בזבוז של אדם שנולד

[נסיכת אהבה]

בזבוז של אדם שנולד ../images/Emo4.gif

האמת שקצת מוזר לי לכתוב פה, מקום שהחברים שלי שאשכרה אפשר לומר, לא יכולים "לבלוש" אחריי, ואולי פה ההזדמנות שלי לכתוב מה שבאמת מרגישה, מבלי שכל החבר'ה ידברו על זה, יקראו את זה וכו'- מזל שאני המנהלת היחידה מהחבורה

בכל מקרה, קצת רע לי לאחרונה, עבר עליי הרבה: התחלתי סמסטר חדש אחרי תקופת מבחנים שהייתה מאוד קשה ומעיקה ואחרי הרבה מאמץ שהשקעתי כל הסמסטר ולפני הבחינות- הציונים לא משהו בכלל לצערי, וזה כל כך מאכזב ומבאס. נכשלתי רק במבחן אחד, אבל עושה עוד מועד ב' לשיפור ציון אחר שאני יודעת שמסוגלת להרבה יותר- אני מרגישה כל כך כישלון, לעומת אחותי שהיא כולה הדר ופאר, גרה בניו יורק, אחלה עבודה, אחלה חיים, יש לה בעל, יש לה ילד. ולי- אין לי כלום, הציונים שלי צולעים, לא מרגישה שיש לי בכלל חברים בלימודים, מרגישה שרק מנצלים אותי, החברים הרגילים התרחקו וגם אני התרחקתי, ומרגישה שהכל בבלאגן, וזה לא ממש עזר לי לקרוא על אקס שגם מצא אהבה, וגם עובר דירה- שזה 2 דברים שאני כל כך רוצה, ואין לי- אני מפרגנת לו מכל הלב, אבל זה צובט. מרגישה שאין לי כלום. פשוט אין כלום. אני סתם בזבוז של אדם שנולד...

 

[לוחם חופש]

נסיכה... ../images/Emo24.gif

צריך להיות ממש אדם רע כדי להחשב כבזבוז. ואת רחוקה מההגדרה הזאת (אני בטוח, בלי אפילו להכיר אותך). לא צריך להיות מצטיין בשביל להחשב לראוי. חברים יבואו וילכו, ואלא שישארו איתך יהיו חברייך האמיתיים. וגם האהבה תבוא, הרי בכל זאת, את נסיכת האהבה... הכי חשוב, לנסות לא להשבר, ולראות את כל הדברים הטובים שכן יש לנו.

 

[נסיכת אהבה]

תודה על התגובה ../images/Emo39.gif

אני משתדלת תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, ביומיום אני נראית הבנאדם הכי אופטימי: תמיד מחייכת, תמיד מעודדת, אבל בלב הימים האחרונים הרגו אותי פשוט מבפנים, כואב לי כל כך, והמריבות של ההורים לא תורמות בכלל לכל העניין- הם הגזימו אתמול עם צעקות והבוקר העירו אותי עם הצעקות שלהם והגעתי למצב שלא יכולה לעשות עם זה דבר, כי אין לאן ללכת.

 

[לוחם חופש]

חשוב שלא תשברי...

תמשיכי עם מה שאת מאמינה. המון סבלנות. "המשך לדפוק ובסופו של דבר יפתח האושר שבפנים את החלון כדי לראות מי נמצא בחוץ" אנילא יודע מאיפה המשפט הזה במקור, אבל ציטטתי אותו מחתימה של מישהי שאני מכיר.

 

[נסיכת אהבה]

משפט מקסים ../images/Emo39.gif

האמת שהעבודה החדשה שהתחלתי אתמול ממש עשתה לי טוב בלב, ואני אולי עושה קצת טעות אבל מתכוונת ממש לצמצם את השעות שלי בבית ולעבוד הרבה כדי לעוף מהר מהבית.

 

[יעל ניסן]

פוקוס, נסיכה - פוקוס

תזכירי לעצמך מה חשוב לך, ומהם הערכים שלך בלי קשר למה חשוב לאחרים ומהם הערכים שלהם. תזכירי לעצמך למה הלכת ללמוד את מה שאת לומדת, למה זה חשוב לסיים בלי קשר לציונים, מה את רוצה לעשות עם חיים ובמה את רוצה למלא אותם. מאוד קל לאבד פוקוס כשמרגישים חלשים או כשמשהו באיזון מתערער - אז יאללה - פוקוס. מה את לומדת? למה בחרת את זה? איך את רואה את עצמך בעוד 5 שנים כשאת בתוך החיים עושה מה שאת אוהבת?

