לבד או ביחד, ביחד או לחוד../images/Emo140.gif
העניין הוא לא בלהיות לבד כן או לא - גמ´אני מאמינה שטובים השנים מהאחד, אך אני בהחלט מפרידה בין הורות לזוגיות ולא חושבת שזה בהכרח צריך להיות פועל יוצא של,,, את שנות ה-20 צריך לנצל למימוש הפנטזיות והחלומות השונים ואז לקראת גיל ה-30 צריך להתחיל להתבסס כדי להכין את הקרקע להקמת משפחה. ואז או שהגענו לשלב זה עם בן זוג או שלאו,,, ואם לא, מתחיל הלחץ והמרוץ נגד הזמן, נגד הנורמות ונגד שבירת המוסכמות. אני מאמינה שברגע שאנחנו ממשות את האמהות שלנו, אנחנו יותר רגועות ולא באות למערכת הזוגית ממקום של לחץ. אני יכולה להעיד מעצמי, שתמיד התחלתי מערכות יחסים בשאלה "הוא מתאים
איזה אבא הוא יהיה
איזה איש משפחה הוא יהיה
איזה מפרנס
והכי חשוב - איזה בן זוג
תמיד הייתי בלחץ, ודפקתי המון מערכות יחסים בגלל הלחץ הנוראי שלי, היום לעומת זאת, כשאני בעיצומו של הליך ההורות שלי, אני עדין נפגשת עם בני המין השני, אך להבדיל מבעבר, אני יותר רגועה ולא שוברת את הראש בשאלות מיותרות, אני לא לחוצה ולא חושבת על הרכבת ועל התחנה הסופית המאוחרת. אני נטו עם בן הזוג ונטו עם הרגשות והפתיחות שלי, אני מרגישה יותר טיבעית ופחות שחקנית ואפילו עם אומץ להגיע לבלינט דייט עם טרנינג ובלי איפור ועם המון המון רוגע שבא בשיא הטבעיות והכייפיות - סופ סופ אני היא אני, סופ סופ, יש לי את האומצ לומר לעצמי, "אני זו אני וזה מה יש ואין טעם להילחץ ולחשוב , מה הוא חושב
האם אני מוצאת חן בעיניו
האם יצא מזה משו
יאללה שזה כבר יגיע, יאללה שזה כבר יבוא,,,אני כבר לא בלחץ ולא שמה
על מה הוא חושב - כי זה מה יש, ומי שירצה אותי, יקח אותי עם הטרניג ובלי האיפור
ועם הילד. ולמה
כי ככה, אני כבר לא לחוצה ואני אהיה כבר אמא, איתו או בלעדיו(אביר החלומות) אז כשזה יבוא, זה יבוא ו ב ג ד ו ל עם ילד או בלעדיו ולא הילד ימנע ממני מלמצוא את החצי השני שלי, אבל עיכוב במציאת החצי השני שלי, עלול למנוע ממני את האמהות שלי. אתמול אמר לי מישהו,,,"אנשים מעדיפים, רווקים ורווקות", אז נכון הוא צודק אבל זה תלוי באיזה גיל - ובגילאים שלנו, כל אחד כבר בא עם התיק שלו ואפשר כבר פחות להיות בררנים ויותר מנוסים ומיודעים לנקודות החשובות והקריטיות שלנו. מקווה שלא סיבכתי את היוצרות
והצלחתי להסביר את האני מאמין שלי. ולראיה, אספר לכם על ארועי אמש, על מנת לנסות ולהמחיש יותר את הנקודה הזו. כיום אני בעיצומו של הטיפול שלי,,, שזה אומר, שאני מזריקה יום יום בשעה X, את ההורמונים להבשלת הזקיקים, שייצרו ביציות, שלימים יהיו לתפארת מדינת ישראל
אתמול נפגשתי לראשונה עם בחור ששוחחתי איתו זה זמן רב. כשקבענו להיפגש, אמרתי לו שבשעה X אני צריכה להיות בקרבת קופת חולים, על מנת לקבל את הזריקה (
אני לא מהמזריקים לבד - אני מתהה מפחד). לציין שהבחור ידע על כוונותי להרות ואיך. בקיצור,,,בשעה X טסנו לקופת החולים על מנת להזריק. הרגשתי סופר טבעי, וסופר כייפ ושמחתי שהוא היה עימי, לא התבישתי ולא התעסקתי במחשבות מיותרות על מה הוא חושב לגבי כל הסיטואציה - כי שוב, ז ה מ ה י ש
כשנפרדנו איש איש לדרכו, הרגשתי שאני רוצה לתת לו חיבוק ענק, הנה כזה
בדיוק כמו שאני רגילה לחלק גם פה, וגם בגלל שהיה לי ממש כייפ ונוח איתו - אבל התביישתי, ואחר כך התעצבנתי, ששוב אני נותנת לעצמי ההוא - הלחוץ הזה, להכתיב לי את דרכי.
נראה לי שעוד כמה טיפולים גם זה ישתחרר
סתאםםםםםם צוחקת
האמת שהתוצאות מאוד הפתיעו אותי, מאחר ובפורום הקודם היה דיון על הנושא, וחלק מהבנות הצהירו שהן עדין היו בוחרות בתרומת זרע. בסקר הזה, לא הייתה אפילו אחת שהצביעה עבור תרומת זרע, ולאור הדיון הקודם, זה מאוד מפתיע - נכון
