בוקר טוב
אני אחרי צעידת בוקר. היום יצאתי בשעה 7 ולא ב 6. האנרגיה של שעה אחרי, זו אנרגיה שונה. יותר חם, יותר כלי רכב על הכביש. השמש מאירה אחרת. האנשים שאני רגילה לפגוש לא נמצאים, ישנם אנשים אחרים. וכשחזרתי הביתה שמתי לב שהצל שלי ארוך. בבוקר אין לי צל. הייתי גבוהה עם צוואר דק וארוך. לפני מספר שנים כתבתי על זה שיר והרי הוא לפניכם: צל הלכתי והצל שלי הלך לפני. הוא היה גבוה, הוא היה רזה. היו לו רגליים ארוכות. הוא נראה ממש כמו שאני רוצה להראות. הוא התקדם והתארך והייתי מאושרת. הייתי אחרי צעדה ארוכה ומאומצת. את הצעדה התחלתי כשאני עגולה מאוד, נמוכה למדי, עם רגליים קצרות. היום, הגוף לא מה שהיה פעם, והספורט לא קל כמו פעם. וגם אני לא מה שהייתי פעם ועל כך אני מברכת, כי את השמחה והחכמה שהחיים לימדוני, לא הייתי מחליפה גם לא בגיל נמוך יותר, בגוף רזה יותר ובלי קמטים. באהבה עופרה