בוש, מרתין לותר קינג ומלקולם X
ההיסטוריה יודעת אירוניות רבות. אחת האירוניות הנה כי היום בטקס ממלכתי בוושינגטון נשיא ארצות הברית ג'ורג בוש נאלץ לשאת נאום בשבח מרתין לותר קינג, מנהיג תנועת שוויון הזכויות השחור, אשר נרצח לפני למעלה מ30 שנה.. ובעוד הוא נושא נאום צבוע המשבח את המאבק כנגד ההפרדה הגזענית, רבים מהאפרו-אמריקאים זוכרים היטב את היחס הממשי שלו לשחורים כפי שהשתקף בזמן אסון שחולל סופת קטרינה בניו אורליאנס. הוא ידע על בואה ולא עשה מאומה כדי למנוע את תוצאותיה, כאשר עד היום רבים מאלו שהסופה הרסה את בתיהם וחיסלה את חסכונותיהם, נותרו ללא בית. הוא נשא נאום זה כנגד רצונו, והוא נאלץ לשאת אותו משום שמסע הצלב של נאגף הריאקציוני ביותר של הבורגנות האמריקאית שהוא עמד בראשו מתחיל להתרסק והערכים הליברלים של האגף הבורגני המתבטא היום במפלגה הדמוקרטית עולים מחדש. גם בכך טמונה אירוניה לא מועטה משום, שאומנם האנשים הפשוטים בארצות הברית נעים שמאלה, ומסיבה זו הם בחרו לבית הנבחרים את המפלגה שנראתה להם פחות גרועה, אולם המפלגה הדמוקרטית, אינה אלא שינוי קוסמטי. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית גם יודע שמי שהקים את הק.ק.ק שערך מעשי לינץ' לשחורים הייתה המפלגה הדמוקרטית שניהלה את מלחמת וייטנאם. קודמתה של מלחמת עיראק. מרטין לותר קינג היה רק אחד המנהיגים השחורים אשר נרצח, (1968). מנהיג אחר היה מלקולם X אשר נרצח ב1965 כאשר מספר חברים בתנועת האומה האסלאמית, הועמדו לדין ונמצאו אשמים.ברצח. במקרה של לותר קינג , רוצח אחד בשם ג'מס ארל ריי נשלח לכלא למאסר עולם בשל חלקו. אולם מאז ועד היום עומדות ותלויות שאלות שלא קיבלו תשובות ביחס לשני מקרי הרצח.. בפסק הדין של חבר המושבעים בעיר ממפיס ב1999 במשפט של משפחת קינג נגד לויד גווויר ואחרים, נקבע כי מרתין לותר קינג נרצח על ידי סוכני ממשלת ארצות הברית ולא רק בידי אדם אחד ארל ריי. 32 שנה לאחר הרצח ב4 לאפריל 1968 בית המשפט הכיר בכך כי לא היה זה רצח שבוצע על ידי אדם בודד. עוד כמה שנים זה ייקח לפני שבית משפט בארץ יכיר בעובדה כי הרצח בחברון לא בוצע על ידי ברוך גולדשטיין לבדו. בשנות השבעים הציבור בארצות הברית החל להיות מודע לקיומו של COINTELPRO ארגון שהממשלה הקימה על מנת לפגוע בתנועה לשוויון זכויות, התנועה נגד מלחמת וייטנאם, סוציאליסטים, קומוניסטים ואחרים.אחת המטרות שלהן הייתה לנטרל את השפעתם של מרתין לוותר קינד ושל מלקבלם X ושל מוחמד אליג'ה כדי למנוע כאחד מהמסמכים שנחשפו "את הופעתו של משיח שחור שיאחד וינהיג את ההמונים השחורים במאבקם"" . לאחר הרצח שלהם במשך שנים רצחו את המסר שלהם על מנת ליצור מהם דמויות המקהות את המאבק המהפכני של ההמונים השחורים. השליטים בהיסטוריה עשו זאת לא אחת, לאחר מותם של מהפכנים כאשר סירסו את המסר שלהם ממסר מהפכני