אדזה
את מאד צודקת ואני יודעת שאני צריכה לחשוב על עצמי, אבל יש נסיבות שאין
ברירה, למשל המטפל, שאורי כל כך לא מוכן לוותר עליו, עבר ביום חמישי ניתוח
קטן בזווית העין, הוא קיבל הנחיה, לעשות כל חצי שעה קומפרס עם אפונה
קפואה, במשך שלושה ימים, אז הוא לא הגיע ביום חמישי וביום שישי, היום
הוא צלצל שהעין לא בסדר, הוא הלך לרופא עיניים וקיבל ימי מחלה עד יום
חמישי,אז מי צריך לעשות את העבודה במקומו--ציפי, בחברה לא נמצאים
מטפלים מחליפים, בשלוף, כך היה בחופשה שהוא לקח לחודש וחצי, שלא
מצאו מחליף מתאים, גם לא בחברה אחרת,אז טוב שאני יודעת לעשות את
זה, אבל זה מתיש אותי, אני כל הזמן מנסה לשכנע את אורי, שמספיק,
הבן אדם בן 81 (המטפל), יש לו המון בעיות בריאות, אבל הוא לא מוכן
לשמוע על החלפה, הוא רגיל אליו, לצערי, אמנם לכולם נראה שאני המחליטה,
אבל בעצם מאז ומתמיד הכל אצלנו לפי רצונו של אורי והתרגלתי לזה.
אני לא באה פה לקטר, רק לשתף.
לגבי המחר שהזכרת, היום, אחרי שעזרתי לאורי בהכנות ליציאה למרכז יום,
הרשיתי לעצמי לישון עד שעה 12.00ולא לעשות טובות לאף אחד, אפילו לא
שמעתי את הטלפונים,
יש לנו בתכנית 12 הצעדים, את הקטע שהוא חכמת חיים על רגל אחת,
שאני כבר המון שנים משתדלת לחיות לפיו, שנקרא "רק להיום", פעם זכרתי
את כולו בע"פ, עכשיו רק קטעים,כרגע אין לי סבלנות לזה, אבל בהזדמנות,
אעתיק את זה לפה.
