בוקר של קסם
סופו הקצרצר כה היה ידוע מראש, כבר אתמול הרגשתי שהרוחות מתחזקות ממערב וביקשתי לא להגיע היום אבל לצערנו ש כבר לקחה את היום חופש.
אז השעון מעורר התחיל להרעיש, בחיוך וברכת בוקר טוב כיביתי אותו, ספרתי 1 2 3 והנחתתי שתי רגליים על הרצפה, נכון במטריקס שהסוכן הופך מישהו גם לסוכן? אז זה מתחיל לצפות אותו במרקם כלשהו עד שהופ הנה לנו סוכן חדש, הקור מהרגליים עלה לכיוון הראש דרך הגוף ומילא אותי בפול טנק דלק יצוק של עצבים מזוקקים, קמתי בעודי צועק בוקרר פאאאקינננגגג טוווובבבבבבבבב , תפסתי את המאוורר שעמד בחדר תוך שאני עוקר אותו יחד עם שקע החשמל וניפצתי אותו על הקיר 10 שניות מתחילת היום, יצאתי מהחדר להתכונן ליום הקסום, לא אבוד אמרתי (אשכרה) לעצמי, רק התעוררתי ועדיין לא עישנתי, שני באנגים אחכ המצב הפך קצת טוב יותר, בתקווה אמיתית שהבוקר הלבבי מאחורי יצאתי לעבודה, אני תמיד אומר שתקווה זה דבר נחמד.
עם כול הכבוד ״למרי ג׳יי״ שתיבדל לחיים ארוכים, יש גבול לכול דבר, תשאלו את מהנדסי פל קל, בוקר שהתחיל כמו שהתחיל היה קהל גדול מידי על הנדסה מוגבלת למדי, זה לא החזיק והקריסה הגיעה קצת אחרי שעה של ריקודים וחיוכים בעבודה, זה התחיל בלקוח מרגיז, ואז הנתז ההוא שעף לי לעין אחרי שכבר בבית בטעות נגעתי בעין אחרי שהכנתי קססה וזה גרם לי לגירוי מטריד ביותר שמוכר לי, בעודי רץ לשירותים לשטוף שוב הפעם את העין השנייה, הדם החל לבעבע, שמתי את הראש מתחת לכיור באמוק מטורף, כמעט שקורע את העפעפ ממתיחה, הסתכלתי על עצמי במראה והוצאתי את ״השאגה״, אחת החזקות יש להגיד, לאו דווקא בעוצמת דציבל, השאגה יוצאת ממעמקי הגרון כשכול השרירים בגוף ננעלים יחד איתה, לא יהיה נכון לומר שהיא פורקן של עצבים כמו שפעם חשבתי, היא התפרצות העצבים והגעתם לשיא, הפרצוף שלי תפח ב2-3 סמ קוטר והיה אדום כמו עגבנייה חצי בשלה והוורידים התנפחו כמו מקרוני, מחזה פשוט מ-ח-ר-י-ד , נתתי עוד כמה מכות בקיר עם היד שכבר נשברה 3 פעמים נפרדות ממכות על קירות ודברים ויצאתי מהשירותים, בקושי סיימתי לטפל בלקוח שאיתו התחלתי כשאני ממלמל מילות זעם לעצמי תוך כדי עבודה, הצלחתי איכשהו לומר לו סליחה ושזה לא קשור אליו בשום צורה ואז לקחתי את הדברים והלכתי לכיוון הרכב תוך שאני מתפוצץ מבפנים, אלו אותן הנסיעות שרק נס מסיים אותן ללא אסון, אם ילד יקפוץ רגע לכביש? כבר חודשים שהמערכות שלי לא קרסו ברמה כזאת, הצוור תפוס לי מנעילת השרירית שיצרה השאגה, הקול שלי צרוד לגמרי, אני אחרי 10 באנגים מביט מאחור על הדברים וצולל איתם אל מחוזות הדיכאון, אני הכי מזהה אותו לפי השקט שפתאום נוצר, מין כלום פנימי ושקט כזה, רק להתקלח וללכת לישון, היו מלא דברים לעשות ואני באמת ממש עסוק לאחרונה, הכול ב ז עכשיו, שביתה איטלקית והנפת דגל לבן, אולי מחר יהיה יום חדש וגם אם לא זה בסדר, אני מצליח לתפקד גם עם כדור הברזל שקשור לי לרגל.
בשורות טובות לכולם.