 

[נסיכת אהבה]

תודה על התגובה ../images/Emo140.gif

אני לומדת הוראה יצירתית לגיל הרך, בחרתי בזה בגלל שזה בדם שלי ואני חושבת שיכולה לתרום לילדים בדרכים שונות. עוד חמש שנים מקווה להיות בתואר שני תוך כדי עבודה בתור מורה, ומקווה לא להרגיש כל כך מבוזבזת.

 

[יעל ניסן]

בדרך כלל

הדרך הכי בדוקה להתמלא (ולא להרגיש מיותר או חסר ערך) קשורה לנתינה. אמנם זה נשמע פרדוקסאלי - כי בדרך כלל אדם שמרגיש חסר ערך גם חושב שאין לו מה לתת, או שמה שיש לו לתת הוא נדוש וחסר ערך כמו שהוא חושב ת'צמו - אבל זה לא כך. לה משנה איך ומה, תמיד אפשר למצוא משהו שיש לך שאת יכולה לתת לזולת ולהרגיש מועילה. אפילו לתת מזמנך למישהו שאין לו מי שיתן לו מזמנו. ככה פשוט! והתוצאה? מהרגע שהנתינה שלך מוערכת, הערך העצמי שלך עולה בהתאם. הדבר היחידי שחשוב הוא לזכור בעתות שפל שלא משנה מה, יש לך מה לתת ושאת והנתינה שלך חשובים. בחרת לך מסלול מאוד מתגמל ברמת הנתינה. כשאת מרגישה ככה שפופה, תזכירי לעצמך כמה חשוב סוג הנתינה שבחרת להכניס לחייך באורח קבע.

 

[נסיכת אהבה]

אני מאוד אוהבת להתנדב ולתת

ומשתדלת תמיד לעזור לאחר, לצערי גיליתי במרבית המקרים שאין ערך לעזרה שלי, שאני קיימת בלימודים רק למקרה שמישהו צריך עזרה, אבל מי שחשבתי שהם חברים שלי בלימודים, הם סתם נצלנים.

 

[lollapalooza]

סיפור חיי...

אבל זה טוב שגילית את זה. אני אישית פשוט למדתי שמי שמתנהג אלי ככה, והיחס ממנו הוא נצלני, אני אתייחס אליו באותה צורה. יש אנשים שבאמת ראויים לעזרה, ואת יודעת שהם יחזירו לך עזרה. אבל אלה שרק מנצלים, לא מגיע להם כלום. מקסימום יחסי ניצול הדדי.

 

[יעל ניסן]

כשאת אומרת

שאין ערך לעזרה שלי - את מתכוונת לכך שמי שעזרת לו לא מעריך את הזמן והמאמץ שהקדשת? האם את יכולה למצוא את הערך במה שאת עושה? (זו הייתה השאלה המקורית בעצם). התגובות מהסביבה הן רק חלק מעניין הנתינה. החלק הארי מעניין הנתינה הוא ש*את רוצה* לתת שזה עושה לך טוב גם אם לא מעריכים זאת. את נותנת כי לך זה חשוב וכו'. אם כוווולם כולם לא מעריכים, אז באמת כנראה יש בעייה - אבל אם פה ושם יש מישהו שלא מעריך זה לא צריך להיות מה שיעצור אותך מלעשות משהו שחשוב לך.

 

[נסיכת אהבה]

בהחלט כן...

בהרבה מקרים כן מקבלת הערכה, אבל באשמתי המצב נהיה שאם אני עוזרת למישהו זה פשוט לא נחשב משהו מיוחד, וזה בגלל שהייתי מטומטמת וכל הזמן הצעתי עזרה לאנשים, שלחתי דברים שהדפסתי לעצמי בלימודים לאחרים וכו'. אבל לטנגו צריך שניים, הם ידעו לנצל את זה ועכשיו פשוט לא קיימת, כי הפסקתי לעזור לכל העולם. שלחתי סיכום סיור לפני שבוע, אף אחד לא טרח לומר תודה, אף אחד לא טרח לכתוב תגובה וזה סיכום שעבדתי עליו הרבה זמן, הם פשוט התרגלו לזה, ואני התרגלתי להיות מפגרת...

אני מאוד אוהבת לעזור וזה נותן לי המון כשאני עוזרת, אבל הגעתי למצב שכבר עושה לי רע לרצות לעזור כי יודעת שאין תמורה כבר.