בו או בת

[הגינגית מבשלת]

בו או בת ../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

האם חשוב לכן לדעת מראש מה יש לכן בבטן? יש לי בת ובן והחלטנו שלא משנה מה יהיה הפעם,תכלס- כמה אופציות כבר יכול להיות לגורם ההפתעה? יש לא מעט אנשים ששומעים שאנחנו משאירים את זה להפתעה וממש מתפלאים איך אפשר,וזה די מצחיק אותי ההלם הזה שלהם. איך זה אצלכן? כמה חשיבות יש לזה ?

 

[רוני של יובל ומאיה]

אנחנו תמיד רצינו לדעת

אבל ממש לא מפליא אותי שאנשים אחרים לא מעוניינים - זו החלטה אישית שלכם, מה זה משנה מה אחרים חושבים? לגבי ההפתעה - שוב, עניין אישי מאד, אבל יש כל כך הרבה הפתעות בקשר לילדים שלנו... דווקא מין היילוד זה לא הדבר הכי מפתיע, לדעתי. אני רוצה לדעת לא בגלל שאני לא אוהבת הפתעות

אלא בגלל שאני מרגישה שהידיעה עוזרת לי להתחבר עם העובר שלי יותר, לפנות אליו בשם, לדבר עליו בלשון המתאימה, ולהתכונן ללידה.

 

[סטיוויה]

אבל לפי מה שאת אומרת

עד עידן ה-US נשים לא יכלו להתחבר אל העוברים שלהן?או להתכונן ללידה? לא חייבים לדעת מין עובר כדי להתחבר אליו.ואפשר לדעת גם בלי לדעת,אם את מבינה את כוונתי.

 

[רוני של יובל ומאיה]

לא לא לא מה פתאום! אני אמרתי שזה

עוזר לי להתחבר. מדברת על עצמי באופן אישי, והתחושות הפרטיות שלי. זה לא אומר גם שאני לא מתחברת בינתיים (סה"כ 20 שבועות של הריון + תנועות אני די מחוברת, למרות שעדיין לא יודעים מה מין העובר

) אבל שאחד הדברים שאני (מדגישה, אני) מרגישה שמחברים אותי יותר לבייבי שלי זה עצם האפשרות לפנות אליו (או אליה) בשם, שאנחנו יכולים לבחור רק כאשר נדע מה המין, ובכלל עצם הידיעה מה בדיוק זה שם. שוב - אני אני אני ורק אני.

 

[עיגולית]

גם אני רציתי לדעת, אבל

יש משהו נכון בלא לדעת. פעם מישהו אמר לי שזה הזמן היחידי שבו אפשר לחוות את האיזון של ינג ויאנג, כי לא יודעים אז מתיחסים שווה, וברגע שיודעים האנרגיות מכוונות שוב למשהו מסוים, ומפספסים את התקופה אולי היחידה שתהיה של איזון כזה. נשמע נכון, לא?!

 

[ayala26]

אנחנו חיכינו (ילד ראשון)

לא היתה לנו העדפה. לי היתה הרגשה שזה בן, אם כי ההרגשה לקראת סוף ההריון התחלפה כמעט כל יום. חבר שלי לעומת זאת היה בטוח בהתחלה שזו בת בת (עד ששכנעו אותו שבטן עם שפיץ זה בטוח בן

משפיעות עליו האמונות האלו) בשבוע 23 היתה לי סקירה. היינו בטוחים שנחזור מהסקירה עם הידע אם זה בן או בת אבל בבסקירה עצמה הסוקרת שאלה אם אנחנו רוצים לדעת ואמרנו שזה לא הכרחי (כי הרי הכי חשוב שיהיה בריא) ובאותו רגע החלטנו שאם חיכינו חצי מההריון נחכה גם את החצי השני. הסוקרת אמרה שזה מיוחד כי כיום כולם רוצים לדעת. וזה באמת היה מיוחד וגם מצחיק - כשדנזל נולדו והניחו אותו עלי וכמובן התחלנו לבכות שנינן, אני וחבר שלי, המיילדת פתאום שאלה: "אתם לא רוצים לדעת אם זה בן או בת?" מרוב התרגשות שכחנו!!

 

[POOH*]

לי היה חשוב.

