קנאה מהי וכיצד מתגברים עליה
קנאה היא - לפי שפינוזה- סוג של שנאה (עצב שבהכרח כרוך בדמות או בדבר מה שהוא חיצוני לי) אשר גורמת לאדם שיהא עצוב באושרו של הזולת ושמח (או שבע רצון) כאשר רע לו (לאותו זולת). את צודקת מאוד במה שגילית, שהגבול בין קנאה לשנאה הוא דק. הנה, אילן גדול כשפינוזה חושב שהקנאה היא סוג של שנאה. הקינאה היא איפה ההפך מאמפתיה (או בלשונו של שפינוזה "השתתפות בצער"). האמפתי שמח בטובתו של הזולת ונעצב ברעתו. את לא יודעת מה לשאול, ככה את כותבת. יחד עם זאת, כן שאלת את השאלות הנוקבות והישירות ביותר: מדוע אנחנו מקנאים? האם הקנאה בשליטתנו? כיצד מתגברים על קינאה והאם בכלל ראוי להתאמץ ולעשות זאת? בימים הקרובים אסרוק ואצרף לכאן את מאמרו של הדלאי למה: "מה זאת אהבה". אני חושב שהתרגול הרוחני שמציע הדלאי למה יעזור מאוד להתגבר על קינאה או לפחות להפוך אותה לנסבלת. הסיבות לקינאה ודאי יכולות להיות רבות ושונות. אנחנו בדרך כלל מקנאים מפני שאנחנו בלתי מאושרים וחווים את עצמנו כחלשים ועלובים ביחס לאחרים. בניגוד למצבי עניינים בלתי רצויים אחרים כמו דיכאון, אני חושב שבמצב עניינים זה אין טוב מתרגול רוחני מתמיד. קל לכתוב, אני יודע. עוד משהו אני יודע: רגשות אשמה אינם מועילים תמיד באותו מאמץ נפשי שעלינו לגייס כדי לצמצם את רודנותה של הקינאה בנו.
