אלין של הים30
New member
בוקר טוב../images/Emo140.gifסופ"ש נעים לכולנו../images/Emo189.gifאמן
בוקר טוב
סופ"ש נעים לכולנו
אמן
- פותח הנושא אלין של הים30
- פורסם בתאריך
אלין של הים30
New member
רק להיום 22 במאי
סימנים של התעוררות רוחנית "הצעדים מובילים אותנו להתעוררות בעלת אופי רוחני. התעוררות זו באה לידי ביטוי בשינויים בחיינו" טקסט בסיסי,עמוד48 אני יודעים איך לזהות את מחלת ההתמכרות . הסממנים שלה בלתי ניתנים לערעור. מלבד תיאבון בלתי נלט לסמים, אלה הסובלים מנה, מפגינים התהגות שבאה מתוך ריכוז עצמי ואנוכיות. כשההתמכרות שלנו הייתה בשיאה אין ספק שסבלנו כאב גדול מאו . שפטנו את עצמנו ואת האחרים ללא הרף , ורוה הזמן דאגנו או ניסינו לשלוט בתוצאות. כמו שמחלת ההתמכרות מאוחבחנת על - ידי סממנים ברורים, כך גם התעוררות רוחנית באה לידי ביטוי בצורה ברורה אצל מכור מחלים. אנו יכולים להבחין בנטייה לחשוב ולפעול בצורה ספונטנית , אובדן עניין בלשפוט ולפרש מעשים של אחרים יכולת שאין לטעות בה להנות מכל רגע, והתקפי חיוך שמופיעים לעיתים קרובות. אם אנו רואים מישהו שמפגין סממנים של התעוררות רוחנית,עלינו להיות מודעי לכך שהתעוררויות שכאלה מדבקות. הפעולה הטובה ביותר שאנו יכולים לנקוט היא להתקרב לאותם אנשים . כשאנו מתחילים להרגיש לעיתים קרובות אסירות תודה שמציפה אותנו, יכולת הולכת וגוברת לקבל את האהבה של החברים בתוכנית ודחף בלתי ניתן לשליטה להחזיר אהבה, אנו נבין שגם לנו היתה התעוררות רוחנית רק להיום: הרצון החזק ביותר שלי הוא שתהיה לי התעוררות רוחנית. אחפש את הסממנים שלה ואיהנה כשאמצע אותם.
סימנים של התעוררות רוחנית "הצעדים מובילים אותנו להתעוררות בעלת אופי רוחני. התעוררות זו באה לידי ביטוי בשינויים בחיינו" טקסט בסיסי,עמוד48 אני יודעים איך לזהות את מחלת ההתמכרות . הסממנים שלה בלתי ניתנים לערעור. מלבד תיאבון בלתי נלט לסמים, אלה הסובלים מנה, מפגינים התהגות שבאה מתוך ריכוז עצמי ואנוכיות. כשההתמכרות שלנו הייתה בשיאה אין ספק שסבלנו כאב גדול מאו . שפטנו את עצמנו ואת האחרים ללא הרף , ורוה הזמן דאגנו או ניסינו לשלוט בתוצאות. כמו שמחלת ההתמכרות מאוחבחנת על - ידי סממנים ברורים, כך גם התעוררות רוחנית באה לידי ביטוי בצורה ברורה אצל מכור מחלים. אנו יכולים להבחין בנטייה לחשוב ולפעול בצורה ספונטנית , אובדן עניין בלשפוט ולפרש מעשים של אחרים יכולת שאין לטעות בה להנות מכל רגע, והתקפי חיוך שמופיעים לעיתים קרובות. אם אנו רואים מישהו שמפגין סממנים של התעוררות רוחנית,עלינו להיות מודעי לכך שהתעוררויות שכאלה מדבקות. הפעולה הטובה ביותר שאנו יכולים לנקוט היא להתקרב לאותם אנשים . כשאנו מתחילים להרגיש לעיתים קרובות אסירות תודה שמציפה אותנו, יכולת הולכת וגוברת לקבל את האהבה של החברים בתוכנית ודחף בלתי ניתן לשליטה להחזיר אהבה, אנו נבין שגם לנו היתה התעוררות רוחנית רק להיום: הרצון החזק ביותר שלי הוא שתהיה לי התעוררות רוחנית. אחפש את הסממנים שלה ואיהנה כשאמצע אותם.
