בוקר
טוב - יום רביעי

mirisss

New member
שלום לכולם

אז אני כאן, מה עבר עליי? חודש של ישיבה בבית עם הילדים, מזל שהים בשבועיים הראשונים נתן את התשובות לקושי של הילדים להיות רק בבית, שבועיים אחרונים, אזעקות ממ"ד וסיוט!!! אני כועסת, אני עצובה, לא מאמינה יותר בערבים כן אני יודעת שזה נשמע לא טוב, אבל ניסינו באמת שניסינו, נתנו, ונתנו, ונתנו, למרות שאני בתוכי אף פעם לא האמנתי, לא רוצה שלום עם האנשים האלה, רוצה לחיות אני כאן והם שם, בארץ ישראל השלמה, כן בארץ ישראל שלי, בלי לתת כלום, עד לפניי המלחמה עוד חשבתי שאוליי באמת עדיף לוותר על מנת שבני לא יגיע למלחמה, אבל מסתבר שזה מראה על חולשה, כועסת על המנהיגים שריחמו על אוייבים ולא על אמהות בוכיות, או יתומים שנשארו ללא אב, יודעת שהפסקת אש זה לא הפסקת לחימה, מדינה שנמצאת כל כך רחוק מאיתנו שאין מהם שום דרישה חוץ מאשר להשמיד אותנו. (מזכיר משהו מפעם לא??) , יאללה בחיאת תנו לנו לחיות את חיינו בשקט, את הקיץ הרסתם לנו, את התמימות בשלום אמיתי גם כן הרסתם לנו, דייייי, זהו הוצאתי את מה שאני מרגישה, ברוכים הבאים אנשי השצפון, ומקווה שגם הדרום יזכה סוף סוף לשקט.
 

little baker

New member
אחה"צ טובים ../images/Emo24.gif ברוכה השבה

וואוו, איזה סיוט, כאילו פלנטה אחרת. אני מקווה שהשקט יימשך ואולי מתי שהוא נדע שלווה במדינה. בשנת 65 עלינו לארץ, אני הייתי תינוקת ואחי היה בן 6, כל המשמפחה אמרה להורי שהם מטורפים שהם עולים למדינה עם מלחמה. הורי האופטימיים אמרו שעד שהילדים יהיו גדולים - יהיה שלום. לצערי אני כבר לא אופטימית ולא מאמינה שיהיה שלום כשילדי יהיו גדולים ומדינת ישראל על כל מגרעותיה - היא המדינה היחידה היא המדינה בה נועדנו לחיות.
 

mirisss

New member
../images/Emo25.gif תודה יקירותיי

מחמם את הלב, ושכחתי לספר שאמא שלי נפגעת חרדה, התריסים והחלונות שלה התנפצו, היא הייתה במקלט כאשר חתיכות של בטון נפלו לרגלייה, בגלל בניין שקרס ליד ביתה, היא ברחה לתל אביב וחזרה אתמול, מסכנה שמעה טרקטור מנקה את הבלגן וחשבה שיש רעידת אדמה, היא מתאוששת לאט לאט, זה הלילה השני שהיא ישנה בבית ומתאוששת, מסכנה עדין לא התרגלה להיות לבד וכבר חיה בתוך סיוט. לילה טוב. מירי.
 
למעלה