למסר המאפשר לשליטים להפוך אותם לפוחלצים ולאיקונין, ונזכיר רק שניים מהם. את ישוע ואת לנין אשר לאחר שפוחלץ סטלין סילף ללא הכיר את תורתו המהפכנית. במיוחד את ספרו "מדינה ומהפכה". : הרצח של מלקולם X מלקולם X נרצח ב21 לפברואר 1965 . ב1999 ספייק לי עשה עליו סרט ומספר ספרים נכתבו עליו "כאיש שחשמל את אמריקה" על ידי ברוס פרי, "הרצח של מאלקולם "X על ידי מיכאל פרידלי. ספרים אלו הם ניסיון ברור לרצח הדמות הממשית של מלקולם X. הם מטילים את האשמה לרצח שלו רק על האומה האסלאמית ושניהם כאחד מסתירים את התפתחותו בשנה האחרונה לחייו לכיוון המרקסיזם. שניהם כאחד למעשה ניסיון לפגוע בספרים המצוינים של ג'ורג בריטמן: "השנה האחרונה של מלקום "X, "התפתחותו של מהפכן", ו"הרצח של מלקולם "X. בריטמן כתב את "השנה האחרונה לחיי מלקולם "X כתשובה לחלק שהיה חסר בספרו של אלכס האלי אשר גם הציג את רעיונותיו של מלקולם X באופן שסירס את רעיונותיו. לרוע המזל גם סרטו של ספייק לי מחסיר בהשגיו התיאורטיים של מלקולם X בשנה האחרונה לחייו.. השנה בה החלטה ממשלת ארצות הברית לרצוח אותו משום שהוא הבין כי אין כל אפשרות שהמוני השחורים בארצות הברית יזכו לשוויון זכויות מלא משום שהשיטה הקפיטליסטית מביאה לרווחים שמנים לשליטי ארצות הברית. גם ההסבר שלו לשורשים של הדיכוי של השחורים היו מאוד דומים להסבר של מרקס על הצבר ההון הראשוני המופיע בספר הראשון, חלק שלישי פרק 31. בו הוא הסביר כי גילוי הזהב והעבדות בצפון ודרום אמריקה הביא ליצירת ההון הראשוני הגדול של הקפיטליזם. מלקולם היה מנהיג ההמונים הראשון בארצות הברית שהתנגד למלחמת וייטנאם והסביר כי הסבל של השחורים היה קשור בניצול ובסבל של ההמונים בכל העולם. הממשלה ביקשה להשתיק אותו לפני שישא נאום ברוח זאת בהפגנה ההמונית הראשונה נגד מלחמת וייטנאם ב1965. הוא היה נואם גדול ולמילותיו יכלה להיות השפעה על התפתחות התנועה נגד המלחמה. מלקולם X הבין כי שורשי הגזענות כנגד השחורים אינם רעיונות מכוערים בלבד, אלא הם משקפים סיבות כלכליות וחברתיות ולא די במאבק למען שוויון פורמאלי לפני החוק. כי על המאבק של ההמונים השחורים להיות חלק מהמאבק המהפכני באמריקה הלטינית ובמיוחד בקובה. הוא נפגש עם צ'ה גווארה ב1954 ונוצר קשר אמיץ בין השניים. הוא הפך לאיום ממשי , בניגוד להצגתו על ידי פרי ופרידלי בשנים שלאחר מותו. ב1964 הוא אמר לקליפטון גיבאיר המעומד הסוציאליסטי של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית כי הוא מקווה כי יישאר בחיים כדי לבנות ארגון המוני שחור על בסיס רעיונות אלו. לאחר הרצח שלו ההמון תפס שני אנשים שהשתתפו ברצח. המשטרה סיפרה רק על אחד בשם טלמדג הייאר. השאלה היא מה קרה לאדם השני ומיהו. למשפט הובאו שלושה בני אדם אחרים למרות שקודם לכן העיתונות גילתה כי המשטרה עצרה חמישה אנשים . בספרו