בוקר טוב
תיכננתי מראש להיות קצת פעילה יותר כאן אבל ההריון המתקדם, הפסח, האישפוז הלא מתוכנן קצת מנעו ממני. ולאור האירועים שקרו בשבועיים האחרונים אני מלאה הבוקר בעוצמת רגשות שחייבת איך שהוא לפרוק ונראה לי שכאן המקום. מאתמול בערב אני מסתכלת עליו ורוצה לבלוע אותו מרוב אהבה, כפי שסיפרתי לי שלושה זעטוטים (חחחחח ממש זעטוטים) ולו אין, בעוד חודש יהיה לו אם אצליח ושמור את העובר הסקרן הזה בתוך רחמי מלצאת לפני הזמן. בחודשיים האחרונים יקירי בטראנס בלתי פוסק בחיפוש דיור חדש עבורינו ממש אובססיה נהייתה כאן בעניין זה. אבל מה שממלא אותי זה התייחסותו לילדים שלי, קונה מרכיב מפנק מסדר ואני מסתכלת מהצד ולא מבינה. אתמול נסענו שוב למסע חיפושים אחרי דירת חלומותינו ונראה לי שמצאנו אותה אומנם רחוק ממקום המגורים העכשווי אבל זהו הבית שחלמתי עליו כל חיי. עמדתי נדהמת מיופיו של המקום כשלפתע התברר לי שאני לבדי, יקירי וזעטוטי היו בתוך הבית עושים חלוקה של מי החדר הזה ושל מי זה. הסתכלתי עליהם וראיתי את האושר מרוח על פני ארבעתם, הם עמדו מחובקים כולם ותיכננו תוכניות. כשנסענו משם אמר לי יקירי: אני חייב לעצור לראות משהוא. עצרנו בחנות לרהיטי ילדים ואני כמו רובוט אחריהם יצאנו אחרי חצי שעה שבאמתחת שתי בנותיי חדר ילדים חדש קומפלט. הסתכלתי עליו לא יכולתי להוציא מילה מהפה ואז הבנתי, הוא קיבל אותם כילדיו לכל דבר, איכפת לו, חשוב לו, לא רק אני, לא רק העובר שלו/שלי, גם נספחיי הם חלק ממנו היום. אני יודעת שמה שנכתב קצת מבולבל ולא ממוקד ומסודר אבל אני פשוט עדיין נסערת. יום נעים לכולנו ושבוע נפלא עוד יותר
תיכננתי מראש להיות קצת פעילה יותר כאן אבל ההריון המתקדם, הפסח, האישפוז הלא מתוכנן קצת מנעו ממני. ולאור האירועים שקרו בשבועיים האחרונים אני מלאה הבוקר בעוצמת רגשות שחייבת איך שהוא לפרוק ונראה לי שכאן המקום. מאתמול בערב אני מסתכלת עליו ורוצה לבלוע אותו מרוב אהבה, כפי שסיפרתי לי שלושה זעטוטים (חחחחח ממש זעטוטים) ולו אין, בעוד חודש יהיה לו אם אצליח ושמור את העובר הסקרן הזה בתוך רחמי מלצאת לפני הזמן. בחודשיים האחרונים יקירי בטראנס בלתי פוסק בחיפוש דיור חדש עבורינו ממש אובססיה נהייתה כאן בעניין זה. אבל מה שממלא אותי זה התייחסותו לילדים שלי, קונה מרכיב מפנק מסדר ואני מסתכלת מהצד ולא מבינה. אתמול נסענו שוב למסע חיפושים אחרי דירת חלומותינו ונראה לי שמצאנו אותה אומנם רחוק ממקום המגורים העכשווי אבל זהו הבית שחלמתי עליו כל חיי. עמדתי נדהמת מיופיו של המקום כשלפתע התברר לי שאני לבדי, יקירי וזעטוטי היו בתוך הבית עושים חלוקה של מי החדר הזה ושל מי זה. הסתכלתי עליהם וראיתי את האושר מרוח על פני ארבעתם, הם עמדו מחובקים כולם ותיכננו תוכניות. כשנסענו משם אמר לי יקירי: אני חייב לעצור לראות משהוא. עצרנו בחנות לרהיטי ילדים ואני כמו רובוט אחריהם יצאנו אחרי חצי שעה שבאמתחת שתי בנותיי חדר ילדים חדש קומפלט. הסתכלתי עליו לא יכולתי להוציא מילה מהפה ואז הבנתי, הוא קיבל אותם כילדיו לכל דבר, איכפת לו, חשוב לו, לא רק אני, לא רק העובר שלו/שלי, גם נספחיי הם חלק ממנו היום. אני יודעת שמה שנכתב קצת מבולבל ולא ממוקד ומסודר אבל אני פשוט עדיין נסערת. יום נעים לכולנו ושבוע נפלא עוד יותר
