לימים בהם כל בוקר קמתי עם חיוך על הפנים ... והיום אני קמה כל בוקר עם עייפות על הפנים. אבל מעבירה את העבודה בכייף, מצחיקה את החברה לעבודה שלי. היא כבר בטוחה שיש לי צלקת במוח
אבל זה בסדר, אני יודעת מי אני ... ואני יודעת שאני שרוטה לגמרי. היא לא מפסיקה לצחוק כאן. אחחחח .... צחוקים צחוקים במשרד.
מתוקה. אבל אני לבד כבר מעל שעתיים. והאישה מהמשרד השני לא הולכת! ואני קפואה פה. והיא רק מדברת בטלפון .... והיא בד"כ הולכת ב - 16:00 ואני מתה שתלך כבר כדי שאני אוכל לכבות את המזגן. הידיים שלי בקושי זזות כבר. הדם כבר לא זורם אליהן. הדם קפא לי באצבעות. מאמא!!
את רואה שהדברים הסתדרו? בקשר למזגן- עשי מה שאחותי תמיד עושה, גם אם זה שיא החום, קחי איתך חולצה ארוכה שתשב במשרד על הכיסא למקרה שהאישה המציקנית מהמשרד השני תחליט להקפיא את המקום....
שהייתה לי חולצה נוספת .... (ז'קט כזה עם שרוול קצר), טוב, מחר אני אקח ארוך יותר. האישה באמת הקפיאה את המקום. וכמה שאני אוהבת מזגן .... ושונאת חום ... היא הגזימה הפעם. היא שמה את זה על 16 מעלות!! בררררר......
איך מסתכלים על זה... אם גם לי היו צחוקים בעבודה.. הייתי קמה בכיף עם חיוך על הבוקר.. בציפיה להגיע כבר לעבודה..ולהתחיל בחגיגה.. טוב..וגם בעבודה.. (אני בעצם די רצינית בעבודה..)