סופו הקצרצר כה היה ידוע מראש, כבר אתמול הרגשתי שהרוחות מתחזקות ממערב וביקשתי לא להגיע היום אבל לצערנו ש כבר לקחה את היום חופש.
אז השעון מעורר התחיל להרעיש, בחיוך וברכת בוקר טוב כיביתי אותו, ספרתי 1 2 3 והנחתתי שתי רגליים על הרצפה, נכון במטריקס שהסוכן הופך מישהו גם לסוכן? אז זה מתחיל לצפות אותו במרקם כלשהו עד שהופ הנה לנו סוכן חדש, הקור מהרגליים עלה לכיוון הראש דרך הגוף ומילא אותי בפול טנק דלק יצוק של עצבים מזוקקים, קמתי בעודי צועק בוקרר פאאאקינננגגג טוווובבבבבבבבב , תפסתי את המאוורר שעמד בחדר תוך שאני עוקר אותו יחד עם שקע החשמל וניפצתי אותו על הקיר 10 שניות מתחילת היום, יצאתי מהחדר להתכונן ליום הקסום, לא אבוד אמרתי (אשכרה) לעצמי, רק התעוררתי ועדיין לא עישנתי, שני באנגים אחכ המצב הפך קצת טוב יותר, בתקווה אמיתית שהבוקר הלבבי מאחורי יצאתי לעבודה, אני תמיד אומר שתקווה זה דבר נחמד.
עם כול הכבוד ״למרי ג׳יי״ שתיבדל לחיים ארוכים, יש גבול לכול דבר, תשאלו את מהנדסי פל קל, בוקר שהתחיל כמו שהתחיל היה קהל גדול מידי על הנדסה מוגבלת למדי, זה לא החזיק והקריסה הגיעה קצת אחרי שעה של ריקודים וחיוכים בעבודה, זה התחיל בלקוח מרגיז, ואז הנתז ההוא שעף לי לעין אחרי שכבר בבית בטעות נגעתי בעין אחרי שהכנתי קססה וזה גרם לי לגירוי מטריד ביותר שמוכר לי, בעודי רץ לשירותים לשטוף שוב הפעם את העין השנייה, הדם החל לבעבע, שמתי את הראש מתחת לכיור באמוק מטורף, כמעט שקורע את העפעפ ממתיחה, הסתכלתי על עצמי במראה והוצאתי את ״השאגה״, אחת החזקות יש להגיד, לאו דווקא בעוצמת דציבל, השאגה יוצאת ממעמקי הגרון כשכול השרירים בגוף ננעלים יחד איתה, לא יהיה נכון לומר שהיא פורקן של עצבים כמו שפעם חשבתי, היא התפרצות העצבים והגעתם לשיא, הפרצוף שלי תפח ב2-3 סמ קוטר והיה אדום כמו עגבנייה חצי בשלה והוורידים התנפחו כמו מקרוני, מחזה פשוט מ-ח-ר-י-ד , נתתי עוד כמה מכות בקיר עם היד שכבר נשברה 3 פעמים נפרדות ממכות על קירות ודברים ויצאתי מהשירותים, בקושי סיימתי לטפל בלקוח שאיתו התחלתי כשאני ממלמל מילות זעם לעצמי תוך כדי עבודה, הצלחתי איכשהו לומר לו סליחה ושזה לא קשור אליו בשום צורה ואז לקחתי את הדברים והלכתי לכיוון הרכב תוך שאני מתפוצץ מבפנים, אלו אותן הנסיעות שרק נס מסיים אותן ללא אסון, אם ילד יקפוץ רגע לכביש? כבר חודשים שהמערכות שלי לא קרסו ברמה כזאת, הצוור תפוס לי מנעילת השרירית שיצרה השאגה, הקול שלי צרוד לגמרי, אני אחרי 10 באנגים מביט מאחור על הדברים וצולל איתם אל מחוזות הדיכאון, אני הכי מזהה אותו לפי השקט שפתאום נוצר, מין כלום פנימי ושקט כזה, רק להתקלח וללכת לישון, היו מלא דברים לעשות ואני באמת ממש עסוק לאחרונה, הכול ב ז עכשיו, שביתה איטלקית והנפת דגל לבן, אולי מחר יהיה יום חדש וגם אם לא זה בסדר, אני מצליח לתפקד גם עם כדור הברזל שקשור לי לרגל.
בשורות טובות לכולם.