אבל עכשיו שיש לנו גם בן וגם בת אולי בהריון הבא לא נבדוק... אם נצליח להתאפק... והרצון לדעת לא היה בגלל שהיה לי חשוב מה יהיה אלא כי לא יכולתי להתאפק 9 חוד' לדעת... וגם בגלל נושא הברית [לא עשינו] והיינו צריכים לדעת אם צריך לספר למשפחה שלא תהיה ברית או שזה נדחה ללידה הבאה.. POOH

 

[גם למבי]

אני סקרנית מידי. לא יכולה להתאפק

מלדעת. קבלתי שיעור עם גל - עד חודש שביעי הוא סגר רגליים. עברתי 2 סקירות בלי לדעת את המין והתפוצצתי. אבל אני ממש מבינה את הכייף בלגלות בלידה ומאוד מתחברת למה שאמרה עיגולית. וכמובן שזה לא משנה לי - רציתי בת ויצא לי בן (ועכשיו בן בבטן) ואני כ"כ מאושרת איתו ולא יכולה לחשוב על אופציה אחרת ממנו.

 

[סטיוויה]

נהגנו כמוך-לא ביררנו והיתה לנו

הפתעה גדולה. בת אחרי שני בנים! לדעתי זה ממש כיף לא לדעת מה מין העובר. הלידה הופכת לחוויה עוד יותר מדהימה.

 

[גבינת צאן]

נשמעת לי החלטה מאוד

נחמדה. אפילו כיף, במיוחד אם יש לכם גם בן וגם בת, אז באמת כל מה שיבוא זה יהיה נפלא. אני מסוגלת לדמיין אפשרות כזו, למרות שזה נראה לי מאוד מאוד קשה לעמוד בפיתוי... אבל אם אתם מסוגלים אז זה נורא נחמד. אתם מסדרים לעצמכם הפתעה כיפית ללידה. אמנם מאז שאני יודעת שזו בת, קל יחסית להתחבר ולדבר אליה, ופתאום לשמוע שירים ברדיו שמתאים לי לשיר לה, אבל כאמור זה לא מחייב. גם לפני המצאת האולטרסאונדים אמהות התחברו לקטנצ'יקים שבבטן. פשוט באופן קצת שונה.

 

[אשכר ש]

בהריון הזה רצינו מאוד לדעת

בהריון הבא, מדגדג לי קצת לחכות ללידה, אבל לדעתי הסקרנות תאכל אותי ואני אתפתה לשאול.

 

[סטיוויה]

בהריון הבא? חהחה! נוחי לך קצת....

 

[אשכר ש]

אם נסתמך על החלומות שלי

זה לא כ"כ רחוק... היום היה לי חלום שאני יולדת בת, אבל זה לא היה חלום לטעמי ונראה לי שנבע משירשור "בן או בת" שיש כאן. בחלום ילדתי בת איפהשהו (נראה לי איזה שהו מרכז לידה) והלידה הייתה ממש קלה וקצרצרה, כמעט לא מורגשת, התייחסתי אליה כאל מאורע שיגרתי בחיי. אחרי שילדתי בחלום, אבא שלי החזיק את התינוקת ואני ובעלי הלכנו כאילו כלום...

. אחרי כמה זמן בחלום כאילו נזכרתי שילדתי ואני כולי חרטה ולא תופסת איך הלכנו ובכלל לא החזקתי את התינוקת שלי ולא עשינו טיפת בונדינג... קמתי בהרגשה נוראית

. אז נראה לי שבכל זאת נחכה קצת עם זה

 

[swann]

את בטוחה שאת לא בהריון?../images/Emo12.gif

זה כ"כ אופייני...

 

[אשכר ש]

../images/Emo12.gif מפחדת לחשוב על זה...

 

[סוס של נייר]

קושי בדחיית סיפוקים

לא עמדתי בפיתוי וגיליתי.

 

[mise]

לא בודקים ולא יודעים, רק בלידה.

 

[tonti]

חצי חצי

בראשון שנינו רצינו לדעת. בשני, הוא רצה, אני לא. אז ויתרתי. לא מתאים לנו שאחד ידע והשני לא.

 

[g a n i]

דווקא אצלנו הוא ידע ואני לא רציתי

כלומר, אני ידעתי לגמרי, אבל בלי שהרופא יצטרך לאמר לי. בשני ההריונות שלי ידעתי, ואני מתעלמת מהציניות של החצי שאומר שסיכויים של 50% הוא קונה כל יום. טוב, כלכלן שונא סיכון

(הרופא כתב לו צטל'ה, ואחרי הרבה זמן נזכרתי לשאול למה הוא לא שמר אותו. הוא אמר לי: זוכרת שהוא שאל מה אנחנו רוצים ועניתי "בן"? אז הוא כתב "לצערי זאת בת"

)

 

[debby12]

לי תמיד היה חשוב לדעת

זה נראה לי קשור קצת לקונטרול-פריקיות שלי. אם יש משהו שאפשר לדעת מראש ולא מסוכן לבדוק אותו - אני אישית רוצה לדעת. על כל פנים, ממש לא נראה לי מפליא שיש כאלה שרוצים להשאיר את זה כהפתעה. נראה לי שזה קצת משאיר משהו קסום-עלום בקטע הזה של ההריון והלידה.