בוקר..

[נשרזהב]

בוקר..

הפורום הסגור סגור.. ... לילה לא הכי מצוייין עבר עלי. בעצם דיי גרוע. התהפכתי לי שוב ושוב. .. עשיתי מאמצים רבים לא להישבר עד שאלך לישון. מצחיק.. אני יודעת שטוב להישבר, לבכות. והפעם פחדתי פחד מוות לבכות. והדמעות היו תקועות בגרון.. מחכות לאישור לפרוץ קדימה. .. איך מתגברים על הבושה? נ.

 

[צוות מקום]

אבל בעצם

אם זו את עם עצמך, ממי הבושה?

 

[נשרזהב]

חחח

סליחה.. פשוט.. ... ממי אני מתביישת? ממני. ... אולי הבושה היא פשוט חוסר האונים. חוסר היכולת לומר לא. תחושת האיכס שאופפת בכל מקום. ... אם אתמול הייתי נשברת (במובן החיובי), אז היום הייתי בטח יודעת יותר לבכות. נראה, נחכה למחר. .. שכלתנית, יש לי יופי של תשובות. אך ריגשית.. לזה אני פוחדת להתחבר. נ.

 

[צוות מקום]

אבל המציאות היא כזאת ש...

אין לך אלא את היום, את הרגע הזה, הנוכחי. ואת יכולה באמצעותו לעשות המון ואפילו לשנות את העתיד!

בכל מקרה, לפעמים שיחה על הדברים בקונקרטיים שהיו שם, שהכאיבו במקור, יכולה לחבר אותך אל הרגשות. פשוט לספר, פשוט לדבר על זה. אבל כמובן, כשתרגישי מוכנה.

 

[נשרזהב]

חשבתי שאני כבר מוכנה..

חיכיתי לאיזה טריגר פיצוצי מהשמים.. בכיתי ובכיתי, וכשזה כבר פה, ובערך קצת מודחק, לא באלי. חחח סורי.. פשוט מוזר. זה פה, הדמעות, אך אני לא מסוגלת.. סתם. תודה.

 

[צוות מקום]

אולי זה כמו להסתכל על החלב

כדי שהוא ירתח והוא דווקא לא רותח?

 

[נשרזהב]

אממ

לא בטוחה שהבנתי את הדימוי. (כמה אומץ נידרש לי לומר את זה). בגדול, התחמקתי מלהיכנס אחרי שכתבתי, פוחדת לענות. פוחדת להתחבר. ויודעת שהפעם אני נוגעת בעצב האמיתי. כל חיי לא הבנתי למה נוחת עליי עצב. אתמול ועכשיו אני ממש יודעת שזה מקורו. אני אקח ת´זמן.. לא יותר מידיי. אתמול אזרתי המון אומץ לכתיבת ההודעה. רציתי שיגיבו ופחדתי מזה גם. זה לא מצחיק בכלל. .. אני כל הזמן רואה בובה שהיתה לי פעם. אף פעם מעולם לא זכרתי צעצועים שלי. את הבובה הזו אני זוכרת. היא בטח דומה לעוד אלפי בובות שהתווספו לזיכרון. ובכל זאת, יומיים שאני רואה אותה דוקא. .. אתמול ניקיתי בית. ופיתאום פשוט ידעתי שזו הסיבה. ושאין שום דבר מיסתורי. טוב, אסיים. לא מרגיש לי נוח עכשיו. אבל אשוב.. אולי אח"כ. .. פוחדת להיכנס עם הדברים לפסיכו´. פוחדת להישבר. נ.

 

[galgal1]

(((((((((((נשרקה))))))))) ../images/Emo24.gif

אז קודם כל שולחת

על הבוקר לכבוד הפריחה.... קוראת את הדברים שלך....הפחד להישבר...לבכות....מכירה את זה.... אבל....יודעת....שעדיף להוציא את זה....כי הבכי....והשבירה החיצונית...היא מראה למה שמרגישים פנימה.....וכבר שבורים מבפנים... אז שבירה כבר יש...עדיף ...להוציא את זה...כדי להקל....על השבירה...לא?... אבל כל כך מבינה... תחזיקי מעמד ((((((נשרקה)))) וסליחה על ההודעה המבולבלת... עדי3

 

[נשרזהב]

הבנתי. הלללללללללללוווויייייייההההה

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!. הבנתי והבנתי והבנתי. כל החיים מצפים למשו. ובעצם הוא כאן. אם אני יחכה למשיח, אז כל החיים ארגיש אשמה ושמגיע לי רק כאב ואיכס בעולם. אבל אני לא אשמה.. ויאללה לחחייייםםםםםם. פתרתי נכון?? הברקה של היום. נ.

 

[נשרזהב]

עוד קצת..

אתמול שוחחתי על הדברים עם הפסיכו´, וכמה אסימונים ירדו לי. זו הודעה דיי רדודה, יחסית להודעות הכל כך מפורטות שלי, אך לפעמים דברים גדולים באים באריזות קטנות. את זה אני מבינה?

. וחשה צורך להודות ולהודות ולהודות. אז תודה. נ.