0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo51.gif לאלין על השירות../images/Emo24.gif
0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif
אל לך להשתמש בגרזן לסילוק יתוש ממצח חברך.
- פתגם סיני אוהבים
../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif
הנסיכה האומללה . לפני שנים רבות היתה נסיכה שלא היתה מאושרת אף פעם, כל הזמן קיטרה והתלוננה ועל פניה היתה תמיד הבעה אומללה וזעופה. המלך היה נואש, הוא ניסה וניסה לשמח את בתו היחידה, המלך קנה לה מתנות יקרות, אולם הנסיכה לא שמחה במה שקיבלה. היא נהגה להניח יד על ליבה ולומר למלך שיש לה מועקה בלב, שהחיים עוברים לידה ושהיא לא נוטלת בהם חלק. המלך לא הבין איך אפשר לחיות בארמון ולהיות כל כך לא מאושר, החיים בארמון היו מלאים פעילות והמון דברים קרו שם, המלך לא הבין איך הנסיכה יכולה לומר שהחיים רק עוברים לידה, הרי בארמונו התרחשו כל הדברים החשובים, נקבעו גורלות, נחתמו חוזים ואמנות. המלך התייאש ובסופו של דבר החליט לתת לאנשים אחרים את ההזדמנות לשמח את בתו. הגיע קוסם עם קסמים מדהימים, ליצן שידע שירים מצחיקים ואפילו לוליין מקרקס עם תרגילי אקרובטיקה מסובכים... אולם הנסיכה נשארה מצוברחת. המלך כמעט שהרים ידיים והתייאש כשנסיך נאה נכנס לדלת ואת ההזדמנות שלו ביקש. "מה הבאת איתך?" שאלה הנסיכה. "באתי לקחת אותך לטיול". אמר הנסיך. "לטיול? בגינת הארמון?" "לא", אמר הנסיך, "לטיול בממלכה". מאחר ולנסיכה לא היה משהו יותר טוב לעשות, וגם מאחר והיא היתה מופתעת מהרעיון של לטייל בממלכה, היא קמה מכיסאה ויצאה עם הנסיך לדרך. הם טיפסו וטיפסו במעלה ההר. הנסיכה היתה עייפה ורגליה כאבו. מתי נגיע? שאלה. עוד מעט. אמר הנסיך והמשיך ללכת. כשהגיעו לראש ההר עצר הנסיך ואמר: "עכשיו אפשר לנוח". הנסיכה חייכה. "לאן עכשיו?" שאלה לאחר שנחה. "לבקר חברים". אמר הנסיך והוביל את הנסיכה לבקתה קטנה ביער. הבקתה היתה דלה ובה גרה משפחה שהאב בה היה חולה ואשתו טיפלה בו במסירות ואהבה. הנסיכה הופתעה להראות דלות כה רבה ועוני כה מר, אבל העריכה את הקשר היפה שבין האיש ואשתו. כשהחשיך היום פנו הנסיך והנסיכה לחזור אל הארמון, בדרכם חזרה החלה בטנה של הנסיכה לקרקר, כל היום היא לא אכלה והיא היתה כבר ממש ממש רעבה. "יש משהו לאכול?" שאלה. "רק לחם מיובש", אמר הנסיך והושיט לה פיסה קטנה. הנסיכה התענגה על הלחם היבש כאילו היה עוגה טובה. כשחזרו לארמון, היתה הנסיכה עייפה, רעבה ומלוכלכת. אבל היתה לה בלב תחושה חדשה של סיפוק, היא לא היתה מאושרת, היא לא חשה התרוממות רוח, אבל היא גם לא היתה עצובה, לא היתה לה מועקה על הלב, וגם הרגשה שהחיים עוברים לידה מבלי שהיא נוטלת בהם חלק, נעלמה. בערב שאל המלך את הנסיכה האם היא מאושרת? אמרה הנסיכה: "אני לא בטוחה שאני מאושרת, עד יום לא ידעתי כמה טוב לי וכמה רע יכול היה להיות לי... הנסיך עזר לפקוח לי את העיניים, ועכשיו אני יודעת להעריך מה שיש לי..." המלך שאל: "אז לא תתלונני יותר, מהיום תחייכי יותר?" "אשתדל" הבטיחה הנסיכה. "אם כך, סיימתי כאן את תפקידי". אמר הנסיך ופנה ללכת. וזכרו: "רק לעיתים רחוקות אנחנו חושבים על מה שיש לנו, בדרך כלל אנחנו חושבים על מה שחסר לנו". גם אנחנו לא תמיד מעריכים את מה שיש לנו - חבל שרק באמצעות המחלה אנו לומדים את ערך הבריאות, שרק באמצעות הרוע אנחנו לומדים בערך הטוב, שרק באמצעות הרעב אנחנו מכירים בערך המזון, שרק באמצעות המאמץ אנחנו מכירים בערך המנוחה. ושרק באמצעות המלחמה אנחנו לומדים לשאוף לשלום.
