בוקר טוב ../images/Emo175.gif- נעים מאוד:
מצטרפת אליכן באופן רשמי, לאחר שגיליתי שלשום את הפורום הזה. אמא לילד בן שבוע וחצי (אני??), מהיום סוליקו איתו. הבעל חזר לעבודה. אמא שלי צריכה להגיע עוד כשעה וחצי לזמן מה, אך אני צופה שהיא יותר תשגע אותי מאשר תעזור... מתה מפחד. באמת. מפחדת מהלוגיסטיקה, מהשהייה הממושכת לבד, מכך שהבכי שלו ישגע אותי, מהכל. אני, שרגילה תמיד לשלוט במצבים, לתכנן מראש, להכין תוכניות חלופיות, מוצאת את עצמי לראשונה בחיי במצב חדש לחלוטין. אני אוהבת את הילד, זה ברור לי. הוא חמוד, יש לו מבט מקסים והוא שלי. אבל, כל זה לא מנע ממני הבוקר מלדלוף (ולשם שינוי לא מהחזה..) ברגע שהבעל יצא מן הבית והלך לעבודה. עדיין אני לא יכולה לצאת איתו החוצה לבד (לא יהיה לי רכב השבוע, ועדיין לא התאפסתי על הלוגיסטיקה עם העגלה- קומה שנייה בלי מעלית וחדר עגלות/אופניים עמוס לעייפה בזבל של השכנים), ואני מניחה שכאצא איתו לטייל קצת, ארגיש יותר טוב. כרגע הרגשות מעורבים, והפחד מחלחל. קראתי משרשורים קודמים כאן שאחרי כמה שבועות המצב משתפר, ואיתו גם ההרגשה. הלוואי!
מצטרפת אליכן באופן רשמי, לאחר שגיליתי שלשום את הפורום הזה. אמא לילד בן שבוע וחצי (אני??), מהיום סוליקו איתו. הבעל חזר לעבודה. אמא שלי צריכה להגיע עוד כשעה וחצי לזמן מה, אך אני צופה שהיא יותר תשגע אותי מאשר תעזור... מתה מפחד. באמת. מפחדת מהלוגיסטיקה, מהשהייה הממושכת לבד, מכך שהבכי שלו ישגע אותי, מהכל. אני, שרגילה תמיד לשלוט במצבים, לתכנן מראש, להכין תוכניות חלופיות, מוצאת את עצמי לראשונה בחיי במצב חדש לחלוטין. אני אוהבת את הילד, זה ברור לי. הוא חמוד, יש לו מבט מקסים והוא שלי. אבל, כל זה לא מנע ממני הבוקר מלדלוף (ולשם שינוי לא מהחזה..) ברגע שהבעל יצא מן הבית והלך לעבודה. עדיין אני לא יכולה לצאת איתו החוצה לבד (לא יהיה לי רכב השבוע, ועדיין לא התאפסתי על הלוגיסטיקה עם העגלה- קומה שנייה בלי מעלית וחדר עגלות/אופניים עמוס לעייפה בזבל של השכנים), ואני מניחה שכאצא איתו לטייל קצת, ארגיש יותר טוב. כרגע הרגשות מעורבים, והפחד מחלחל. קראתי משרשורים קודמים כאן שאחרי כמה שבועות המצב משתפר, ואיתו גם ההרגשה. הלוואי!
