בזכותה של השבת
בס"ד סיפור קצר- בזכותה של השבת פונדקו של דוד היה מפורסם ורבים נהגו לקנות ממנו יין. ליל שבת. דוד מסב עם משפחתו ליד שולחן השבת המכוסה במפה לבנה , נרות בפמוטי כסף על השולחן ולידם חלות אפויות היטב, בקבוק יין וגביע כסף וכל מיני מעדנים ומטעמים. והנה לפתע דפיקה על הדלת. דוד ניגש לפתוח את הדלת ורואה למולו חייל אשר בפיו בקשה: "אדוני הקצין מבקש לקנות ממך יין". "אני מצטער מאוד", השיב דוד, "אך שבת היום ליהודים, וביום זה אין באפשרותי למכור לך דבר". כשמסר החייל לקצין את התשובה, אמר הקצין בזעם: "יהודי חצוף! אמור לו כי אם לא ימכור לי את היין, יתלה עוד הערב על עץ גבוה בכיכר". כעבור זמן קצר חזר החייל אל הקצין ובידו צרור מפתחות. לתימהון הקצין סיפר החייל שהיהודי אמר כי כיון ששבת היום אסור לו לעסוק במיקח וממכר אולם הוא מוכן למסור לקצין את צרור המפתחות של חנותו, כדי שהקצין יוכל לקחת יין כאות נפשו. הקצין התפלא מאוד לשמע הדברים: כמה מוזר הוא יהודי זה, המוכן לתת את כל אשר בחנותו ובלבד שלא יחלל את שבתו! הקצין שהתפעל מאוד ,רשם את שמו של דוד בפנקס, והרהר בלבו- אכן אנשים מיוחדים במינם הם היהודים, ולא כפי שחשבתי עד היום. לאחר זמן רב, כאשר דוכאה מרידת הפולנים חזר הסדר לשרור במדינה. דוד עומד ליד דוכנו בפונדק, ולפתע התפרצה קבוצת שוטרים. "בשם החוק אתה עצור, הינך מואשם כאחד מראשי המורדים בקיסר, כיון שבפונדקך היו מתאספים ראשי המורדים לתכנן מרידות, ודאי גם אתה היית שותף להם." לא עזרו לו כל טענותיו שאין בו האשמה והוא הושלך לתא כלא קטן ומחניק. עונש כבד היה צפוי לדוד על החשד שחשדו בו... .יושב לו דוד בתא הכלא ושופך לבו לפני הקב"ה באמירת תהילים. והנה לפתע נשמע צלצול ולתוך התא נכנס המפקח הראשי של בתי הסוהר בכבודו ובעצמו. המפקח התבונן ממושכות בדוד ואז פנה ואמר לו: "דע לך שאני הוא אותו קצין שסירבת למכור לי יין, אומנם עבר זמן רב מאז, אך את יושרך וצדקתך לא שכחתי, וכעת אני שמח שאוכל לעזור לך ולהוכיח את צדקתך". הגיע יום המשפט הגדול. המפקח הראשי של בתי הסוהר נכנס לאולם ועלה על דוכן העדים. הוא החל לספר את אשר אירע לו אצל דוד וסיים באומרו: "בטוח אני, שאדם כזה לא יתן יד לפשע ולא ימרוד חלילה במלכות". השופטים התרשמו מאוד מהדברים וזיכו את דוד מכל אשמה, והוא שוחרר לחופשי. דוד שב לביתו כשלבו היה מלא תודה לקב"ה על ההצלה המופלאה. מאז השתדל דוד ביותר בשמירת השבת וכבודה והיה נוהג לומר תמיד: "שבת סגולה יקרה להינצל מכל צרה. אם נכבדה ונשמרה, לא נדע שום צרה". נתחזק כולנו בשמירת השבת ונקבל על עצמנו לשמור אותה כהלכתה, ובכך נעשה טוב גם לעצמנו וגם לכל עם ישראל. למעשה של יהודי אחד יש השפעה על כל עם ישראל. "כל עם ישראל ערבין זה לזה". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל- "מתנה יש לי בבית גנזי, שבת שמה". זה הזמן שנחליט כל אחד מאתנו לשמור על המתנה היקרה הזו, קידוש, הדלקת נרות, לנוח בה מכל מלאכה אסורה, לקיים את מצוותיה כראוי. ונזכור- "יותר ממשמרו ישראל את השבת, השבת שמרה עליהם". שבת שלום באהבת ישראל ננצח, צו השעה- אהבת חינם. חייך אחי, אתה יהודי.