הנסיכה האומללה . לפני שנים רבות היתה נסיכה שלא היתה מאושרת אף פעם, כל הזמן קיטרה והתלוננה ועל פניה היתה תמיד הבעה אומללה וזעופה. המלך היה נואש, הוא ניסה וניסה לשמח את בתו היחידה, המלך קנה לה מתנות יקרות, אולם הנסיכה לא שמחה במה שקיבלה. היא נהגה להניח יד על ליבה ולומר למלך שיש לה מועקה בלב, שהחיים עוברים לידה ושהיא לא נוטלת בהם חלק. המלך לא הבין איך אפשר לחיות בארמון ולהיות כל כך לא מאושר, החיים בארמון היו מלאים פעילות והמון דברים קרו שם, המלך לא הבין איך הנסיכה יכולה לומר שהחיים רק עוברים לידה, הרי בארמונו התרחשו כל הדברים החשובים, נקבעו גורלות, נחתמו חוזים ואמנות. המלך התייאש ובסופו של דבר החליט לתת לאנשים אחרים את ההזדמנות לשמח את בתו. הגיע קוסם עם קסמים מדהימים, ליצן שידע שירים מצחיקים ואפילו לוליין מקרקס עם תרגילי אקרובטיקה מסובכים... אולם הנסיכה נשארה מצוברחת. המלך כמעט שהרים ידיים והתייאש כשנסיך נאה נכנס לדלת ואת ההזדמנות שלו ביקש. "מה הבאת איתך?" שאלה הנסיכה. "באתי לקחת אותך לטיול". אמר הנסיך. "לטיול? בגינת הארמון?" "לא", אמר הנסיך, "לטיול בממלכה". מאחר ולנסיכה לא היה משהו יותר טוב לעשות, וגם מאחר והיא היתה מופתעת מהרעיון של לטייל בממלכה, היא קמה מכיסאה ויצאה עם הנסיך לדרך. הם טיפסו וטיפסו במעלה ההר. הנסיכה היתה עייפה ורגליה כאבו. מתי נגיע? שאלה. עוד מעט. אמר הנסיך והמשיך ללכת. כשהגיעו לראש ההר עצר הנסיך ואמר: "עכשיו אפשר לנוח". הנסיכה חייכה. "לאן עכשיו?" שאלה לאחר שנחה. "לבקר חברים". אמר הנסיך והוביל את הנסיכה לבקתה קטנה ביער. הבקתה היתה דלה ובה גרה משפחה שהאב בה היה חולה ואשתו טיפלה בו במסירות ואהבה. הנסיכה הופתעה להראות דלות כה רבה ועוני כה מר, אבל העריכה את הקשר היפה שבין האיש ואשתו. כשהחשיך היום פנו הנסיך והנסיכה לחזור אל הארמון, בדרכם חזרה החלה בטנה של הנסיכה לקרקר, כל היום היא לא אכלה והיא היתה כבר ממש ממש רעבה. "יש משהו לאכול?" שאלה. "רק לחם מיובש", אמר הנסיך והושיט לה פיסה קטנה. הנסיכה התענגה על הלחם היבש כאילו היה עוגה טובה. כשחזרו לארמון, היתה הנסיכה עייפה, רעבה ומלוכלכת. אבל היתה לה בלב תחושה חדשה של סיפוק, היא לא היתה מאושרת, היא לא חשה התרוממות רוח, אבל היא גם לא היתה עצובה, לא היתה לה מועקה על הלב, וגם הרגשה שהחיים עוברים לידה מבלי שהיא נוטלת בהם חלק, נעלמה. בערב שאל המלך את הנסיכה האם היא