בוקר טוב

[אמא של תותוש]

בוקר טוב ../images/Emo20.gif

אתם יודעים מה מפחיד אותי הכי? שתהיה נסיגה בגיל מאוחר יותר. שנזדקק לניתוח. שפתאום הוא לא יהיה "ילד רגיל". ואני לא יודעת עד מתי צריך לחשוש מנסיגה

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

בוקר אור,יום ראשון בכיסא גלגלים בגן

אני מרגישה כמו אימא אחרי חופשת לידה שהולכת ביום הראשון לעבודה ומרגישה שמשהו חסר. טל בגן. יש לו סייעת צמודה אליו ולכל צרכיו. הלוואי שיכולתי להצמיד לו מצלמה נסתרת... אוף, אמא פולנייה שכמוני... אמא של תותוש, עד מתי צריך לחשוש מנסיגה? תמיד... סליחה שאני לא יכולה להגיד לך משהו אחר, אבל אי אפשר אף פעם לדעת עד שהרגל גדלה למקסימום שלה, בגיל 18 או קצת לפני זה. אבל אש"ת (קיצור של אמא של תותוש , כי אין לי מושג איך לקרוא לך...), אל תראי את זה כמשהו מפחיד, ולא לחשוב שהוא לא יהיה ילד רגיל. צריך להתייחס לעניין הזה כמו למשל, פזילה. ילד פוזל שנולד פוזל, יעבור ניתוח עיניים, ירכיב משקפיים והכול יהיה בסדר. זה לא משהו שאי אפשר לחיות איתו. זה לא משהו שהופך אותם לחריגים ממש, זה בר תיקון, תמיד. נכון שזה כרוך בתהליכים מפרכים ובכאב פיזי לילדים אבל זה הפיך. זה לא בלתי הפיך. יש היום לרפואה את כל האמצעים להילחם בזה. תחשבי חיובי ותקווי לטוב. תשמחי במה שיש לך. זה אושר גדול הילדון הקטן הזה.

יעל

 

[אמא של תותוש]

../images/Emo24.gif גדול

ואת מאוד אמיצה. בכלל לא פולניה. אני גם הייתי על קוצים במקומך. והוא יהנה להיות שוב בגן ויהיה לו טוב... ויש לי עוד ילד בערך בגיל של טל, אז מאוד יכולה לדמיין אותו בגן. ותודה על החיזוקים. באמת צריך להתייחס לזה כמו שכתבת.

 

[עוד קרן אור]

תיקון טעות קטנטנה...

גם פזילה זה דבר שלפעמים צריך לתקן,לתקן ולחזור לתקן. ניתוח זה לא תמיד מספיק... אבל לא כאן המקום לפרט! נכנסתי לברך על הפורום החדש, להגיד הי לשחר חברתי, ולאחל לכולם הצלחה בהמשך הדרך. אני יודעת שקשה מאד להתמודד עם ילד שנולד עם בעיה - יש את כל הקטע של העלבון ("איך זה קרה דווקא לילד שלי?"), הצער על כל שהילד שלי נולד לא לחלוטין בריא ומושלם כמו שרציתי, החשש והדאגה והמטלות שנראות אינסופיות לגבי הטיפול בהמשך, שלא לדבר על ההתמודדות עם הסביבה, שכמעט אף פעם לא יודעת את כל מה שאנחנו יודעים ולפעמים "מעניקה" לנו הערות מהסוג שגורמות לנו לרצות להרביץ למישהו. רק לרצות... הבן שלי נולד עם בעיה מולדת בעין, כך שהייתי שם. אני עדיין שם. אני רוצה להגיד לכולם, שלומדים לחיות עם כל דבר. זה הופך חלק מהשגרה. ואם אנחנו לא עושים מזה עניין, גם הילדים לא. אצלי זה לא גבס, אבל זה עדשת מגע שמכניסים לעין כל יום ומוציאים כל לילה, מגיל 10 שבועות. גם לא פשוט. תהיו כולכם חזקים, ואני יודעת שתדעו לעזור אחד לשני.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

קרן יקרה לי, קבלי נשיקה../images/Emo25.gif

יופי של תשובה וטוב שקפצת לבקר. ונכון כתבת לגבי הפזילה, כשכתבתי על זה חשבתי שזה בר תיקון ואפשר לחיות עם זה. ברור שיכולים לצוץ "תיקונים" אין ספור במהלך החיים הצעירים של הילד, אבל צריך לשמוח במה שיש. וקבלי ח"ח על ההתמודדות שלכם עם הבן החמוד שלכם. שמחה שבאת לבקר, נשיקות, יעל (שחר)

 

[אמא של תותוש]

ומה שלום טל? איך היה בגן?

ספרי חוויות...

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

היה לו נהדר. הוא היה מלך../images/Emo47.gif

הילדים היו מאושרים איתו, קישטו לו את הגבס ועזרו לו. הביאו לו מגש קטן כדי שיוכל לצייר ולעבוד כשהוא ישוב בכיסא הגלגלים והסייעת המיוחדת עזרה לו בכל מה שהוא היה צריך. הם גם הסתדרו עם ההרמה שלו לפיפי בשירותים. היום כבר היום השני ואני חוזרת לעבודה, עייפה ומצוננת אבל אופטימית.

 

[אמא של תותוש]

כמה טוב לשמוע ../images/Emo13.gif

היתה לי הרגשה שזה מה שיקרה... ותרגישי טוב

 

[אמא של תותוש]

תודה קרן על המילים החכמות

כל כך נכון.

 

[אמא של כדור]

תודה קרן אור

 

[אמא של כדור]

באמת כייף גדול, שתמיד יהיה לו טוב|ל