של בריטמן מועלה ההשערה הסבירה מאוד כי האדם השני שההמון עצר היה סוכן סמוי . אין גם כל ספק כי סוכנים של הממשלה נוכחו בקהל בזמן הרצח. התביעה התעלמה מהוכחות רבות שהצביעו על כך שיותר משלושה אנשים היו מעורבים ברצח. פרי מתעלם בספרו מהעובדה כי לעדותו של האייר שני האחרים שנידונו עמו כלל לא היו במקום בזמן הרצח. ספרו של פרידלי יותר מתחוכם הוא לא מתעלם מעדותו של האייר כי היה אדם אחר עמו שהשותף ברצח וניתפס על ידיי ההמונים וכי המשטרה שיחררה את האחר. אולם הספר מתעלם לחלוטין כי היו מבצעים של הסי.אי. איי והאפ.בי.אי כנגד מלקולם X כשם שכנגד לותר קינג. המשטרה טענה כי לא הייתה במקום לבקשתו של מלקולם X שלאר רצה הגנה, סיפור זה הוכחש על ידי אלמנתו בטי. בניגוד לניסיונות אלו לחפות על חלקה של הממשלה ברצח בספר שיצא ב1992 על ידי כתב הוושינגטון פוסט . Karl Evanzz בשם The Judas Factor הוא חושף כיצד המשטרה, האפ.בי.איי והסי.איי. איי שלחו סוכנים פרובוקאטורים לארגונו של מלקולם X והכינו את הרצח. ספר זה נכתב לאחר שהסופר עבר על 3000 מסמכים שהיו פתוחים אז לציבור. המאבק לשוויון זכויות בארצות הברית שב ויתחזק בתקופה הבאה. לא במקרה השווה מנהיג התנועה לשוויון , לאחרונה את בוש להיטלר. מרבית השחורים נתנו את קולם לדמוקרטים בבחירות לבית הנבחרים אולם הוא לא יעצור כאן, משום שלעולם לא יהיה שוויון זכויות מלא לשחורים במסגרת השיטה הקפיטליסטית. :
ההיסטוריה יודעת אירוניות רבות. אחת האירוניות הנה כי היום בטקס ממלכתי בוושינגטון נשיא ארצות הברית ג'ורג בוש נאלץ לשאת נאום בשבח מרתין לותר קינג, מנהיג תנועת שוויון הזכויות השחור, אשר נרצח לפני למעלה מ30 שנה.. ובעוד הוא נושא נאום צבוע המשבח את המאבק כנגד ההפרדה הגזענית, רבים מהאפרו-אמריקאים זוכרים היטב את היחס הממשי שלו לשחורים כפי שהשתקף בזמן אסון שחולל סופת קטרינה בניו אורליאנס. הוא ידע על בואה ולא עשה מאומה כדי למנוע את תוצאותיה, כאשר עד היום רבים מאלו שהסופה הרסה את בתיהם וחיסלה את חסכונותיהם, נותרו ללא בית. הוא נשא נאום זה כנגד רצונו, והוא נאלץ לשאת אותו משום שמסע הצלב של נאגף הריאקציוני ביותר של הבורגנות האמריקאית שהוא עמד בראשו מתחיל להתרסק והערכים הליברלים של האגף הבורגני המתבטא היום במפלגה הדמוקרטית עולים מחדש. גם בכך טמונה אירוניה לא מועטה משום, שאומנם האנשים הפשוטים בארצות הברית נעים שמאלה, ומסיבה זו הם בחרו לבית הנבחרים את המפלגה שנראתה להם פחות גרועה, אולם המפלגה הדמוקרטית, אינה אלא שינוי קוסמטי. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית גם יודע שמי שהקים את הק.ק.ק שערך מעשי לינץ' לשחורים הייתה המפלגה הדמוקרטית שניהלה את מלחמת וייטנאם. קודמתה של מלחמת עיראק. מרטין לותר קינג היה רק אחד המנהיגים השחורים אשר נרצח, (1968). מנהיג אחר היה מלקולם X אשר נרצח ב1965 כאשר מספר חברים בתנועת האומה האסלאמית, הועמדו לדין ונמצאו אשמים.