מאושרת? אמרה הנסיכה: "אני לא בטוחה שאני מאושרת, עד יום לא ידעתי כמה טוב לי וכמה רע יכול היה להיות לי... הנסיך עזר לפקוח לי את העיניים, ועכשיו אני יודעת להעריך מה שיש לי..." המלך שאל: "אז לא תתלונני יותר, מהיום תחייכי יותר?" "אשתדל" הבטיחה הנסיכה. "אם כך, סיימתי כאן את תפקידי". אמר הנסיך ופנה ללכת. וזכרו: "רק לעיתים רחוקות אנחנו חושבים על מה שיש לנו, בדרך כלל אנחנו חושבים על מה שחסר לנו". גם אנחנו לא תמיד מעריכים את מה שיש לנו - חבל שרק באמצעות המחלה אנו לומדים את ערך הבריאות, שרק באמצעות הרוע אנחנו לומדים בערך הטוב, שרק באמצעות הרעב אנחנו מכירים בערך המזון, שרק באמצעות המאמץ אנחנו מכירים בערך המנוחה. ושרק באמצעות המלחמה אנחנו לומדים לשאוף לשלום.
../images/Emo79.gif שיר על הבוקר ../images/Emo202.gif
כלוב של זהב . קובי אוז ומירי מסיקה כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב לא רוצה לעוף, היא מתרגלת כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב שרה מכאב, היא מסתגלת לפעמים חולמת על שמיים לפעמים נרדמת מכאב לפעמים היא שרה לחופש לפעמים שותקת מהלב והיא שרה, כל-כך שרה והיא שרה, לכל העולם כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב בודדה יפה ומזמרת כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב היא רואה יש דרור על הצמרת לפעמים חולמת על שמיים לפעמים נרדמת מכאב לפעמים היא שרה לחופש לפעמים שותקת מהלב והיא שרה, כל-כך שרה והיא שרה, לכל העולם אני שרה, כל-כך שרה אני שרה, לכל העולם כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב.
כלוב של זהב . קובי אוז ומירי מסיקה כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב לא רוצה לעוף, היא מתרגלת כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב שרה מכאב, היא מסתגלת לפעמים חולמת על שמיים לפעמים נרדמת מכאב לפעמים היא שרה לחופש לפעמים שותקת מהלב והיא שרה, כל-כך שרה והיא שרה, לכל העולם כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב בודדה יפה ומזמרת כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב היא רואה יש דרור על הצמרת לפעמים חולמת על שמיים לפעמים נרדמת מכאב לפעמים היא שרה לחופש לפעמים שותקת מהלב והיא שרה, כל-כך שרה והיא שרה, לכל העולם אני שרה, כל-כך שרה אני שרה, לכל העולם כלוב של זהב, ציפור בכלוב של זהב.
