בוקר טוב
+הגיג

בוקר טוב ../images/Emo42.gif +הגיג

התפוז עשה לי בעיות ולא הצלחתי לשלוח הודעות. אבל במקום זה, התחלתי את הבוקר בשיחה מרעננת (פלאי המסנג'ר) ואח"כ המשכתי אל חדר הכושר. ובעקבות שיחת הבוקר: עד כמה אנחנו משכנעים את עצמנו שמצבנו כזה או אחר? והאם זה משפיע? למשל, אם אני במצב לא מזהיר (מדוכאת קצת, בעסה, וכו') אבל בכ"ז כשנשאלת לשלומי, אני עונה שבסדר - האם זה זיוף, או שזה שכנוע עצמי למען התחזקות? אולי זו הדחקה וחוסר התמודדות? אני מניחה שזה יכול להיות כל אחד מאלה. זה גם מאד תלוי במצב - אם נניח המצב חמור ולא סתם דיכי חולף, ובכ"ז אומרים שהכל בסדר, אז יש פה בריחה מהתמודדות. הרבה פעמים, כשאני אומרת לעצמי שאני בסדר, זה מתוך כוונה להתחזק ולהתרומם מהבעסה אל מקום חיובי יותר. עד כמה המילים האלה משפיעות עליכם?
 

BellA עלמה

New member
היי בוקר אור

אני אחרי צעידה (השקם בבוקר ) ומשטרה להגיש דיווח על משהו. לי זה נראה יותר כעיניין תרבותי. למשל בארצות אנגלוסקסניות (דוברי אנגלית) זה די נורמלי שכששואלים לשלומך לענות טוב תודה . אפילו אם זה לא ממש נכון. עיניין של אולי זה ששואל לא באמת מעוניין לשמוע את כל הצרות שלך אז אתה רוצה לחסוך זאת ממנו(ככה אני למשל).
 

liza26

New member
כבר צהריים ../images/Emo13.gif../images/Emo42.gif

אני חושבת שהשאלה "מה נשמע?/מה שלומך?" הפכה לדיי סתמית כזאת כי השואל לא ממש מעוניין לדעת בגלל זה תמיד אני עונה ש"בסדר" ף בהנחה שאם השואל רוצה לדעת משהו ספציפי, הוא כבר ישאל לגבי זה
אבל יש משהו בלהגיד לעצמי שיהיה בסדר שכן מוביל אותי לעשייה לשם כך. נגיד שקמתי בבוקר והמחשבות מתחילות לרוץ לכיוון השלילי ואני מצליחה לתפוס את עצמי בזמן אני אומרת לעצמי שהכל בסדר וגם זה בסדר וזה בדרך כלל נותן לי קצת כוח הנעה להמשיך את היום אחרת.
 
היי ליזוש

התכוונתי יותר לחצי השני של התשובה שלך. לאו דוקא במקרים אקראיים של: מה שלומך, מה נשמע? אלא כששואלים והשואל באמת מתכוון לדעת ולהקשיב. באמת, לפעמים ה"בסדר" הקטן הזה, הוא סוג של שוטר פנימי, ששומר על מנה של חיוביות בתוך הבליל.
 

liza26

New member
זה כמו אישור פנימי

שאולי "בסדר" אצלי זה "יהיה טוב" ברוח אופטימית לפעמים המצב באמת רע ופתאום מישהו שואל לשלומי ואנ עונה בסדר זה מאושש איזו אוםטימיות כמו שכתבת פה כמה פעמים אמירה (או כתיבה) חיובית גם משנה משהו במצב רוח.
 

opalit

New member
הי../images/Emo42.gif

ת'אמת? אני לא אוהבת שלוקחים ברצינות את השאלה שנשאלת תוך כדי אמירת שלום, כי זה חלק מה-הי בי. אבל אם אני שואלת לשלום החבר/ה או מכר/ה ולהיפך אני תמיד אשמח לשמוע. אצלי זה לא עובד העניין של ההתחזקות ע"י שכנוע במילה בסדר , ולהגיד לעצמי "זה רק משהו קטן" אני נוטה לקחת דברים יותר לעומק- לא טוב , אני יודעת. עם זאת, אם אני מרגישה שאני צריכה להתעודד, אני עושה דברים, מדברת עם חברים על הנושא, ואם לא עליו(כי לפעמים הם לא מבינים) אז על דברים אחרים,שיחות חולין, וגם לשמוע אותם סתם, שיעוררו אותי.
 
שאלה לשלומך

היי, משהו שקשור לכך ששמעתי לא מזמן ולא זכור לי איפה. אם מישהו אומר לחברו ששואל אותו מה נשמע, מה שלומך - אה, לא משהו, לא טוב בכלל וכו' אז אלוהים שומע אותו ואומר מה? הוא אמר שלא טוב? עכשיו אני אראה לו מה זה לא טוב באמת. ואם הוא עונה לחברו - הכל טוב תודה וכו' אז אלוהים שומע אותו ואומר מה? הוא אמר שטוב? הנה אראה לו מה טוב... וזה מתקשר למה שכתבת בקשר לשכנוע העצמי למען ההתחזקות ואני מאמינה שזה באמת משפיע, אם נחשוב ונאמר חיובי אז זה מה שיקרה ולחילופין.
 

רננהלי

New member
פעם

חברה (יקרה מאוד מאוד) שלאה אותי אחרי שלא פגשתי אותה הרבה זמן. במקום מה שלומך 'טוב לך?' זוג מילים פשוטות ביותר, אבל אני כמעט התחלתי לבכות. כי כשאנשים שאלו אותי מה נשמע עניתי 'בסדר', ויצאתי יד חובה, אבל השאלה שאלה שבאמת רצתה תשובה כנה ואמיתית פשוט הלמה בי. לצערי השאלה הזו תתפסה אותי כשממש ממש מיהרתי כי חיכו לי, אחרת הייתי מספרת לה קצת. אבל עד עכשו זה זכור לי בתור משהו מאוד נוגע. אני לפעמים עונה בסדר ולא רוצה לענות יותר מזה, זה לא רק כי מי שמולי לא רצה לשמוע, אני לא רוצה לדר על זה. בכלל, לאחרונה אני לא חושבת שמישהו באמת מתעניין במה שקורה לי, לא כל כך מאמינה באנשים, ולא סומכת על אף אחד, אז לא בא לי לענות לאף אחד.
 
מה שאת אומרת

רק מדגיש בעצם, שהכל קשור לתקופה בה אנחנו נמצאים. הכל בראש (או בלב). אם זו תקופה קשה, אז האמון באנשים הולך לאיבוד כמו שהאמון בעצמי הולך לאיבוד. מבינה את הרצון בדילוג על שיחה ישירה. הוא לגיטימי. לא חייבים לספר לכל אחד מה מרגישים. זה ברור. אבל אולי זה מתגבר? אולי, כמו שאת אומרת, זה הופך לאי אמון באנשים (שני המשפטים האחרונים שלך ממש תפסו אותי...אולי משקפים אצלי משהו)
 
למעלה