בוקר טוב

[להבה ירוקה]

בוקר טוב ../images/Emo42.gif

יאללה, יום לפני החג. איפה תהיו בחג? אילו הכנות יש לכם? תכניות, רצונות, החלטות...

 

[BellA עלמה]

אני

נוסעת לצפון הפעם נחגוג את החג בלי משפחה מורחבת

 

[לקשמי]

אני כרגיל

במרכז ליוגה. מאוד אוהבת את החגים שם, אווירה יפה וטובה מאוד. אין הכנות מיוחדות, רק מחר אחרי העבודה אלך לשם, לעזור להם בהכנות.

 

[נסיכת אהבה]

בוקר חגיגי לכולנו ../images/Emo24.gif

בחג אנחנו אצלנו בבית, ארוחה עם המשפחה של הגיס שלי, כי אחותי וגיסי בחו"ל ולא מגיעים לחגים. אין יותר מידי הכנות- מחר אני אזמין זר פרחים לאמא שלי ואתן את המתנה שקניתי לבית וזהו

עוזרת לאמא שלי בעיקר מחר לסדר את השולחן לארוחה וכו'...

 

[ניאו30]

בוקר טוב ../images/Emo42.gif

כתבתי על זה בפורום "שכן".הנה כאן.

 

[opalit]

בוקר ../images/Emo42.gif

אני מארחת

וזה נודע לי רק אתמול, אז היום אני אבדוק מה ההעדפה של הרוב (חלב/ בשר) ומחר על הבוקר אני נוסעת לקיטרינג הכשר, ואת האוכל מכניסה לסירים שלי... - כולן מבשלות בעצמן ולא נעים לי... את מרק הקניידלך אכין בעצמי, ולא התבלבלתי בחג זה המרק היחד שאני יודעת להכין.. שיהיה חג שמח, ותעריכו את זה שזה לא נופל עליכם...

 

[להבה ירוקה]

וואיי, שיהיה לך בהצלחה

אני מתארחת. אחרי תחזית קודרת של חג ללא חגיגה, החליטו הדודים לשנות כיוון ולעשות את החג אצלם. ככה שאני חוגגת בחיפה וממש ממש שמחה על זה.

 

[thankful]

תוכלי לקפוץ לבקר

אני מהקריות , ליד חיפה ...

 

[להבה ירוקה]

תיזהר, אני עוד אגיע ../images/Emo8.gif

 

[opalit]

יופי שאת חוגגת

שיהיה חג שמח

(האייקון בשביל הכיפה)ושנה של חגיגות

!! אני מתרגשת.. אפילו הכנתי את המצלמה , רק מחכה שתפתחנה החנויות ואלך לקנות הכל כולל עריכה יפה של השולחן.

 

[אופירA]

בחג - הנוהל הקבוע...

יש משפחה שאני מתארחת אצלה קבוע כל שבת. אני שם גם בכל סעודות החג, ב"ה. ניסיתי להזמין אלי חברות, אבל לא הצליח. לא נורא. הצעתי למשפחה להכין משהו מהאוכל, וקיבלתי הוראה להכין עוגיות שוקולד לכל הסעודות - כמה שיותר. בקונטיינר. אז לפחות אני אהיה עסוקה. מדובר בטונות של ביסקוויטים, שוקולד ומרגרינה... קיבלתי אישור מהפסיכולוגית שלי להתפלל שאמא שלי תמות. אבל לא נראה לי שאני אבזבז עליה את התפילות שלי... הבנתי שהטיפול מאד היטיב איתי, ולכן הגעתי למקום מצויין עם עצמי. השקיעה התרחשה כנראה בגלל המגע האינטנסיבי עם הטירוף של הבוס שלי. זה טירוף שמאד דומה לטירוף של ההורים שלי, וזה משפיע עלי בפנימיות גרוע וגרם לנסיגה. אמנם הסתדרתי איתו היטב, והוא מאד העריך אותי, וחוץ מזה, ברגע שראיתי במה מדובר, מיד המשכתי לחפש עבודה אחרת, וכשמצאתי עזבתי. אבל בכל זאת הייתי אצלו חצי שנה, והשהות במחיצת ההתנהגות שלו השפיעה עלי רע. בנוסף ניסיתי לחדש קשר רופף עם אמא שלי, בגלל שהרגשתי טוב הרבה זמן, ובגלל שאנשים שחשובים לי מאד האמינו שזה יהיה לטובה. התאכזבנו בגדול. היא מטורפת לחלוטין, וזה גורם לי לנסיגה ולהתדרדרות קשים. אני חייבת לשמור על איזון עצמי, והאיזון שלי מאד עדין. אשה מטורפת ומזוהמת. יש לה רק 2 בנות, אני ניתקתי איתה את הקשר, והיא כל הזמן מתבכיינת שהיא איבדה אותי. אז במקום לשמור מכל משמר את הקשר עם הבת השניה, היא מאמללת אותה ופוגעת בה ללא הפסק, עד שאחותי טוענת שכל פעם אחרי שהיא משוחחת איתה, היא מרגישה שהיא רוצה להתאבד. אבל אחותי לא מסוגלת לנתק קשר, והיא גם חזקה יותר ונפגעת פחות בפנימיות שלה. יש לה גם יותר חיים אמיתיים להישען עליהם - בעל, 3 ילדים. זהו, אחרי שעשתה לי "טוב על הלב" לכבוד השנה החדשה, בתמורה לכך שניסיתי לחדש איתה את הקשר, הודעתי לכל דיכפין שעם המילים האחרונות שלה היא תלך לקבר. ממני היא לא תשמע יותר. אלא אם כן היא תצליח לעצבן אותי מאחורי הגב, ואז אני מבטיחה שאגיש נגדה תביעה משפטית ואדרוש מימון מלא לכל ההוצאות הרפואיות שהיו לי מגיל 20 ועד היום + פיצויים על צער ועוגמת נפש!