0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo51.gif נונה, אוהבים אותך../images/Emo24.gif
0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo42.gifבוקר טוב עולם../images/Emo42.gif
אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על הנוכחות של אלוהים בחיי. על חברותא אוהבת ודרך מקסימה. על יציאה מהשגרה ולו רק בכדי לחוות געגועים. על התעוררות איטית ורגועה. על משפחה חמה ותומכת. על יום שמח ומנוהל בדרך של החלמה. על עוד יום נקי. רק להיום - שישה חודשים ושישה ימי ניקיון
לא מזמן יצאתי מהמיטה למרות שהתעוררתי כבר בשש בבוקר. נזכרתי שחופש היום ואפשר להמשיך לישון.. מתפנקת על הפוך והמזגן.. אתמול בלילה, אחרי פגישת אנ איי ואחרי מסיבת יומולדת ישבתי לחשוב עם עצמי, וניסיתי לכתוב לעצמי מה אהבתי בסמים, למה בעצם הייתי זקוקה להם, באילו נסיבות אני בעצם רוצה להתמסטל. עלו בי כל מיני דברים שכמעט פחדתי להעלות על הכתב. נדמה שאני עדיין, למרות שישה חודשי ניקיון טוטאלי, לא מספיק כנה עם עצמי והלא אף אחד לא אמור לקרוא את מה שאני כותבת... ובכל זאת המעט שהצלחתי לדלות זה שהסם בעצם הוריד ממני את כל העכבות שיש לי היום בלי שימוש. בעיקר כאשר מדובר ביחסים עם המין השני. יש בי כל מיני "איסורים" כאלה ואחרים שהסם פוגג והירשה לי לעבור עליהם וכביכול להרגיש עם זה טוב. זכרתי את עצמי מעשנת לא פעם ומסרת לעצמי שאחרי שאעשה מה שאעשה, תמיד יהיה לי תירוץ "הייתי מסטולית"... כאילו, ברגיל אין לי אומץ לעשות את מה שאני עושה כשאני בסוטול.. כשאין את מה להאשים, במה להיתפס. בטח אמשיך לכתוב לעצמי היום, אחרי הים. אוטוטו הולכת לבדיקות שתן במרכז, לפגוש את החברים לקפה ומשם לים. בערב פגישת אן איי. לשתות החלמה. בין לבין, אני מתכננת לכתוב עוד קצת, בלי להכריח, רק אם ארגיש שזה מה שאני רוצה באותו רגע, ואני מספיק כנה עם עצמי בכדי לעשות את זה. בינתיים, מאחלת לכולנו המשך יום נקי מקסים, תיהנו מהחופש (מי שבחופש) ומזכירה לעצמי: שום דבר בעולם לא שווה שימוש
לחוגגים - זהירות עם המדורות
אוהבים
אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על הנוכחות של אלוהים בחיי. על חברותא אוהבת ודרך מקסימה. על יציאה מהשגרה ולו רק בכדי לחוות געגועים. על התעוררות איטית ורגועה. על משפחה חמה ותומכת. על יום שמח ומנוהל בדרך של החלמה. על עוד יום נקי. רק להיום - שישה חודשים ושישה ימי ניקיון
../images/Emo117.gif ל"ג בעומר ../images/Emo170.gif
ל"ג בעומר . ל"ג בעומר חל בי"ח באייר, ביום ה-33 לספירת העומר. יום ל"ג בעומר הוא מעין חג למחצה, שכן על-פי המסורת נעצרה בו המגפה שבה מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא (יבמות ס"ב ע"ב). לכן נהוג להפסיק ביום זה את מנהגי האבלות של ימי ספירת העומר, שלפיהם אין עורכים טקסי נישואין, אין מספרים את השיער ונמנעים מביטויי שמחה כמו שירה וריקודים. יש מנהגים שלפיהם מסתיימת בל"ג בעומר אבלות ספירת העומר, ויש הנוהגים להמשיך במנהגי האבלות לאחר ל"ג בעומר עד לסיום ספירת העומר בחג השבועות. בל"ג בעומר, על-פי המסורת, נפטר רבי שמעון בר יוחאי, שחי במאה השנייה לספירה. הוא היה מחשובי תלמידיו של ר' עקיבא, ולמד מפיו בתקופת מאסרו בידי הרומאים (פסחים קי"ב ע"א). לאחר כישלון מרד בר-כוכבא בקיסר אדריאנוס (שלט בקיסרות רומי ב-117-138) ומות תלמידי רבי עקיבא, היה רבי