בוקר סתוי שכזה סיכוי ל-

noa128

New member
בוקר סתוי שכזה סיכוי ל- ../images/Emo182.gif

ואני במצברוח טוב יותר מזה של הימים האחרונים. יושבת לי כולי ריחנית וחפופה אחרי ביקור אצל הזו-שעושה-לי-ציפורניים (הסבר בהמשך) אתמול כתבתי רשימה שכל כולה פסטיבל שירי דכאון, ורגע לפני ששלחתי מחקתי במיאוס... למה לבעס? בשביל מה לשקוע ולהשקיע (אתכם) ? בילילי - אני ממשיכה כאן את העץ הזה שעניינו בילי הסטודנטית השובבה, ועלילותיה במכון הכושר :) לא, באמת, התחלנו עוד פעם עם העצים הארוכים-ארוכים וזו דרכי המיוחדת לנסות להלחם בתופעה. אז האמת בילילי, שאחרי שסיפרתי לך אתמול על ה- 30+ (תוכנית שמאפשרת למספר מוגבל של סטודנטים בגילאי 30+ להתקבל ללימודים בלי פסיכומטרי ורק עם ת.בגרות) התחלתי לחפש בקדחתנות בכל מיני מקומות את האסמכתא. מצאתי אותה רק במרכז הבינתחומי, באתר של המועצה להשכלה גבוהה אין לזה איזכור, למרות שבמרכז הבינתחומי כתוב מפורשות שזה בעקבות הוראה של המועצה להשכלה גבוהה.. הקיצר - לא רוצה להטעות, נראה לי הכי נכון פשוט לבדוק את זה טלפונית עם משרדי ההרשמה באוניברסיטה שבה את מתעתדת ללמוד.
ומקוה שלא הטעיתי אותך לשווא.... ולעניין הבריאות והמכון כושר - שוב כפיים יפתי - אשכרה ניקוי רעלים את עושה - אחלה. אני אתמול הרגשי את עצמי נובלת ומתקמטת רק מעצם העובדה שאני בבית ו'אין לי הצדקה לשמור על צלם אנוש' כי מי כבר רואה אותי ואת פרצופי המדוכא... אין כסף אז מקצצים - אין מספרה, אין צבע לשיער, אין עדשות מגע, אין קוסמטיקאית, אין התעמלות, אין אפילו טיולים בקניון - בשביל מה? לראות דברים יפים, בגדים ונעליים בידיעה שאין ידי משגת? ואז בלילה בלילה, כששב האיש שלי מעבודתו (המסכן עובד עכשיו משמרות כפולות וימבה שעות נוספות למען משכורת ראויה..) - אמרתי לו שהתקשרה זו שמסדרת לי ציפורניים ושנראה לי מיותר להגדיל אצלה את החוב, כשממילא אני לא יוצאת לשומקום ולילדים, הכלים והכביסות לא ממש משנה איך הידיים שלי נראות. "לא" - הוא אמר - "אני לא אתן לך לשקוע עכשיו". תמשיכי להשקיע בעצמך . בשבילך, בשביל ההרגשה שלך, ותצאי. כן, תלכי לים, לפארק, לא יודע. תצאי, אל תיכנעי לרצון להסתגר, ואל תזניחי את עצמך כי זה משפיע גם על ההרגשה שלך ואין מצב שתישברי ותתייאשי לי עכשיו. אז הבוקר הלכתי, ועכשיו אני כשאני מביטה אל המקלדת, אני רואה אותי מתקתקת את משנתי בציפורניים יפות ומטופחות - לפחות זה - לא? איך אומרים? נפש בריאה בגוף בריא? זה לא קשור לסיגריות, נכון?
 
