מכשולים אידיאולוגיים
ראשית, התנצלותי המובכת ליערה. עוד באותו בוקר דיברנו בטלפון, אבל old habits die hard. גם לסניליות המתקדמת שלי יש חלק בעניין. סיווגים וקטגוריזציות טובים הם (כמובן, יש מהן שהן טובות מאחרות) אם רק נקפיד לא לשכוח שהם בסך הכל כלים לארגון ידע על המציאות, הם אינם המציאות עצמה. הבעיה עם חלוקות וסידורים כאלה היא שהם עלולים לכפות עלינו, בלי שנשים לב לכך, אשליה שהמציאות היא באמת כזאת, כלומר שהקטגוריות שלנו אכן מתקיימות בעולם שמסביב. חשוב להזהר מן הפח הזה. הבעיה היא, כמובן, שאיננו מסוגלים לתפוס את העולם שמסביבנו בלי הכלים שהתרבות נותנת בידנו. מוחנו מעבד את נתוני החושים באמצעות כלים אינטלקטואליים התלויים בגורמים חיצוניים לנו, בתרבות שבה אנו גדלים, המכתיבה לנו תמיד, ראייה אידיאולוגית. אין כל אפשרות שזה יהיה אחרת. לכן, לעולם איננו תופסים את העולם "כפי שהוא", אלא כפי שהאידיאולוגיה שלנו מציגה לנו אותו. הדרכים שבהן האידיאולוגיה בוחרת להבליט היבטים מסויימים של המציאות ולהעלים אחרים הן סמויות מן העין. אנו מסתכלים על העולם הסתכלות מסויימת שנראית לנו "הגיונית" ו"טבעית" ו"ברורה מאליה", בלי שנשים לב לכך שבעצם ראייתנו סלקטיבית תמיד - מדגישה ומעלימה ומקשרת ומארגנת ידע ויוצרת משמעויות שבעצם לא נמצאים שם, בעולם המציאות, אלא הם יצירי מוחנו. אשר לקרל בושונג. בושונג הוא פסיכוטרפיסט במרכז המגדר בטמפה שבפלורידה. הוא אדם מתקדם, מטפל בעל אמפתיה וכבוד רב למטופלים הטרנסג'נדרים שלו. לגבי המאמר שאורי מצטט, הוא אכן כולל קביעה פנטסטית לפיה תינוקות נקבות מראים הבדלים התנהגותיים כבר כמה שעות אחרי הלידה. זאת דוגמה לטענות רווחות בנושא מגדר שנשמעות נהדר, אבל הן חסרות כל ביסוס. צריך לחזור על זאת פעם אחר פעם, כי קשה להרוג מיתוסים מושרשים: עוד איש לא הראה שהבדלים התנהגותיים בין זכרים ונקבות הם מולדים (עוד איש לא הראה אחרת, כמובן). כל המחקר בנושא מושפע מפגמים מתודולוגיים ולוגיים ומהטיות תרבותיות לרוב, כך שאין כל דרך לדעת מה ה"אמת" כאן, אם יש בכלל כזאת. ההטיות התרבותיות בולטות במאמר של בושונג כאשר הוא מציג תכונות התנהגותיות מסוימות, כגון משחקים שבהם אלמנט תחרותי או יכולת וורבלית, כאופייניות למגדר מסויים. שוב, אין כל בסיס לטענה לפיה אופיין המגדרי של תכונות אלה הוא מולד, או מהותי, ולא מיוצר על די התרבות הסובבת. כמו רבים וטובים אחרים, בושונג מבלבל קורלציה עם סיבתיות (במקרה הטוב), ומניח מראש הנחות לגבי מין ומגדר. השפה, השפה הארורה שאי-אפשר בלעדיה ואי-אפשר עמה, יוצרת בעצמה דימויים ומכוונת את חשיבתנו. כך, יערה, כשאת משתמשת במונחים כגון "חריגים", "אונה נשית", וכיוצא באלה, את מאמצת בלי משים תפיסה מסויימת, תאור מסויים של המציאות, כאילו שהיה "מובן מאליו". אפשר בהחלט לתאר את תופעת האינטרסקס ואת התהליך של התמיינות כרומוזומלית בלי להזדקק למונח "חריג", המניח מראש מצב של "סדר" העונה לתכנית מסויימת. כנ"ל ה"אונה הנשית". אין כל בסיס או צל של ראייה לכך שאונות המוח עונות לאיזו שהיא תבנית מגדרית. יש מיני השערות, הנחות וטונות של wishful thinking, אבל איש לא ביסס מעולם את ההשערה לפיה קיימת דיפרנציאציה כזאת בין אונות המוח, או עדיפות לאונה אחת על פני השניה על בסיס מגדרי או מיני. ההיסטוריה של מיתוסים לפיהם נשים אינן מסוגלות להחשיבה מופשטת, או שאין להן אחריות להצביע, או שהן אינן מסוגלות להיות לוחמות קרביות, ושאר ענבים חמוצים מהסוג הזה, צריכה ללמד אותנו קצת זהירות בבואנו להדביק תכונות מהותיות למגדר. אורי, אן פאוסטו סטרלינג היא מדענית דגולה ואישה מופלאה, המשלבת תפיסה הומניסטית, אנושיות כובשת, אומץ לב וחוש צדק מפותחים עם עומק ועצמאות מחשבתית וידע פנומנלי. היא באמת גדולה מהחיים. היא אולי איננה אלוהים, אבל הלוואי שאלוהים הייתה קצת כמוה. נורה