לדקל ולכל חיילינו באשר הם שם
מבואות סואץ – הקדמה ל"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" (מתוך הדיסק וההופעה "דלתות נפתחות מעצמן") …שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים. וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא זה הדבר הנפלא-עם-קטעים-קשים-במיוחד… הזמניות, חברים, הזמניות, הכל נגמר בסוף. גם טוב, נכון, אבל – למי שלא מאמין בטוב, יש לי חדשות בשבילו: גם רע נגמר בסוף. כמו למשל שלושה חודשים בעיר סואץ, על מנגלים עסיסיים, נוטפי שומן-בשר-כבש טרי הולך ונצלה… שותים וודקה מתובלת בסירופ פרחי-אשכוליות, שהיה ידוע בכל המרחב בשם "קוקטייל-נפיץ-מעיך "… מזינים את עיניהם בתמונות-אמצע שנתלשו מתוך חוברות ששלחה אשת-הנשיא-דאז לכוחותינו בחזית – מה שנקרא "תמונות-חזית"… ובתוך כל הרע הזה, תראו כמה טוב, תראו כמה טוב… עושים חיים משוגעים. העורף משתגע להשיג פחית-נפט בשביל לפתוח איזה דוּד, בשביל להשקות איזה, או לחמם איזה חממה - - ואתה שוכב לך על מנגלים ומגרד באוזן, בשביל הנימוס… אז מה עושה נער עברי הרחק מהמולדת? …קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי… מוקדש באהבה לכל חיילי צהל ולכל תושבי מדינת ישראל