:)

ככה בערך אני נראית אחרי ההודעה שלך. וזה לא פשוט כמו שזה נראה, כי לאחרונה כל חיוך עושה לי תחושה של סדק בלחיים... אני זוכרת תקופות של הזנחה עצמית טוטאלית כי "מה זה משנה בעצם", עד רגע הבעתה בו התברר כי הג'ינס החביב עלי, פשוט לא עולה עלי יותר. מאז, אני קמה בבוקר, להתעמלות שלי ושאר ירקות, מתקלחת ומתלבשת,כולל נעליים, ופוסעת למחשב בחיפושים שלי אחרי עבודה. הרגשה פנימית של עשייה, גם אם מינימלית. איך פתאום עניינים שוליים ופשוטים כציפורניים, מרגישים לנו הישגיים כאלו. אולי פעם במחקרים שייעשו על השפעות של המיתון על בני האדם, יגלו שהיה בזה גם רווח. השמחה בדברים הקטנים.
 
הצעה

קודם כל, יקירתי, בימים שכונים מאלו (כן, כן, בצעירותי הרכה היה ממש על הפנים) אפשר להשקיע בהתעמלות בבית, לא? יש מספיק ערוצים שמספקים שיעורי התעמלות ופשוט צריך להתחבר לאחד ולהתמיד. בעניין האוניברסיטה - אני כבר מתפעלת את אנשי וגם שם נאמר לי שבהחלט קיים כזה דבר רק שצריך לבדוק שוב כי עם המצב הנוכחי אי אפשר לדעת איזו גזירה נגזרה מתי ומה גזרו הפעם. בקיצור, יבדק וגם, מקסימום אגש לפסיכומטרי, לא נורא למרות שהוצאה בהחלט מיותרת לי עכשיו. וכן, אני עדיין משחקת ברעיון ועדיין מחייכת ומחזיקה לעצמי אצבעות שימשך ככה או לפחות בכיוון החיובי הזה. והציפורניים שלך, יקירתי, האותיות בהודעה יצאו הרבה יותר יפות תודות להן
. יש לו רגעים נחמדים לאיש שלך, תודי. נשיקות, בילי
 

noa128

New member
מודה ומתוודה ../images/Emo13.gif

ואין ספק שאפשר גם להתעמל בבית. זה רק אף פעם לא קורה... כבר למדתי. אני צריכה מסגרת. איזו מדריכה נאצית שתפקח עליי או משהו כזה.. שתיתן לי את הפוש להרים בחזרה את כל מה שנכנע לכוח המשיכה ולחטב את מה שצריך. והאמת שזה לא המשקל דווקא שעושה סימנים מדאיגים - במסגרת הצמצומים התזונה שלי מתמקדת בקפה וסיגריות.. זה הכל - זה הפנים שקמטי דאגה נחרשו בהם, והעיגולים השחורים, השערות הלבנות, החזרה לבגדים המתנפנפים הכפכפי ספורט והטרלינג הבלתי נמנע - בקיצור - זה סוויץ' שייעשה בראש ומשם כבר ישופר מה שצריך ואשוב לראות במראה את האשה הצעירה עם הרעמה האדמונית, העיניים הבורקות שרעבות לעשייה, החיוך עם הגומות והבגדים שמחמיאים (עם איזה נעל שתוסיף לי גובה למרות שנורא לא נוח להסתובב איתה...). מה שכן - אם אני עכשיו באה לאוניברסיטה, כמו שאני - ישר מכניסים אותי לתכנית לגימלאים צעירים...
 

נגוהות

New member
דברים קטנים דברים פשוטים...

שבה, אהבתי את הפסיעה למחשב לבושה, נעולה ורעננה, כמעט כמי ניגשת לראיון עבודה
נועה, כיף לעשות טוב לעצמך, עם הצפורניים. לפעמים אני חושבת שאני היחידה בעולם שמסתובבת עם צפורניים לא עשויות, גזורות, טבעיות משלי. לא יודעת למה,איפור - בעד, אבל הצפורניים...לא עושות לי את זה
יום מקסים לכן.
 
תנוח דעתך

לא רק את. (בעניין הציפורניים) מצד שני, מחברותי אני מכירה את הפטיש הזה ויודעת עד כמה זה תורם למצב הרוח שלהן... אבל גם אני בנטורל ואוהבת את ציפורני כמות שהן עד מאוד. יאללה, ועכשיו - לגן. שלום.
 
למעלה