בוש ביקר אצל המלכה אליזבט והיא רצתה להשוויץ לפניו בפיקחותם של אנשי הממשל שלה.
היא מרימה טלפון לטוני בלייר ובוחנת אותו בחידה.
"מיהו הבן של אבא שלך ושל אימא שלך, והוא לא אחיך ?", היא שואלת.
"אני", עונה בלייר מיד.
אליזבט מזכה את טוני בלייר בנקודות ומניחה את הטלפון, מרוצה עד הגג.
בוש 'מבין' את הפרינציפ ומנסה אותו בבית.
"מיהו . . .", הוא שואל את סגנו, לסגן אין מושג ירוק.
מחליטים לשאול את מנהיג הרפובליקנים. ו . . . גם הוא לא מצליח לפצח את החידה.
מכנסים את מרכז המפלגה (או איך שקוראים לזה שם), הם יושבים שבעה נקיים...ללא תוצאות.
מצלצלים לקולין פאוול.
"אני", עונה הבנאדם, מפצח את החידה ברגע.
מאושר, מצלצל ראש הרפובליקנים אל בוש.
"בוש, אתה יודע ? הבן של אימא שלך ושל אבא שלך ואינו אחיך הוא קולין פאוול".
"אידיוט !", צורח בוש, "זה לא קולין פאוול. זה טוני בלייר".
מספרים על עשיר אחד שיצא מביתו המפואר וראה עני עומד ומתגרד בקיר הבית. "מדוע אתה מתגרד?" שאל העשיר. אמר העני: "כבר כמה שבועות שלא התקלחתי ולא החלפתי בגדים. כל הגוף שלי כואב". ריחם עליו העשיר, הכניס את העני לביתו, נתן לו להתרחץ, העניק לו בגדים חדשים ואף הוסיף לו תרומה ביד נדיבה.
למחרת יצא שוב העשיר מביתו וראה שני קבצנים מתגרדים על קיר ביתו. "עופו מפה", צעק העשיר. שאל אחד העניים: "למה לעני של אתמול נתת צדקה ביד נדיבה ואותנו אתה מגרש?"
ענה העשיר: "הוא היה לבד והיה זקוק לכותל ביתי. אתם שניים, לכו תגרדו אחד לשני".