בוקר נפלא לחברים- מתי נגמור כבר--

[setonr]

בוקר נפלא לחברים- מתי נגמור כבר--

עם המצות האם אי אפשר לזכור"יצאת מצרים" בדרך נעימה יותר?

 

[BellA עלמה]

../images/Emo13.gif

 

[רותיקה]

אם אתה כ"כ סובל אתה לא חייב להמשיך.

יום לאחר ליל הסדר- כבר אכלתי קורנפלקס...

 

[opalit]

מתי באמת? ../images/Emo3.gifקשה קשה....

 

[להבה ירוקה]

בת"א כמעט לא מרגישים שפסח

חמץ כמעט בכל מקום. את שומרת כשרות מרצון?

 

[opalit]

וואלה?

לא מרגישים? חבל בעיני, זה חג מיוחד. אני שומרת מרצון, ויותר קשה לי עכשיו כי אני שומרת לבד, ודווקא עכשיו החברים יש יותר בילויים בחוץ, מכל מני סיבות, ואני עם הבקבוק מים שלי

.

 

[להבה ירוקה]

מים הה......./images/Emo8.gif

את שומרת כשרות וגם על עצמך? אגב

 

[opalit]

גם על עצמי? ../images/Emo4.gif לא ממש

 

[להבה ירוקה]

איך משנים את זה?

 

[opalit]

לו'דעת...

אני חושבת שע"י הפנמה של דברים שאני יודעת שיעשו לי טוב וישמרו על מי שאני. אבל לא כ"כ מצליחה, לא כ"כ מצליחה לאסוף כוחות.

 

[להבה ירוקה]

לאט לאט.

יש לי שבועיים די קשים לאחרונה, ו"שגרת" פסח לא עזרה. אז בכל יום אני מנסה לעשות משהו קטן שירים את הראש מעל המים: קונה ספר, הולכת ברגל עם הכלב. באמת, כל פעם משהו קטן. ובעיקר- סולחת לעצמי שזה ככה, כי גם לי מגיע שבתקופה קשה אני פחות אתפקד. לא סופרמן בשום צורה. הפנמה של דברים - זה בדיוק ככה. כמו שאמרת. אבל כדי שהדברים יופנמו, אנחנו צריכים לגבות אותם במעשים, אפילו הכי קטנים.

 

[opalit]

צודקת

בנוסף, צריך לרצות ממש כי זהו תהליך, אצלי זו תקופה לא קלה, בעצם קשה מאוד, הרבה דברים מונחים על כף המאזניים, ואני מנסה לאסוף כוחות אולי היום אחרי שאירגנתי לי קצת זמן אני אעשה לי "משהו קטן וטוב".

 

[להבה ירוקה]

נשמע טוב ../images/Emo24.gif ../images/Emo45.gif

תחזרי לספר

 

[אופירA]

הלוואי שהמצות היו בעיה שלי

המצות זה בכלל לא בשביל לזכור יציאת מצרים, זה קטע הרבה יותר מפותח. אבל אני לא נכנסת לזה, כי זה לא פורום של חוזרים בתשובה. אז למרות שאני מאד מחוברת למשמעות של הפסח ולזה שצריך לאכול מצות ושצריך לא ללכת לעבודה (לעבודה שלי עדיף לא ללכת בכלל...) ושאסור לכתוב ושאסור לצייר, זה לא מפחית לי את הסבל הפרטי מהבדידות שחוה"מ כופה עליי (רק מוריד את התסכול והפחדים, כי אני יודעת למה צריך ורוצה מה שצריך). הבדידות שלי היא לא טכנית - כי מתחילת השבוע חברות רוצות שאני אבוא לבקר אותן. הבדידות שלי היא בגלל שברגע שהמסגרת שמחזיקה אותי (אפילו מקום העבודה המזעזע שאני שרויה בו) נעלמת, אז אין לי חשק להיטיב עם עצמי. אני ישר מתחברת להרס עצמי ואין לי חשק לעשות את כל מה שיש לי לעשות. אני צריכה תנאים כדי לרצות לעשות לעצמי טוב בכלים שאני כל כך יודעת, וכל כך יודעת להסביר ולעזור לאנשים אחרים. וכל סיבה הכי קטנה (כמו שהשגרה משתנה בחוה"מ) כבר מחברת אותי לברירת המחדל, שבה אני לא רוצה לעשות לעצמי טוב. כאילו כל העבודה העצמית של שנים לא שינתה כלום במהות, בברירת מחדל. רק הפעילה אופציות טכניות חיצוניות. ביום ראשון אני ישר "אכנס" בפסיכולוגית שלי (שגם היא יצאה לחופש 3 שבועות) במתקפה על הנושא: למה באוטומט אני ישר נשאבת להרס עצמי ולחוסר רצון להתחבר למה שטוב לי. למה כל כך הרבה שנים של עבודה מצליחות בקושי לפעול על ההתנהגות החיצונית, ולא יוצרות שינוי פנימי!

 

[להבה ירוקה]

היום אמרתי לחברה -

בדיוק את אותן מילים. "אני צריכה תנאים כדי לרצות לעשות לעצמי טוב בכלים שאני כל כך יודעת, וכל כך יודעת להסביר ולעזור לאנשים אחרים". כל שבירת שגרה כזו גוררת אותי אל הדיפולט של ההפך. אמנם, לא הרס עצמי כמו פעם - אבל עדיין, תוהה בדיוק כמוך (ואיתך) על הרצון הפנימי ההוא, שדוחף אל ההפך, למרות המודעות ולמרות הכלים. כש"תיכנסי" בפסיכולוגית, אני סקרנית לשמוע מה יש לה (בעצם לכן) להגיד על העניין.

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo6.gif

רציתי לכתוב את זה והתפדחתי

הדיקטים האלה כאלה מגעילים... ונמאס לי כבר ממצברייט...

 

[אופירA]

ניסית מצה שמורה?

גם בריא (מקמח מלא), וגם טעים! מה זה טעים! יחסית, כאילו...

 

[להבה ירוקה]

מקמח מלא ../images/Emo6.gif אז מעולה../images/Emo70.gif