בוקר טוב

[boolee]

בוקר טוב ../images/Emo142.gif../images/Emo42.gif

ברכות ברכות ועוד ברכות לכולנו על פתיחת הפורום

רציתי לשתף בשיחה מאד עמוקה שהיתה לי אתמול בערב. כמידי ערב יום שישי אנחנו מוזמנים לארוחת ערב אצל חמי וחמותי. הקיצר, אתמול אחרי הארוחה ישבנו בחוץ וקישקשנו חמותי, גיסתי ואני. חמותי וגיסתי עושות כרגע, כל אחת בנפרד, קורס במודעות אישית. כל אחת מהן סיפרה על המשובים שקיבלה מהקבוצה וכמה זה חשוב וכמה קורס כזה תורם ועוד ועוד ועוד. ואז, החלטתי להעלות את הנקודה שלפעמים אנשים עושים שינוי בעצמם במידה והם מסוגלים לקחת את המראה ולהסתכל על הדברים שמפריעים להם באמת. כמובן שישר חטפתי מטר של "זה לא אותו הדבר" ו"אף אחד לא יכול באמת להשתנות בלי טיפול והנחייה" ו"זה נורא קשה עד בלתי אפשרי" וכו'. ואני מתעקשת ובאמת מאמינה שעם כל כמה שזה קשה שינויים של המצב הקיים אכן אפשריים. הכל שאלה עד כמה באמת רוצים ועד כמה זה באמת כואב וחשוב לנו... מה דעתכן?

 

[דליה גולן]

בולייייייי סוף סוף ../images/Emo24.gif

על השאלה ששאלת אנסה לספר מנקודת המבט שלי = מקורותי, או קי? (בלי ניתוח פסיכולוגי כי אין לי את הכלים) הייתי שנים "קפואה"-בהיבט הפנימי = שזה אומר לא מסוגלת להתקדם כמו שצריך מכמה סיבות. לדוגמא, לא הייתה הפרדה ביני ובין הוריי מבחינת גבולות - הגבולות שלי לא היו ברורים ומוכרים לי. לדבר למשל רק בהקשר לזה - אומר חולשה עצומה מכיון שכשאינך מחובר לעצמך = לכוחותיך אין אפשרות למיצוי העצמי בכל העוצמה האפשרית ושישנה (בעצם!) היא מתכלה כמעט רובה ככולה במקום שטעון תיקון. לאישתאר בודאי היה מה לומר כאן

נחכה לה... אז בולי, אקצר...ואגיד, שיום אחד היה פיצוץץץ - פיצוץ פנימי שנבע מהסיבות החיצוניות שהשפיעו עליי מכיון שלא "עמדתי על רגליי שלי". למזלי באותו זמן התוודעתי לאישה מדהימה ונפלאה, לעילא ועילא במקצועה (פסיכולוגית) ומשם התחיל התיקון. מה רוצה להגיד? שממה שאני זוכרת לגביי. ששנים לא האמנתי בטיפול פסיכולוגי וחשבתי שרק אני יכולה לעזור לעצמי, ואיש לא ידע גם איך. אבל כמובן שבמבט לאחור הכל כ"כ הופרך בענקקק ובעצם מהמקום ההוא ניצלתי. (כך מרגישה כ"כ ומאד) אז לקחת חוסר אמונה בטיפול + חוסר מודעות שצריך עזרה = רע! 2. ומלבד כל שסיפרתי למעלה בולי, אני ממשיכה להשתנות בטיפות קטנות. לרכך את הראיה שלי שחור/לבן בכל מיני תחומים, לקחת דברים בחיים יותר בקלות ממה שאני נוהגת (לא הסתיים

), ועוד ועוד... מה כל זה אומר? שפתיחות נכונות ורצון להשתנות - חשובים לאין ערוך קודם כל. אבל לדעתי האישית, בנקודות מסוימות זקוקים לעזרה מבחוץ, ולחלק אולי לא ממש. (וגם זהו ענין אינדבידואלי, לא?) שבת שלום בולייי, מאושרת שהגעת

אשמח לשמוע מה חושבים ויאמרו אחרים. דליה

 

[boolee]

כן ולא ...

