בתפקידי
אני מקבלת קהל באופן קבוע, כמובן שנלווית לזה עבודה משרדית, אך באופן יחסית לא מרובה, ואני די נהנית ממנה. כשהתחלתי לעבוד (לפני שנים....) מאוד נהניתי מהאינטראקציה מול הלקוחות ולמעשה זה היה הדבר שהחזיק אותי יותר מכל דבר אחר בעבודה. לאחרונה חלה כנראה התעייפות מסויימת, ולעתים אני מרגישה שאבדתי סבלנות לאנשים...זה בא והולך בתקופות. הרבה פעמים אני טוענת שאם הייתי יכולה לקחת אתנחתא קלה מקהל, ולעשות משהו אופרטיבי לתקופה, זה יכול להיות מעולה עבורי. אבל לא ניסיתי, ויכול להיות שאני אגלה שאני בכל זאת זקוקה לקהל... ולגבי השאלה מה יותר שוחק אני לא חושבת שאפשר לקבוע חד משמעית, כי זה מאוד תלוי בבן אדם. יש אנשים שמאוד בנויים לקהל (המנהלת שלי כבר מעל 20 שנה מקבלת קהל וזה הלחם שלה והאוויר שלה ...והיא משתגעת כשאין אנשים ) בגדול טיפול בקהל זה מעבר לעבודה פיזית, כי זה עומס נפשי, וממלאים לך את הראש וקודחים לך ומציקים לך ומתלוננים, ונכון שיש גם המון פידבקים חיוביים ולקוחות סבבה, וצחוקים וכיף, ויש לקוחות שתענוג לשבת איתם, אבל למרות זאת זה עומס רגשי. ולמרות שצריך לעשות הפרדה ולא לקחת ללב, אין דבר כזה שלא מחלחל פנימה לפחות קצת...ובסופו של דבר לפעמים אני מגיעה הביתה , מכבה את הטלפון, לא רוצה לשמוע אף בן אדם אז לרגיעה כללית... מצד שני, יש אנשים שאם הם יהיו כל היום במשרד עם קלסרים, פתקים , מחשבים הם יתפגרו ויישחקו ויחכו לדבר כבר עם מישהו.. קיצור, כנראה עניין של אופי אבל אם ניקח באופן כללי בלי יוצאי מן הכלל אני מניחה שעבודה פיזית הכי שוחקת אחר כך עבודה עם אנשים אחר כך עבודה ללא קהל