בוקר טוב

[א ב י ב ה חיים טובים]

בוקר טוב

דיסו כתב, "אני חושש,מהחשש שלך לאכזב,כי אז את תעלמי לי בנסיונות לא לאכזב" מה אומרים על החשש לאכזב, להתאכזב? מה ההבדל בין לאכזב, להתאכזב? ומה הקשר בין אכזבה, ציפיות מהאחר ומה שאנחנו רוצים שיהיה? מה אנחנו רואים שכדאי ונכון,לפי איזה קריטריונים? מה קורה כשזה לא קורה? מה מאכזב בעצם? היה לפני מספר חודשים שרשור דומה, בואו נראה מה קורה עכשיו. תודה על המשפט, דיסו,

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

מה שעולה לי בראש עכשיו!

זה שירשור שהסתיים במילים,"טוב, שיהיה",ואני שאלתי את עצמי בשניה הראשונה שראיתי את המילים הללו,"לא היתה כאן החמצה?"... כאשר מישהו מהצדדים,קוטע שיחה,גם כשזה על מנת "לא לריב",מתפספס משהו אחר משהו שהיה מוליד,אולי,דבר חדש,שלא היה בדיון הראשון,שלא הסתיים,מחשש... מה קורה לנו כשאנו חוששים לאכזב? אנחנו מפסיקים להיות אנחנו,ויש לנו שתי ברירות: הראשונה:לשתוק,ולא לענות/להגיב.. השניה:להגיב,לא כמו שהיינו רוצים... נשאלת השאלה מה היינו רוצים יותר: להיות אנחנו,או מישהו אחר? חרוז

כשאני מאכזב מישהו אחר,זה כנראה בגלל שלא עניתי על הציפיות שלו. וכשאני מתאכזב ממישהו אחר,זה כנראה בגלל שהוא לא עמד בציפיות שלי. אביבה,אני לא חושב שהשאלה הנכונה היא מהו ההבדל בין לאכזב ל-להתאכזב... אני סבור שהשאלה ה"הכונה",היא,מה המשותף לשני המשפטים הללו.. אמשיך מאוחר יותר. יש בעד מה,כי העונג כולו שלי... גם בגלל,שבטח גם לך...

 

[אישה אורחת]

אחרי כל פעולה נולד משהו חדש

גם אחרי סיום אם אתה מסכים איתי אז נשאר לנו לשאול מה יותר טוב? זה שנולד אחרי ריב או אחרי סיום והתשובה היא זה תלוי...................... כבד תמיד את רצונו של האחר אין טעם ללחוץ עליו/עליה ולנסות לקרוא להם לרקוד תסמוך על הזמן הזמן עושה את שלו תן זמן ובינתיים תרקוד לבד זה גם נפלא בעיתוי אחר ובריקוד אחר תשאל שוב זה מעצים

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

פעם,כשחיזרתי הרבה אחרי המין הנשי,

בכל פעם כשהייתי מוריד את הרגל מהגז,הן היו לוקחות את המושכות לידיים, ויוזמות בעצמן.. היום אני יודע מדוע,והיום אני מבין שצריך וראוי,וחשוב מאד לתת מקום לאחר/ת,לא רק לקחת,אלא גם שיתן מעצמו/ה....כי אם לא: הוא או היא,מאבד/ת איתי את הקשר,.. אז בכדי שיהיה קשר קשר,חשוב לתת מקום למישהו אחר,שיתן...ואנו ניקח.. וזה יחזק את הקשר.. אני סבור שזהו הריקוד,הריב הוא סוג מסוים של ריקוד,סגנון אחר של ריקוד. אני מקווה שלא הגזמתי במשפט האחרון.. תודה לך אישה,את חמודה. הדיסוננס הקוגניטיבי.

 

[אישה אורחת]

זהו הריקוד../images/Emo45.gif

גם אין ספק שריב זה סוג של ריקוד וחשוב לדעת לרקוד אותו אלא שזה ריקוד שאני רוקדת אותו אך ורק שאין לי ברירה אני מעדיפה ריקודים אחרים

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

זו הסיבה שחשוב

לדעת לרקוד את כל המיגוון... מצד שני,באמת מי צריך את זה? כשאדם כועס על מישהו אחר,אני חושב שהוא מעניש את עצמו,אולי אני טועה.. ערב טוב.