 

[להבה ירוקה]

וואו. המון כעס...

היחסים שלי עם אמא שלי לא מתקרבים למה שאת מתארת. בכל זאת, יש בינינו יריבות רבת שנים ובעיות נפשיות שצצו (או התגברו מאד) בעקבות התנהגותה. הדבר הכי טוב שקרה לי השנה (ואפילו ציינתי את זה בשרשור סיכום שנה) היה להשתתף בסדנת מודעות עצמית. בסדנא הזו העליתי את הבעיה עם אמא. עשינו משחק תפקידים שבו התפרקתי לגורמים. גיליתי שיש מספר סוגי בכי. זה היה נורא. אבל הבנתי שהקשר הטעון עם אמא, הוא בין היתר, כי אני לא מרפה. אני לא עוזבת את זה. הבנתי שאם אעזוב אותה (לא בניתוק פיזי, אלא בניתוק ממערכת היחסים שהיתה) - יהיה לי הרבה יותר שקט. וכך היה. התחלתי. עזבתי את כל השיחות שהיו לנו בעבר. את הרצון שלי לשנות אותה. התחלתי להתייחס אליה כאדם מן ההווה, ולא אמא שלי שעשתה כך וכך. בהתחלה רק שאלתי מה שלומה, ובזה הסתיימה השיחה. נוצר ריק כזה גדול. לאט לאט הריק מתמלא. יש פחות צורך לשנות אותה. הכעס לא נעלם לגמרי. אבל יש הירגעות. זה שחרר אותי להיות אני עצמי.

 

[BellA עלמה]

הממ

איך זה שהיחסים בין אימהות לבנות כל כך טעונים? גם אצלי הם די טעונים יש אהבה אבל גם המון ויכוחים אצלי זה נראה לי הבדלי אישיות. אבל אצל המון בנות זה ככה עם אימהות שלהן

 

[נסיכת אהבה]

אצלי זה גם ככה ../images/Emo10.gif

אולי זה נובע מהעובדה שבנות די דומות לאימהות שלהם באיזשהו מובן מבחינת האופי (ואולי גם המראה). אמא שלי מטבעה אדם מאוד חסר סבלנות ועצבני ולכן יש ביננו המון ויכוחים והיחסים ביננו טעונים, אבל לפחות יש יחסים ביננו, ביני לבין אבא שלי כמעט אין קשר

 

[אופירA]

יחסים טעונים

אם ההורים היו יודעים עד כמה מהות האדם שיצמח אליו הילד שהם מגדלים נובעת מהיחס שלהם, הם היו מבינים שצריך ללמוד הורות, כשם שצריך ללמוד זוגיות. כשנולד לי הילד, עבדתי בכיוון של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך (כלומר לילד)". כמו כן, עשיתי חשבונות נפש תקופתיים, כיוון שבכל זאת היו לי טעויות לאורך כל הדרך, וגם היו לי חסכים אישיים, וזה מנע ממני לתת לילד מה שדרוש לו. לגבי הטעויות, הקפדתי להודות בהן ולתקן (ואם צריך - להודות בפני הילד). לגבי חוסר היכולת לתת, הקפדתי שלא להאשים את הילד במוגבלותי, אלא לשדר לו: אמא לא יכולה, קשה לאמא. כל זה, יחד עם ביטויי אהבה ואיכפתיות, איזן פחות או יותר את הבעיות החמורות שהיו לי בגידול הילד (הייתי גרושה וחולה, והיה קשר גרוע עם האבא), ויצא ילד נורמלי לחלוטין עם תקשורת מצויינת בינינו. אני לא מאמינה שעם בת זה היה שונה לחלוטין. אני מאמינה שזו גישה נכונה גם לילדה. ילד זה לא רכוש. זו זכות ומתנה, ודרך בלתי נדלית לגדילה עצמית של ההורה.

 

[אופירA]

זה בדיוק מה שרציתי לעשות

וזה בדיוק מה שמעוניינת הפסיכולוגית שלי שיקרה. הבעיה היא שהיא מטורפת בהווה, ואי אפשר להתחיל איתה שום דבר, גם אם לא רוצים לשנות כלום. אני מוכנה להתפרק לגורמים על מנת להבריא. אני לא מוכנה להתפרק לגורמים כל ימי חיי ללא הפסקה ולאבד את עצמי כל היום. יש לי בן שאני צריכה לאהוב. יש לי עבודה שאני צריכה להחזיק, כדי לעמוד על הרגליים. ויש גם אני שצריכה להיות שמחה ומאושרת, ובעיקר - אני.

 

[להבה ירוקה]

צודקת.

אני אוהבת את השפה העברית. בכל מילה, אפשר למצוא משהו טוב ב'היפוך' של אותה מילה. להתפרק --> להתרפק. כלומר, במקום פירוק עוברים להתרפקות- שזה חיבוק, וחיבור. כש'עזבתי' את אמא שלי, במסגרת הסדנא - לראשונה, התחברתי לעצמי. פירקתי קשר שהיה קיים קודם ולא עבד, כדי ליצור קשר חדש שעובד.

 

[BellA עלמה]

לחליל גבראן כתב משהו

על היחס לילדים (לא מוצאת את זה כרגע אבל זה מאוד נכון)

 

[BellA עלמה]

הנה מה של הוא כתב

כאן

 

[opalit]

אני אוהבת לקרוא אותו

יש לך את כנפיים שבורות? אני רוצה להזמין ולא נתקלתי בו עדיין.