בוקר טוב....
אני החיוכית הנצחית... כתבתי פו רק פעמיים אז ככה שאני לא מצפה שתזכרו... אבל בכל מקרה אני לא מצליחה להכנס לניק ההוא אז אני פה עם הניק הישן נושן שלי.... ליאת הגיבה להודעה שלי וביקשה שאספר על שקד... שקד הוא ילד בן 4 שהתבקשתי לעבוד איתו דרך הרווחה... אמרו שיש לו שיתוק מוחין ולא ממש ידעתי מה זה אבל החלטתי לפגוש אותו ואת הוריו... התאהבתי בו ברגע שראיתי אותו! ילד יפה, חכם, פיקח (בהתחלה הוא ניצל את החולשה שהיתה אליו)... האמת היא שאני לא ממש יודעת מה זה... אבל שקד לא יכול ללכת... כל החלק מהמותניים ומעטה מתפקד באופן מינימלי! ממני ביקשו לעבוד על ההליכה שלו.. למזלי ומזלו יש לו אח קטן בן שנה (היום הם כבר יותר גדולים) שבדיוק התחיל ללכת אז שקד רצה להיות כמוהו וכל הזמן מחכה אותו. זה נתן לו מוטיבציה ללכת... בנוסף אני הייתי לוקחת אותו למשחקים.. בהתחלה הוא שיחק במשחקים הנמוכים (בזחילה) לאט לאט לימדתי אותו לעלות למשחקים בעמידה... אחר כך העלתי אותו למשחקים הגבוהים "של הגדולים" והתגלשנו... הוא נורא נהנה לשבת למעלה להסתכל על כולם אז אמרתי לו שאם הוא רוצה להגיע למעלה הוא צריך לעלות... בהתחלה הוא בכה אז אמרתי לו שאם הוא יעלה פעם ראשונה לבד אני ירים אותו פעם שניה... כמובן שזה היה תהליך ארוך של 10 חודשים אבל כשהייתי חוזרת הביתה הרגשתי הכי טוב שיש... כשאני הפסקתי לעבוד איתו לפני חחצי שנה בערך... הוא כבר ידע איך הולכים במשחקים של הקטנים והיה יכול לשחק לבד (כמו כולם)... ולמד איך לעלות למשקחים של הגדולים... לא ראיתי אותו מאז בגלל שעברתי למעונות (בעיקבות הלימודים). אבל שאלתי עליו ואמרו לי שהוא "פורח". זה סיפור שקדון היקר והחמוד והחכם והמקסים.... היות ואין לי מחשב כל יום אז אני ינסה להגיב הכי מהר שאפשר... יום טוב ומבורך... חיוכית.
אני החיוכית הנצחית... כתבתי פו רק פעמיים אז ככה שאני לא מצפה שתזכרו... אבל בכל מקרה אני לא מצליחה להכנס לניק ההוא אז אני פה עם הניק הישן נושן שלי.... ליאת הגיבה להודעה שלי וביקשה שאספר על שקד... שקד הוא ילד בן 4 שהתבקשתי לעבוד איתו דרך הרווחה... אמרו שיש לו שיתוק מוחין ולא ממש ידעתי מה זה אבל החלטתי לפגוש אותו ואת הוריו... התאהבתי בו ברגע שראיתי אותו! ילד יפה, חכם, פיקח (בהתחלה הוא ניצל את החולשה שהיתה אליו)... האמת היא שאני לא ממש יודעת מה זה... אבל שקד לא יכול ללכת... כל החלק מהמותניים ומעטה מתפקד באופן מינימלי! ממני ביקשו לעבוד על ההליכה שלו.. למזלי ומזלו יש לו אח קטן בן שנה (היום הם כבר יותר גדולים) שבדיוק התחיל ללכת אז שקד רצה להיות כמוהו וכל הזמן מחכה אותו. זה נתן לו מוטיבציה ללכת... בנוסף אני הייתי לוקחת אותו למשחקים.. בהתחלה הוא שיחק במשחקים הנמוכים (בזחילה) לאט לאט לימדתי אותו לעלות למשחקים בעמידה... אחר כך העלתי אותו למשחקים הגבוהים "של הגדולים" והתגלשנו... הוא נורא נהנה לשבת למעלה להסתכל על כולם אז אמרתי לו שאם הוא רוצה להגיע למעלה הוא צריך לעלות... בהתחלה הוא בכה אז אמרתי לו שאם הוא יעלה פעם ראשונה לבד אני ירים אותו פעם שניה... כמובן שזה היה תהליך ארוך של 10 חודשים אבל כשהייתי חוזרת הביתה הרגשתי הכי טוב שיש... כשאני הפסקתי לעבוד איתו לפני חחצי שנה בערך... הוא כבר ידע איך הולכים במשחקים של הקטנים והיה יכול לשחק לבד (כמו כולם)... ולמד איך לעלות למשקחים של הגדולים... לא ראיתי אותו מאז בגלל שעברתי למעונות (בעיקבות הלימודים). אבל שאלתי עליו ואמרו לי שהוא "פורח". זה סיפור שקדון היקר והחמוד והחכם והמקסים.... היות ואין לי מחשב כל יום אז אני ינסה להגיב הכי מהר שאפשר... יום טוב ומבורך... חיוכית.