ברצח. במקרה של לותר קינג , רוצח אחד בשם ג'מס ארל ריי נשלח לכלא למאסר עולם בשל חלקו. אולם מאז ועד היום עומדות ותלויות שאלות שלא קיבלו תשובות ביחס לשני מקרי הרצח.. בפסק הדין של חבר המושבעים בעיר ממפיס ב1999 במשפט של משפחת קינג נגד לויד גווויר ואחרים, נקבע כי מרתין לותר קינג נרצח על ידי סוכני ממשלת ארצות הברית ולא רק בידי אדם אחד ארל ריי. 32 שנה לאחר הרצח ב4 לאפריל 1968 בית המשפט הכיר בכך כי לא היה זה רצח שבוצע על ידי אדם בודד. עוד כמה שנים זה ייקח לפני שבית משפט בארץ יכיר בעובדה כי הרצח בחברון לא בוצע על ידי ברוך גולדשטיין לבדו. בשנות השבעים הציבור בארצות הברית החל להיות מודע לקיומו של COINTELPRO ארגון שהממשלה הקימה על מנת לפגוע בתנועה לשוויון זכויות, התנועה נגד מלחמת וייטנאם, סוציאליסטים, קומוניסטים ואחרים.אחת המטרות שלהן הייתה לנטרל את השפעתם של מרתין לוותר קינד ושל מלקבלם X ושל מוחמד אליג'ה כדי למנוע כאחד מהמסמכים שנחשפו "את הופעתו של משיח שחור שיאחד וינהיג את ההמונים השחורים במאבקם"" . לאחר הרצח שלהם במשך שנים רצחו את המסר שלהם על מנת ליצור מהם דמויות המקהות את המאבק המהפכני של ההמונים השחורים. השליטים בהיסטוריה עשו זאת לא אחת, לאחר מותם של מהפכנים כאשר סירסו את המסר שלהם ממסר מהפכני למסר המאפשר לשליטים להפוך אותם לפוחלצים ולאיקונין, ונזכיר רק שניים מהם. את ישוע ואת לנין אשר לאחר שפוחלץ סטלין סילף ללא הכיר את תורתו המהפכנית. במיוחד את ספרו "מדינה ומהפכה". : הרצח של מלקולם X מלקולם X נרצח ב21 לפברואר 1965 . ב1999 ספייק לי עשה עליו סרט ומספר ספרים נכתבו עליו "כאיש שחשמל את אמריקה" על ידי ברוס פרי, "הרצח של מאלקולם "X על ידי מיכאל פרידלי. ספרים אלו הם ניסיון ברור לרצח הדמות הממשית של מלקולם X. הם מטילים את האשמה לרצח שלו רק על האומה האסלאמית ושניהם כאחד מסתירים את התפתחותו בשנה האחרונה לחייו לכיוון המרקסיזם. שניהם כאחד למעשה ניסיון לפגוע בספרים המצוינים של ג'ורג בריטמן: "השנה האחרונה של מלקום "X, "התפתחותו של מהפכן", ו"הרצח של מלקולם "X. בריטמן כתב את "השנה האחרונה לחיי מלקולם "X כתשובה לחלק שהיה חסר בספרו של אלכס האלי אשר גם הציג את רעיונותיו של מלקולם X באופן שסירס את רעיונותיו. לרוע המזל גם סרטו של ספייק לי מחסיר בהשגיו התיאורטיים של מלקולם X בשנה האחרונה לחייו.. השנה בה החלטה ממשלת ארצות הברית לרצוח אותו משום שהוא הבין כי אין כל אפשרות שהמוני השחורים בארצות הברית יזכו לשוויון זכויות מלא משום שהשיטה הקפיטליסטית מביאה לרווחים שמנים לשליטי ארצות הברית. גם ההסבר שלו לשורשים של הדיכוי של השחורים היו מאוד דומים להסבר של מרקס על הצבר ההון הראשוני המופיע בספר הראשון, חלק שלישי