נכון זה יותר קשה מהפיגועים של 96
גם בגלל שב- 96 היו הרבה פחות פיגועים וגם בגלל שזו היתה תקופה הרבה יותר קצרה. אני הייתי אז בצבא, שירתתי בפיקוד העורף, שהוא הגוף הצבאי שאחראי על פיגועים (חוץ מהמשטרה), ואני זוכרת איך שבכל פעם שהיה פיגוע הפעילו בבסיס את הסירנות והרגשנו כמו במלחמה. בדיעבד זו היתה מלחמונת-גמדית
לעומת מה שעובר עלינו עכשיו. לגבי הפחד - זה לא שאני לא מפחדת. אני כן. העניין הוא שאי אפשר לדעת איפה זה יתפוס אותנו. הרי העבודה שלי נמצאת במרכז ת"א, מרחק יריקה מ"סי פוד מרקט", והכל יכול לקרות גם כאן. אז אולי אני לא אלך לעבודה? בעייתי...
בכל אופן יש לי מין אמונה (אולי קצת מטופשת), שאם משהו צריך לקרות הוא יקרה, ככה שאין טעם להפסיק לחיות, ואסור לנו לתת להם לשבור את רוחנו (מה שנשאר ממנה
)