בוקר טוב

[Tusha53]

בוקר טוב ../images/Emo171.gif

רולן יקירה, אין לי ספק שאת האדם הנכון במקום הנכון שיהייה בהצלחה. Tusha

[לפי זר יום ההולדת לראשי -תזהי]

 

[rolan]

קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות

חברה מקסימה ונהדרת בואי, שבי איתנו והקריני מיופייך

לה פורח

 

[Tusha53]

הנה באתי

תודה על קבלת הפנים. הצצתי קצת בפורום ויודעת שלא פעם אנחנו עצובים מסיבה כזאת או אחרת. משהו שכתבתי בעבר [כשהייתי עצובה] הביא אותי לחשיבה אחרת, חשיבה ממקום טוב יותר. שמחה לחלוק אתכם. אל תזדהה עם עצב התבונן בו ותיהנה ממנו כי לעצב יש יופי משלו. מעולם לא התבוננת אם תתבונן, תופתע לראות אילו אוצרות החמצת. נוע לתוך העומק, התבונן בו. האושר קולני, אושר הוא כמו גלים מעל לפני השטח. עצב, אין דומה הוא לגל אלא לעומקו של האוקיינוס העצב יפה, הוא פרח האפלה, פרח של עומק נצחי. כמו תהום בלא תחתית, כה שקט, כה מוסיקלי אין שום קול , אין שום הפרעות. אדם יכול ליפול לתוכו ללא סוף ולצאת מתוכו בכוחות מחודשים. זוהי מנוחה... התחלה חדשה. Tusha

 

[יונה לבנה 1]

ברוכה הבאה

איזה שיר מדהים רגע.......זקוקה לזמן הפנמה. בואי שבי איתנו שתפי והשתתפי.

 

[Tusha53]

תודה על קבלת הפנים - נעים לי../images/Emo41.gif

 

[*יערית]

מדהים......

ברוכה הבאה

חייבת לצין שהדברים שלך נגעו בי במידה מסויימת, תמיד אני מתבוננת בו בעצב...ניכנסת לעומקו.. לפעמים זה מרגיז לא ממש רוצה לשחות בו, הוא מגיע בזמן לא כ"כ צפוי... אז השימחה שבי מנגחת אותו בחזרה...לך לדרכך לא רוצים אותך בביתנו{בי}.. מי אוהב להיות עצוב?רגש אחר אולי מצמיח אותי בכוחות מחודשים{אכזבה,סטירת לחי וכו'}...עצב גורם לי לכאב... סתם מלחמה שלי עם עצמי

 

[rolan]

טושטושה יקירתי

העצב אין לו סוף לאושר יש ויש שרים לנו המשוררים... אהבתי את מה שכתבת אפילו הזדהיתי איתו... מי כמוני יודעת עצב מהו אני רק חושבת לעצמי, למה לנו להעציב אחד את השני אם אפשר לנסות, בכמה מילים... לגרום לאושר... אוהבת אותך

 

[Tusha53]

שמחה שנגעתי ולו במעט...../images/Emo24.gif

אין לי מושג למה בחרתי לצרף את הסיפור הקצר הזה...אבל חושבת שיתרום לכולנו גם אם שמענו אותו בעבר..... עקבות בחול לילה אחד חולם אדם ובחלומו הוא הולך על שפת הים,מטייל עם אלוקיו מולו בשמיים,הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשני זוגות עקבות רגליים,שהיו בחול. זוג אחד שלו והשני של אלוקיו. כשהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול והבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות בדרך. הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו –נישנה הדבר. פנה האדם אל אלוקיו ושאל: "אלוקים"!! אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי כל הדרך. הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש רק עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר נטשת אותי? ענה לו אלוקים: "בני" אוהב אני אותך לעולם לא אעזבך! באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה רק זוג עקבות אחד- לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותי שלי, כשנשאתי אותך על כפיי…

 

[יונה לבנה 1]

טושה

זה מקסים , אני אמנם מכירה את הסיפור,אך הוא מתאים להיות לנגד עיננו תמיד בכל מצב ובכל רגע.

 

[*יערית]

