בוקר של שבוע חדש

[שרון123]

בוקר של שבוע חדש../images/Emo42.gif

אמא שלי השתחררה מהבי"ח ביום שישי

אתמול היא עדיין סבלה מכאבים, אבל נראה שהיום יותר טוב, והיא התעקשה שנביא אליה את הבנים שבחופש. ביום רביעי אנחנו נוסעים ארבעתנו לצימר במושב ארבל שמעל לכנרת

אני מאד מחכה לזה... זהו בערך אני חושבת, האזכרה מתקרבת

כל דבר מביא אותי לדמעות

 

[חיה אש]

מאחלת הרבה בריאות לאמך

שמחה לשמוע שהיא כבר בבית. תהנו בחופשה .

 

[שרון123]

מה שלומך חיה?

התאוששתם מהשבוע הקשה? לפעמים דווקא אחרי שהתאריך עובר, כל הקושי מגיע פתאום

 

[eaz1514]

שרוני אני שמחה לשמוע ../images/Emo24.gif

תסעו,תבלו, תנקי את הראש

אצלי שבוע מסובך, לא נורא נתגבר. אילנה אמא של רונן

 

[שרון123]

למה מסובך?

 

[eaz1514]

../images/Emo101.gifקצת חולים קצת עוברים דירה ../images/Emo126.gif../images/Emo219.gif

בקיצור גיסתי כן הייתה חולה בשפעת חזירים, אמא ושניים מהתינוקות נדבקו. למרות הבידוד נסעתי לאמא ביום חמישי אחרי העבודה כדי לטפל בה. ביום ששי היתה לכולנו בר מצוה שכמובן לא הלכנו, אבל כשהתעוררתי

הרגשתי לא טוב (לא קשור בחזירים) והייתי חייבת להגיע לרופא

ולבדיקת מעבדה

כדי לקבל אנטיביוטיקה 4 כדורים ליום לשבוע

. למזלי אמא הרגישה יותר טוב ולא נסעת אליה

. בשבת נסענו לעזור לבן בדירה

הם מעבירים את הדברים לאט לאט משתי הדירות והבלגן חוגג. כמובן שלא יכולתי להגיע בידיים ריקות אז הכנתי סלט ופיצה

. במוצ"ש נרדמתי ב-9 בערב

. מחר שוב הבן צריך אותי בדירה

. העיקר שאמא ויתר החולים בסדר. זהו, מסובך אבל לא נורא.

 

[דליה ח]

אילנה, מה שיפה אצלך זה השילוב...

בין הקושי שאת מתארת, ובין הסיום שהוא מתמיד אופטימי. בין המחלות של אמא הגיסה והילדים, ושלך שלמזלך לא דומה לשלהם, בין המעבר לדירה בחום הזה, מכל זה בסוף "זה מסובך אבל לא נורא". זו דוגמא לכך שמותר לנו ל"קטר" , העיקר שנסיים באופטימיות. נו, וכזו את תמיד..........................דליה

 

[שרון123]

../images/Emo45.gifמה שדליה אמרה

 

[eaz1514]

היה לי מורה מעולה ../images/Emo189.gif

ממנו למדתי לקחת את הכל בפרפורציה. אגב, אם כבר שפעת החזירים עברה עליהם יותר בקלות מהדלקת שלי שמצריכה אנטיביוטיקה חזקה לשבוע

כן, חום אימים, אני רגילה לבית עם מיזוג מרכזי כל הזמן, מזגן באוטו, מזגן בעבודה. אצל הילדים חם, יש מזגנים אבל כשעובדים לא מרגישים אותם, אבל מה לא נעשה בשביל ילד, מי אם לא אנחנו ? ולא משנה איך אני מרגישה. בעלי עכשיו חזר מהדירה אחרי שסחב לבד 3 קומות כורסה שהיתה בבית שלנו. הוא אמר שהיה קשה אבל הוא מלא אושר

אתמול כתבתי לחברה שאני שמחה שלמרות שאיבדנו כל הרבה ועולמנו חרב לא איבדנו את היכולת להנות מהדברים הפשוטים ולנסות למצות את המקסימום מכל יום מחדש. את זה אני חייבת לרונן. וזה הסוד שלי .............. שאני חולקת איתכם. אילנה אמא של רונן