בס"ד סיפור קצר- בזכותה של השבת פונדקו של דוד היה מפורסם ורבים נהגו לקנות ממנו יין. ליל שבת. דוד מסב עם משפחתו ליד שולחן השבת המכוסה במפה לבנה , נרות בפמוטי כסף על השולחן ולידם חלות אפויות היטב, בקבוק יין וגביע כסף וכל מיני מעדנים ומטעמים. והנה לפתע דפיקה על הדלת. דוד ניגש לפתוח את הדלת ורואה למולו חייל אשר בפיו בקשה: "אדוני הקצין מבקש לקנות ממך יין". "אני מצטער מאוד", השיב דוד, "אך שבת היום ליהודים, וביום זה אין באפשרותי למכור לך דבר". כשמסר החייל לקצין את התשובה, אמר הקצין בזעם: "יהודי חצוף! אמור לו כי אם לא ימכור לי את היין, יתלה עוד הערב על עץ גבוה בכיכר". כעבור זמן קצר חזר החייל אל הקצין ובידו צרור מפתחות. לתימהון הקצין סיפר החייל שהיהודי אמר כי כיון ששבת היום אסור לו לעסוק במיקח וממכר אולם הוא מוכן למסור לקצין את צרור המפתחות של חנותו, כדי שהקצין יוכל לקחת יין כאות נפשו. הקצין התפלא מאוד לשמע הדברים: כמה מוזר הוא יהודי זה, המוכן לתת את כל אשר בחנותו ובלבד שלא יחלל את שבתו! הקצין שהתפעל מאוד ,רשם את שמו של דוד בפנקס, והרהר בלבו- אכן אנשים מיוחדים במינם הם היהודים, ולא כפי שחשבתי עד היום. לאחר זמן רב, כאשר דוכאה מרידת הפולנים חזר הסדר לשרור במדינה. דוד עומד ליד דוכנו בפונדק, ולפתע התפרצה קבוצת שוטרים. "בשם החוק אתה עצור, הינך מואשם כאחד מראשי המורדים בקיסר, כיון שבפונדקך היו מתאספים ראשי המורדים לתכנן מרידות, ודאי גם אתה היית שותף להם." לא עזרו לו כל טענותיו שאין בו האשמה והוא הושלך לתא כלא קטן ומחניק. עונש כבד היה צפוי לדוד על החשד שחשדו בו... .יושב לו דוד בתא הכלא ושופך לבו לפני הקב"ה באמירת תהילים. והנה לפתע נשמע צלצול ולתוך התא נכנס המפקח הראשי של בתי הסוהר בכבודו ובעצמו. המפקח התבונן ממושכות בדוד ואז פנה ואמר לו: "דע לך שאני הוא אותו קצין שסירבת למכור לי יין, אומנם עבר זמן רב מאז, אך את יושרך וצדקתך לא שכחתי, וכעת אני שמח שאוכל לעזור לך ולהוכיח את צדקתך". הגיע יום המשפט הגדול. המפקח הראשי של בתי הסוהר נכנס לאולם ועלה על דוכן העדים. הוא החל לספר את אשר אירע לו אצל דוד וסיים באומרו: "בטוח אני, שאדם כזה לא יתן יד לפשע ולא ימרוד חלילה במלכות". השופטים התרשמו מאוד מהדברים וזיכו את דוד מכל אשמה, והוא שוחרר לחופשי. דוד שב לביתו כשלבו היה מלא תודה לקב"ה על ההצלה המופלאה. מאז השתדל דוד ביותר בשמירת השבת וכבודה והיה נוהג לומר תמיד: "שבת סגולה יקרה להינצל מכל צרה. אם נכבדה ונשמרה, לא נדע שום צרה". נתחזק כולנו בשמירת השבת ונקבל על עצמנו לשמור אותה כהלכתה, ובכך נעשה טוב גם לעצמנו וגם לכל עם ישראל. למעשה של יהודי אחד יש השפעה על כל עם ישראל. "כל עם ישראל ערבין זה לזה". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל- "מתנה יש לי בבית גנזי, שבת שמה". זה הזמן שנחליט כל אחד מאתנו לשמור על המתנה היקרה הזו, קידוש, הדלקת נרות, לנוח בה מכל מלאכה אסורה, לקיים את מצוותיה כראוי. ונזכור- "יותר ממשמרו ישראל את השבת, השבת שמרה עליהם". שבת שלום באהבת ישראל ננצח, צו השעה- אהבת חינם. חייך אחי, אתה יהודי.