שמעון בר יוחאי אחד מחמשת התלמידים ש"העמידו תורה" (יבמות ס"ב ע"ב). גזירות הקיסר הרומי ומות הקדושים של רבי עקיבא הביאו את רבי שמעון בר יוחאי לידי שנאת רומי ותרבותה ולהתנגדות לשלטונה (שבת ל"ג ע"ב). הוא סירב להשלים עם תוצאות המרד, ועקב התבטאויותיו נגד שלטון רומי נידון למוות. יחד עם אלעזר בנו הוא נמלט למערה בגליל, שם שהו, מבודדים מן העולם, 13 שנה. בתקופה זו נתגבשה השקפתו בדבר חשיבותו הרבה של לימוד התורה. לאחר שיצא ממחבואו לא צורף רבי שמעון בר יוחאי לסנהדרין באושא, אולי מפחד הרומאים, ואולם כעבור זמן-מה, משפג תוקף גזר דינו , השתתף במשלחת חכמי ארץ-ישראל לרומא, שפעלה לביטול הגזירה נגד ברית המילה והצליחה בכך (מעילה י"ז ע"א וע"ב). אישיותו הנערצת, היותו "מלומד בנסים" (מעילה י"ז ע"ב), סגפנותו ושנות התבודדותו, עשו את רבי שמעון בר יוחאי – מאז תקופת הגאונים – לדמות מיסטית, הנושאת עמה מסורות משיחיות ואפוקליפטיות. למשל, משנתפרסם ספר הזוהר, במאה ה-13, ייחסוהו המקובלים לרבי שמעון בר יוחאי. מסורת קדומה קבעה את קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו במירון, ומאז המאה ה-16, על-פי מסורת הנזכרת לראשונה אצל האר"י ותלמידיו, מקובלי צפת, ל"ג בעומר מצוין כיום פטירתו. בידנו עדויות מאמצע המאה ה-18 על השתתפותם של בני ארץ-ישראל בעלייה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ביום ל"ג בעומר. אז גם פשט המנהג בקרב קהילות המזרח ובקרב החסידים. לימים התפתחה "הילולא דרשב"י" סביב הקבר, המונים עולים לקברו ונערכת הילולה ברוב עם. בליל ההילולה נהגו לקבוע לימוד בקבלה ובנסתר, לימוד בספר הזוהר, קריאת פרקי תהילים ועריכת "תיקון". היום עורכים במירון בליל ל"ג בעומר חגיגה גדולה, המאופיינת בתהלוכה, היוצאת מבית עבו שבצפת, בהדלקת אבוקות ומדורות, בריקודים ובתספורת ראשונה של ילדים בני שלוש ליד הקבר – טקס ה"חלאקה". ילדי ישראל בכל מקום ומקום נהגו כל השנים לצאת לשדות וליערות ולשחק בחץ וקשת לזכר גזירות הרומאים על מצוות הדת ולזכר מרד בר-כוכבא. ברחבי הארץ מדליקים מדורות ואבוקות לזכר רבי שמעון בר יוחאי וגם לזכר המורדים במרד בר-כוכבא, אשר הדליקו משואות על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. במדינת ישראל יום זה הוא יום חג לילדים ולתנועות הנוער לסוגיהן. כמו כן, השבוע שחל בו ל"ג בעומר, מצוין בצה"ל כשבוע הגדנ"ע – גדודי הנוער – שהוקמו בל"ג בעומר התש"א – 1941 ועל דגלם קשת וחץ. חג שמח .
ל"ג בעומר . ל"ג בעומר חל בי"ח באייר, ביום ה-33 לספירת העומר. יום ל"ג בעומר הוא מעין חג למחצה, שכן על-פי המסורת נעצרה בו המגפה שבה מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא (יבמות ס"ב ע"ב). לכן נהוג להפסיק ביום זה את מנהגי האבלות של ימי ספירת העומר, שלפיהם אין עורכים טקסי נישואין, אין מספרים את השיער ונמנעים מביטויי שמחה כמו שירה וריקודים. יש מנהגים שלפיהם מסתיימת בל"ג בעומר אבלות ספירת העומר, ויש הנוהגים להמשיך במנהגי האבלות לאחר ל"ג בעומר עד לסיום ספירת העומר בחג השבועות. בל"ג בעומר, על-פי המסורת, נפטר רבי שמעון בר יוחאי, שחי במאה השנייה לספירה. הוא היה מחשובי תלמידיו של ר' עקיבא, ולמד מפיו בתקופת מאסרו בידי הרומאים (פסחים קי"ב ע"א). לאחר כישלון מרד בר-כוכבא בקיסר אדריאנוס (שלט בקיסרות רומי ב-117-138) ומות תלמידי רבי עקיבא, היה רבי