פרק 31. בו הוא הסביר כי גילוי הזהב והעבדות בצפון ודרום אמריקה הביא ליצירת ההון הראשוני הגדול של הקפיטליזם. מלקולם היה מנהיג ההמונים הראשון בארצות הברית שהתנגד למלחמת וייטנאם והסביר כי הסבל של השחורים היה קשור בניצול ובסבל של ההמונים בכל העולם. הממשלה ביקשה להשתיק אותו לפני שישא נאום ברוח זאת בהפגנה ההמונית הראשונה נגד מלחמת וייטנאם ב1965. הוא היה נואם גדול ולמילותיו יכלה להיות השפעה על התפתחות התנועה נגד המלחמה. מלקולם X הבין כי שורשי הגזענות כנגד השחורים אינם רעיונות מכוערים בלבד, אלא הם משקפים סיבות כלכליות וחברתיות ולא די במאבק למען שוויון פורמאלי לפני החוק. כי על המאבק של ההמונים השחורים להיות חלק מהמאבק המהפכני באמריקה הלטינית ובמיוחד בקובה. הוא נפגש עם צ'ה גווארה ב1954 ונוצר קשר אמיץ בין השניים. הוא הפך לאיום ממשי , בניגוד להצגתו על ידי פרי ופרידלי בשנים שלאחר מותו. ב1964 הוא אמר לקליפטון גיבאיר המעומד הסוציאליסטי של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית כי הוא מקווה כי יישאר בחיים כדי לבנות ארגון המוני שחור על בסיס רעיונות אלו. לאחר הרצח שלו ההמון תפס שני אנשים שהשתתפו ברצח. המשטרה סיפרה רק על אחד בשם טלמדג הייאר. השאלה היא מה קרה לאדם השני ומיהו. למשפט הובאו שלושה בני אדם אחרים למרות שקודם לכן העיתונות גילתה כי המשטרה עצרה חמישה אנשים . בספרו של בריטמן מועלה ההשערה הסבירה מאוד כי האדם השני שההמון עצר היה סוכן סמוי . אין גם כל ספק כי סוכנים של הממשלה נוכחו בקהל בזמן הרצח. התביעה התעלמה מהוכחות רבות שהצביעו על כך שיותר משלושה אנשים היו מעורבים ברצח. פרי מתעלם בספרו מהעובדה כי לעדותו של האייר שני האחרים שנידונו עמו כלל לא היו במקום בזמן הרצח. ספרו של פרידלי יותר מתחוכם הוא לא מתעלם מעדותו של האייר כי היה אדם אחר עמו שהשותף ברצח וניתפס על ידיי ההמונים וכי המשטרה שיחררה את האחר. אולם הספר מתעלם לחלוטין כי היו מבצעים של הסי.אי. איי והאפ.בי.אי כנגד מלקולם X כשם שכנגד לותר קינג. המשטרה טענה כי לא הייתה במקום לבקשתו של מלקולם X שלאר רצה הגנה, סיפור זה הוכחש על ידי אלמנתו בטי. בניגוד לניסיונות אלו לחפות על חלקה של הממשלה ברצח בספר שיצא ב1992 על ידי כתב הוושינגטון פוסט . Karl Evanzz בשם The Judas Factor הוא חושף כיצד המשטרה, האפ.בי.איי והסי.איי. איי שלחו סוכנים פרובוקאטורים לארגונו של מלקולם X והכינו את הרצח. ספר זה נכתב לאחר שהסופר עבר על 3000 מסמכים שהיו פתוחים אז לציבור. המאבק לשוויון זכויות בארצות הברית שב ויתחזק בתקופה הבאה. לא במקרה השווה מנהיג התנועה לשוויון , לאחרונה את בוש להיטלר. מרבית השחורים נתנו את קולם לדמוקרטים בבחירות לבית הנבחרים אולם הוא לא יעצור כאן, משום שלעולם לא יהיה שוויון זכויות מלא לשחורים במסגרת השיטה הקפיטליסטית. :