בוקר מהורהר...

[רוצה ריגושים]

בוקר מהורהר...

הריחוק הפיזי הזה גורם גם לריחוק רגשי,
כבר 4 ימים שאני מרגישה את המרחק בנינו גדל ומתעצם..
השיחות הפכו לקצרות ריקות וסתמיות כמו " כדי לצאת ידי חובה"
הסמסים המרגשים נעלמו כלא היו..
ואני תוהה...
האם אתה עוד שלי?
האם אתה עדיין אוהב אותי?
האם הריגוש עדיין קיים?
האם עדיין אתה מתרגש כשאתה איתי?
האם אתה עדיין מפנטז עלי?
האם אתה כמהה לחיבוק שלי, לנשיקות שלי?
האם אתה מלא בגעגוע כמוני ?
כי..
אני עדיין שלך!
אני עדיין אוהבת אותך!
אני עדיין מרגישה את הריגוש הזה של ההתחלה!
אני עדיין מתרגשת כשאתה מסתכל עלי, כשאתה מנשק אותי, כשאתה חודר עמוק לתוכי.
אני עדיין מפנטזת עליך כל שנייה פנויה..
כמהה כל כך למגע שלך , לנוכחות שלך לידי..
אני עדיין ותמיד מלאה בגעגוע אין סופי.
אז מה קרה ? למה אני מרגישה כיאלו הכל מתחיל להתפורר ,
האם זו סתם הרגשה או שזה אמיתי?
האם הריחוק הפיזי ניצח?
האם מה שאתה אומר תמיד קרה (" מתרגלים להכל גם לחיים חרא")
האם התרגלת לחיות רחוק ממני וזה כבר לא משפיע עליך?
או שאולי הכל בכלל בדמיון שלי וזו סתם תוקפה כזו עמוסה אצלך שאין לך פנאי אלי.
(למרות שעמוק בתוכי היית רוצה שגם אצלך זה יהיה כמו אצלי תמיד פנויה בשבילך ולך)
אני הפקדתי את הלב שלי אצלך ואני מרגישה איך לאט לאט הוא מפסיק לפעום..
בלי האהבה שלך הוא לא ישרוד, בלי המגע המלטף שלך, המילים החמות, הנשיקות העדינות..
האם באמת הכל נעלם? או שאתה עדיין שם שלי ובשבילי?

 

[ס י י ר]

לפעמים,

החיים מובילים אותנו למקומות אחרים.
כל אחד לדרכו הוא.
וממרום גילי המופלג (82), אני יודע לומר שמי שאינו מעוניין בי, ההפסד הוא שלו (או שלה במקרה הזה).
אלה החיים. כמו ספר.
מעבירים עמוד וממשיכים הלאה.

ס.

 

[giligil55]

תובנות נכונות אך...

לא תמיד זה כל כך קל...

 

[ס י י ר]

לא אמרתי שקל.

אבל כאן בדיוק נכנסת הבגרות שלנו. לנגב את הדמעות ולהמשיך הלאה.

 

[davewod2000]

הכל יהיה בסדר.

 

[רוצה ריגושים]

תודה , אני בטוחה שהכל יהיה נפלא

 

[מציצה לעיתים]

את הורסת אותי!

הכתיבה שלך מהממת
וכל פעם מחדש קולעת לי לכל מיני נימים!

 

[רוצה ריגושים]

איזה כיף! תודה