שמעון בר יוחאי אחד מחמשת התלמידים ש"העמידו תורה" (יבמות ס"ב ע"ב). גזירות הקיסר הרומי ומות הקדושים של רבי עקיבא הביאו את רבי שמעון בר יוחאי לידי שנאת רומי ותרבותה ולהתנגדות לשלטונה (שבת ל"ג ע"ב). הוא סירב להשלים עם תוצאות המרד, ועקב התבטאויותיו נגד שלטון רומי נידון למוות. יחד עם אלעזר בנו הוא נמלט למערה בגליל, שם שהו, מבודדים מן העולם, 13 שנה. בתקופה זו נתגבשה השקפתו בדבר חשיבותו הרבה של לימוד התורה. לאחר שיצא ממחבואו לא צורף רבי שמעון בר יוחאי לסנהדרין באושא, אולי מפחד הרומאים, ואולם כעבור זמן-מה, משפג תוקף גזר דינו , השתתף במשלחת חכמי ארץ-ישראל לרומא, שפעלה לביטול הגזירה נגד ברית המילה והצליחה בכך (מעילה י"ז ע"א וע"ב). אישיותו הנערצת, היותו "מלומד בנסים" (מעילה י"ז ע"ב), סגפנותו ושנות התבודדותו, עשו את רבי שמעון בר יוחאי – מאז תקופת הגאונים – לדמות מיסטית, הנושאת עמה מסורות משיחיות ואפוקליפטיות. למשל, משנתפרסם ספר הזוהר, במאה ה-13, ייחסוהו המקובלים לרבי שמעון בר יוחאי. מסורת קדומה קבעה את קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו במירון, ומאז המאה ה-16, על-פי מסורת הנזכרת לראשונה אצל האר"י ותלמידיו, מקובלי צפת, ל"ג בעומר מצוין כיום פטירתו. בידנו עדויות מאמצע המאה ה-18 על השתתפותם של בני ארץ-ישראל בעלייה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ביום ל"ג בעומר. אז גם פשט המנהג בקרב קהילות המזרח ובקרב החסידים. לימים התפתחה "הילולא דרשב"י" סביב הקבר, המונים עולים לקברו ונערכת הילולה ברוב עם. בליל ההילולה נהגו לקבוע לימוד בקבלה ובנסתר, לימוד בספר הזוהר, קריאת פרקי תהילים ועריכת "תיקון". היום עורכים במירון בליל ל"ג בעומר חגיגה גדולה, המאופיינת בתהלוכה, היוצאת מבית עבו שבצפת, בהדלקת אבוקות ומדורות, בריקודים ובתספורת ראשונה של ילדים בני שלוש ליד הקבר – טקס ה"חלאקה". ילדי ישראל בכל מקום ומקום נהגו כל השנים לצאת לשדות וליערות ולשחק בחץ וקשת לזכר גזירות הרומאים על מצוות הדת ולזכר מרד בר-כוכבא. ברחבי הארץ מדליקים מדורות ואבוקות לזכר רבי שמעון בר יוחאי וגם לזכר המורדים במרד בר-כוכבא, אשר הדליקו משואות על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. במדינת ישראל יום זה הוא יום חג לילדים ולתנועות הנוער לסוגיהן. כמו כן, השבוע שחל בו ל"ג בעומר, מצוין בצה"ל כשבוע הגדנ"ע – גדודי הנוער – שהוקמו בל"ג בעומר התש"א – 1941 ועל דגלם קשת וחץ. חג שמח .
אוהבת אתכם
0בוחרת בחיים0
New member
ערב טוב וחג שמח../images/Emo117.gif../images/Emo167.gif
חזרתי לא מזמן מהחדר, והאמת היא שחברים התארגנו לאיזו מדורה וכאלה, א-ב-ל.. אחרי היום הארוך והמקסים הזה שהיה לי, אני מעדיפה ללכת לנוח, לישון, להתעורר לעוד יום נפלא של ים ושמש. ל"ג בעומר מזכיר לי כל מיני דברים שאני מעדיפה לשכוח אז מוטב בבית, לפחות עד שאתחזק באמת. אז לכל החוגגים, שיהיה ערב נפלא וחם
וימבה בתיאבון
אוהבים
חזרתי לא מזמן מהחדר, והאמת היא שחברים התארגנו לאיזו מדורה וכאלה, א-ב-ל.. אחרי היום הארוך והמקסים הזה שהיה לי, אני מעדיפה ללכת לנוח, לישון, להתעורר לעוד יום נפלא של ים ושמש. ל"ג בעומר מזכיר לי כל מיני דברים שאני מעדיפה לשכוח אז מוטב בבית, לפחות עד שאתחזק באמת. אז לכל החוגגים, שיהיה ערב נפלא וחם
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.