לדעתי, בסופו של דבר הכל שאלה של איך אנחנו מתמודדים עם הדברים שגורמים לנו להיות פחות מאושרים והכוונה היתה לדברים החיצוניים שמקרינים עלינו וגורמים לנו להרגיש פחות טובים או פחות ראויים. כוונתי היתה לאותם דברים חיצוניים, אנשים אחרים, שגורמים לנו להרגיש רע. הרי אי-אפשר לשנות את כולם ולכן לפעמים השינוי צריך לבוא מתוכנו. אז נכון שלא את כל השינויים אפשר לבצע לבד אבל אין זה אומר שעל כל בעיה חייבים לפנות לגורם חיצוני מוסמך. במקרה שלי, חוסר פירגון מתמשך מצד אישיות שתמיד תהיה בחיי - אמא. אז מה הפתרון? ניסיתי בכל מיני דרכים. בתחילה התרחקתי פיזית ונפשית והתנתקתי אבל עם השנים הבנתי שזו אמא שלי וזה מה שיש ועם זה צריך להפיק את המירב. אז למדתי לשים בצד את ההערות העוקצניות ואת הביקורת הלא בונה ולקבל אותה כמו שהיא בלי לצפות ליותר מידי ואם לא מצפים אז גם לא מתאכזבים. היא לא האמא המושלמת ואם הייתי יכולה לבחור אמא בטוח שלא הייתי בוחרת אותה אבל נכון להיום אני שמחה ומאושרת בקשר שהצלחתי לבנות בעצמי איתה ואני לא חושבת שאיש מקצוע היה יכול להביא אותי לנקודה הזו אם לא הייתי אני רוצה ומפנימה את מה שיש לעומת מה שיכול להיות. חלק ממציאת הפתרון וההשלמה והקבלה היה התהליך שעברתי עם עצמי והזמן שעבר. אז נכון שאיש מקצוע הוא דבר חשוב שאסור לזלזל בו אבל לא בהכרח לכולנו תהליך שכזה עם איש מקצוע הוא משהו שיכול להועיל. לפעמים, חוסר מוכנות לתהליך שכזה יכול לגרום יותר נזק מתועלת... היום אני מרגישה שהכח הוא אצלי ואני מחליטה. פעם, כל מילה מצד אמא היתה מקפיצה אותי וזורקת אותי לכיוונים אפלים והיום... היום, שתגיד מה שבא לה, ככה היא חושבת וזה לא אומר שזה נכון וזה גם לא אומר שאני חייבת להתייחס ולהפנים. אין ספק שלקח ה-ר-ב-ה זמן עד שהגעתי לנקודה הזו אבל היה שווה כל רגע כי היום ברור לי שאני במקום כזה שאף אחד, אמא או מישהו אחר, לא יכול לבוא ולערער לי את מה שהשגתי בכוחות עצמי - הבטחון שלי. שתהיה שבת נפלאה

 

[דליה גולן]

את צודקת

הכל גם מאד אינדבידואלי. לא כל אחד היה מסוגל לבד להפוך את ההרגשות כמו אלו שהשפיעו עליך מצד אמא כפי שאת הצלחת (ויודעת על עוד שעשית מ ה פ ך) בולי, בקשר לחויות החיצוניות זה כמו שאמרת. החויה שלנו עם עצמנו ועם העולם (או העדר שלה) גורמים לנו להרגיש רע או טוב. ולא יכולים אמנם למנוע את הרע הרי לחלוטין במה שקשור אליהם אבל יכולים ללמוד לשלוט בהיבט של החויה הפנימית. כי העולם משתנה כל העת כמעט, והיציבות אז שלנו פנימה-העוגן עוזרת לנו לראות את החויות החיצוניות כחלק בלתי נפרד מההוויה הפנימית שלנו. כלומר לספוג מה שיכול להוסיף לנו, לגוון, אבל לעולם שלא יוכל לגרוע.

 

[להבה ירוקה]

מודעות ומחוייבות לתהליך

רוצה להוסיף משהו. בשנה שעברה השתתפתי בפעם הראשונה בסדנא למודעות עצמית - הסדנא הזו עזרה וקידמה המון תהליכים שכבר הייתי מצוייה בהם. מאחר וזו הייתה סדנא קבוצתית, אז יכולתי לראות גם איך אחרים מגיבים. והיו כאלה שלא היו כנים לגמרי (ודיברו על זה במפגש האחרון). פשוט פחדו להביא את "עצמם" באופן הטוטאלי ביותר. וזה מנע מהם חלק מהתהליך, לפי דעתי. אני חושבת שכמו שכתבת, דליה, על חוסר אמונה + חוסר מודעות, הייתי מוסיפה את חוסר המחוייבות. כמה פעמים אנחנו הולכים לעשות משהו רק בשביל ה

?