חוף מבטחים
New member
בוקר של אופטימיות...שמחה לבשר לכם
שאבי הועבר מבית חולים למחלקה סיעודית במעונות "מכבי". הוא חזר לסביבתו, אבל לצערי לא לביתו שלו. הוא כבר לא נחשב "עצמאי". הוא סיעודי. הוא נזקק: נזקק להאכלה. נזקק לרחצה. נזקק להחלפה. נזקק להורדה לכסא. נזקק להעלאה חזרה למיטה. נזקק לכך שיגישו לו שתיה. נזקק, נזקק, נזקק. אבא שלי נזקק. כל מה שהוא לא ייחל לעצמו לעת זקנה, קרה לו. הוא, שעבר למעונות מכבי על מנת לא ליפול לנטל על ילדיו, (אלו מילותיו שלו), שמכר את ביתו על מנת לקנות חדר וחצי בדיור מוגן, שהגיע לגיל גבורות בזקיפות קומה, (89, חמסה עליו!) בצורה עצמאית לחלוטין, שלכל מקום הלך ברגל בשביל ההתעמלות, שעלה וירד במדרגות 5 קומות, במקום לעלות במעלית, שבסך הכל הלך לשחק ברידג' עם חבריו, כמו בכל יום בשנים האחרונות, דווקא הוא נזקק... אני לא מצליחה להתגבר על תחושת ההחמצה של הזיקנה שיכלה להיות כל כך אחרת, כל כך מחוייכת בשבילו! (זה מטריף לי ת'מח ולא נותן לי מנוחה). שבריר שניה, וכל החיים/שיגרה משתנים לנצח. כמה כואב לי הבפנים בשבילו. הוא איש של עשייה! באוגוסט באתי לבקר אותו, הוא ישב בחדרו ובנה עפיפונים לנכדים (שבאותו זמן היו בחו"ל). הוא לא רגיל לשבת במקום אחד, בטח לא לשכב שעות על גבי שעות, ימים ולילות ללא מעש. הוא מאוד מיואש ממצבו. לפעמים מצב רוחו ממש שפוף, ובצדק מאוד, מבחינתו. כמובן שאנחנו מעודדים אותו, ונמצאים שם בהתגייסות מלאה, אבל אני כל כך מרגישה אותו מהבפנים, ואני יודעת בדיוק מה הוא עובר, וחוסר האונים גדול. כרגע נמצאת ברעננה. עדיין לא נסעתי לאילת, כי בעלי חלה בשפעת. כל גופו התגייס למען הילדים והשיגרה במשך כ-3 שבועות, ויום אחרי שהגעתי, הוא קרס, וחלה בשפעת... אז אני פה. עד שיבריא... מאחלת לאבא שלי, לבעלי ולכולכם רק בריאות כי כל השאר זה פינטס... (יענו: שטויות).
שאבי הועבר מבית חולים למחלקה סיעודית במעונות "מכבי". הוא חזר לסביבתו, אבל לצערי לא לביתו שלו. הוא כבר לא נחשב "עצמאי". הוא סיעודי. הוא נזקק: נזקק להאכלה. נזקק לרחצה. נזקק להחלפה. נזקק להורדה לכסא. נזקק להעלאה חזרה למיטה. נזקק לכך שיגישו לו שתיה. נזקק, נזקק, נזקק. אבא שלי נזקק. כל מה שהוא לא ייחל לעצמו לעת זקנה, קרה לו. הוא, שעבר למעונות מכבי על מנת לא ליפול לנטל על ילדיו, (אלו מילותיו שלו), שמכר את ביתו על מנת לקנות חדר וחצי בדיור מוגן, שהגיע לגיל גבורות בזקיפות קומה, (89, חמסה עליו!) בצורה עצמאית לחלוטין, שלכל מקום הלך ברגל בשביל ההתעמלות, שעלה וירד במדרגות 5 קומות, במקום לעלות במעלית, שבסך הכל הלך לשחק ברידג' עם חבריו, כמו בכל יום בשנים האחרונות, דווקא הוא נזקק... אני לא מצליחה להתגבר על תחושת ההחמצה של הזיקנה שיכלה להיות כל כך אחרת, כל כך מחוייכת בשבילו! (זה מטריף לי ת'מח ולא נותן לי מנוחה). שבריר שניה, וכל החיים/שיגרה משתנים לנצח. כמה כואב לי הבפנים בשבילו. הוא איש של עשייה! באוגוסט באתי לבקר אותו, הוא ישב בחדרו ובנה עפיפונים לנכדים (שבאותו זמן היו בחו"ל). הוא לא רגיל לשבת במקום אחד, בטח לא לשכב שעות על גבי שעות, ימים ולילות ללא מעש. הוא מאוד מיואש ממצבו. לפעמים מצב רוחו ממש שפוף, ובצדק מאוד, מבחינתו. כמובן שאנחנו מעודדים אותו, ונמצאים שם בהתגייסות מלאה, אבל אני כל כך מרגישה אותו מהבפנים, ואני יודעת בדיוק מה הוא עובר, וחוסר האונים גדול. כרגע נמצאת ברעננה. עדיין לא נסעתי לאילת, כי בעלי חלה בשפעת. כל גופו התגייס למען הילדים והשיגרה במשך כ-3 שבועות, ויום אחרי שהגעתי, הוא קרס, וחלה בשפעת... אז אני פה. עד שיבריא... מאחלת לאבא שלי, לבעלי ולכולכם רק בריאות כי כל השאר זה פינטס... (יענו: שטויות).