עוד משהו עבור כולנו ../images/Emo39.gif../images/Emo141.gif

מועתק מפורום אחר..וזה נגע בכל כך הרבה לבבות.... מי לא הגיע לשם לפחות פעם בחייו ? ישנו מקום אחד, רחוק רחוק, שאין לו כתובת מדוייקת ואינו מופיע בשום מדריך לתייר, ובכל זאת רבים כל כך מגיעים מידי פעם לשעריו, לבד. והמקום הוא סוף העולם. מי לא הגיע לשם לפחות פעם בחייו, שיקום. מי לא הגיע לשם לפחות פעם בחייו, עייף מהדרך, מחזיק בידיו שברי חלומות שנופצו, תקוות שנכזבו, ועל מסכת פניו הבעת תימהון אמיתית, איך הגעתי לכאן, איך לא ראיתי קודם, ואיך, בשם אלוהים, לא נזהרתי. מין נקודה ריקה ברצף החיים. לשום דבר שידעת אין יותר משמעות, לשום רצון אין כח רצון, כל שלטי הכיוון מכוסים בערפל, ואין יודע מה נכון ומה לא, מה לעשות ומה לא. רק הכאב נשאר, חד וחריף בעוצמתו, בוער בך מבפנים ללא רפואה הנראית לעין. למקום הזה אינך לוקח חברים וקרובים, גם אינך יכול להיעזר בהם, כי איך תדע לבטח מי חבר ומי גרוע מאויב. מי בעדך, ומי כאילו בעדך. ובמי אתה יכול לבטוח, כשאת עצמך אינך מכיר יותר, שלעצמך אתה חסר. לבד אתה מגיע לשם, בלי כח, שום מוצא לא נראה לעין. שערי סוף העולם גבוהים ומסורגים, והשברים בידיך מכבידים מאוד. מתוך אותה עיפות אתה מניח אותם שם, את מי שרצית להיות ואינך, את כל מה שרצית שיהיה ולא נהיה, האמיתות שנשברו, כל הדברים שהאמנת בהם, ולא היו ראויים. הכל שבור, מנופץ, אתה מסתכל עליהם, אלה מילאו את חייך. אלה היו חייך, הדברים ששימחו אותך, שהעציבו אותך, שהפחידו אותך, היו שלך. ועכשיו, איך תוותר עליהם, ואפילו שהם שבורים, וכובלים את ידיך, הם עדיין משהו לעומת הכלום הצפוי. זמן אתה עומד שם, מול השערים, נאבק מאבק אחרון. בסוף אין לך כח להחזיק יותר, אתה מניח אותם מול השער. תראה מה קורה. כמו בלחש קסמים, נפתחים השערים לרווחה, לקראתך, עולם חדש נפרש אליך, המשך לעולם הישן שהיה כבר צר עליך, צפוף, מחניק, ולא התאים לך יותר. מה קרה, מה עשית פה. הרחבת את גבולותיך. ברגע שוויתרת על השברים הישנים, הרווחת שלם חדש. לא מוכר עדיין, לא בבית עדיין, אך שלך, מלא אפשרויות ויופי. זהירים זהירים אתה פוסע דרך השערים, עורך הכרות עם נחלתך החדשה. היא אמיתית, אלה יכולותיך, אלה צעדיך החדשים, זהו קולך שהועשר בעוד גוון, אלה חבריך האמיתיים, אלה חייך החדשים. כמה טוב. בשלב זה אתה עדיין לא יודע, שעוד יגיע יום, וגם נחלתך זו תקטן עליך, ושוב ישברו לך דברים, ושוב תמצא עצמך ללא אזהרה כפוף וכואב מול שעריו של סוף העולם. ותעמוד שם שפל ברך, נושא בידיך את שברי עברך הכואב, ואותה מלחמה פנימית קשה תתחולל בך שוב ושוב, לוותר ולהנחי או להחזיק בכל הכח ולא להרפות. ובכל פעם שתוותר, יפתחו אליך השערים, יגדל עולמך ויתעשר. והתנאי היחיד הוא שהוויתור יבוא מתוכך ויהיה אמיתי. כבר קרה שעשית קולות של וויתור, וברגע שנפתחו לקראתך השערים, רצת להרים בחזרה את השברים, לנסות להבריח איתם את הגבול. זה לא עובד, בשנייה הזאת נסגר הכל מחדש, ושוב אתה תקוע ללא דרך ומוצא. יש אנשים שתקועים כך שנים. עומדים מול השערים, ידיהם מלאות בעברם, בשברי חלומם הקודמים, מחזיקים חזק חזק במה שיכול היה להיות ולא קרה, במה שהיה ונשבר, ומסרבים להרפות. יש כאלה שמתים כך מול השער, מאוכזבים, מרירים. אחרים בזמן הזה, מרחיבים את גבולות עולמם וממשיכים והולכים, וידיהם פנויות להחזיק בחדש, לקטוף פרח. הסיני הזקן

 

[יונה לבנה 1]

וואו יערית מקסים ,מומלץ

 

[Tusha53]

../images/Emo41.gifפנינת חכמה

חן חן יקירה, הזכרת לי את סיפור הפנינה הצדפה היא רכה, עדינה ופגיעה ואינה שורדת ללא מחסה. ואולם כדי להתקיים, היא מוכרחה לפתוח את הקונכיה מידי פעם כדי "לנשום" מים. לפעמים, כשהצדפה נושמת, נכנס גרגר חול לתוכה והופך לחלק מחייה. גרגירים אלה גורמים לכאב, אך הצדפה אינה משנה בשל כך את טבעה הרך. היא לא הופכת לקשיחה ואינה מצמחת עור כדי לא להרגיש. היא ממשיכה להפקיר את עצמה למי האוקיינוס, להיפתח כדי לנשום וכדי לחיות. אבל היא מגיבה. לאט, בסבלנות ולאורך זמן, עוטפת הצדפה את גרגר החול בשכבות דקיקות ושקופות, עד שבמקום הכאב נוצר דבר בעל ערך רב. הפנינה היא בעצם תגובת הצדפה לסבל. לא כל צדפה יכולה לעשות זאת... Tusha

 

[יונה לבנה 1]

טושטושונת

סיפור הפנינה לפעמים צר לי שאני לא צדפה ושלא יוצאים לי פנינים....

 

[*יערית]

מה את מדברת?

כל מילה שלך פנינה

 

[עלמה 3]

היי טושה , לכבוד - פניני החכמה

ולכבוד בואך אלנו, ברוכה הנכנסת עלמה