בזמן שכולם מצחצחים

[Sigal H]

בזמן שכולם מצחצחים

בא לי מאמר חדש, מי איתי?
והפעם, בתזמון אקראי לחלוטין, כי זה לא שכל המדינה (או לפחות מחצית ממנה) מתעסקת בזה עכשיו. בכלל לא, אנחנו ממציאים את הגלגל. או לפחות את גלגלי העזר:

סדר-טרום-פסח!

שפכו הכל:

טיפים לניקיון לאנשים כאובים

ניקוי רגשות אשם על שלא הכל מושלם

במי אפשר להיעזר

אילו פציעות-פסח אתם מכירים ולפיכך ממה יש להיזהר

עד כמה בעצם זה חשוב

ואם יש עוד משהו - זה המקום והזמן לומר

הלוואי שלא יהיו לנו עוד תאונות ניקיון וביעור חמץ, כי יש כבר יותר מדי שזה עלה להם ביוקר ועם כל כמה שאנחנו אנשים מגניבים פלוס לא הייתי רוצה לראות עוד שנכנסים למעגל הכאובים והפגועים על דברים של סתם. אמן.

חופן חיוכים ובהצלחות לכולנו

סיגל

 

[Sigal H]

אני אתחיל

וזה הולך להיות ארוך, למרות שניסיתי להיות תמציתית ולא לחזור על עצמי. אתם יודעים איך זה, צריך לנצל את הכוח כשהוא ישנו. אתם מוזמנים בחפץ לב לכתוב משלכם, כל המרבה הרי זה משובח

טיפים לניקיון לאנשים כאובים
(מה שעולה בדעתי כרגע, אתם מוזמנים להוסיף משלכם)

• מיון של דברים או ניקיונם יכולים לפעמים להיעשות מהספה או אפילו מהמיטה, כך שאפשר לשמור כוחות, לא להשתגע מכאב ועדיין לעשות מה שצריך.
• אם יש פעולה שקשה לעשות עצרו וחישבו מה בדיוק מפריע ואיך אפשר לעקוף אותו (למשל להניח את הדברים בגובה שולחן ולא בגובה השיש וכו')
• דאגו קודם לניקיון הדברים שמול העיניים, זה עוזר להרגיש שעשית משהו.
• וכמובן, האצלת סמכויות.

ניקוי רגשות אשם על שלא הכל מושלם
אישית, אני יוצאת מנקודת הנחה שבמצבי קשה לעשות המון דברים ולכן כל דבר שאני עושה הוא בונוס וחיוך. מין הפוך-על-הפוך.

במי אפשר להיעזר
אפשר לגייס את כל המשפחה לעזור בדברים שהם מסוגלים, זה טוב גם לך וגם להם. בנוסף, שמעתי שישנן חברות ואנשים פרטיים שמצחצחים את הבית בתשלום.

אילו פציעות-פסח אתם מכירים ולפיכך ממה יש להיזהר
טוב, כמובן ישנן הכותרות על אנשים שנפלו מגובה רב תוך כדי ניקוי חלונות, החליקו באמצע הספונג'ה וגמרו בטיפול נמרץ, או ילדים ששתו בטעות חומרי ניקיון. עם זאת, אישית, יש שתי תקריות שכואבות לי במיוחד. שתי ילדות שנפגשו באלי"ן, אחת אחרי שנפלה לביעור חמץ ונכוותה כולה ובעיקר בידיים ובפנים, והשנייה אחרי שהחליקה במדרגות הרטובות מניקיון ונפגעה רצינית בעמוד השדרה. את הראשונה פגשתי באלי"ן, השנייה היא אני. וזה משנה חיים שלמים של משפחות.

עד כמה בעצם זה חשוב
זה לא. לדעתי לפחות. אני מפרידה בין ניקיון האביב לחג הפסח ולא הולכת לצחצח כל פינה בלחץ תוך שבועיים. חג החירות שווה יותר ממירוץ ניקיון.

ואם יש עוד משהו - זה המקום והזמן לומר
יש דברים שאינם בידינו אבל רוב תאונות הניקיון היו יכולות להימנע. כמה כללי אצבע:

• וודאו שכולם יודעים היכן הרצפה רטובה שלא יחליק אף אחד בטעות.
• כשמטפסים על סולם וודאו שהוא יציב, שאתם יציבים וידיכם יציבות לפני שתתחילו מה שתתחילו.
• שמרו על חומרי הניקוי במקום אחד בבקבוקים המקוריים שלהם ואם צריך – ציירו בגדול או הדביקו עליהם סימן אזהרה שיהיה מובן לילדים.
• אל תתנו לסקרנים (ילדים ומבוגרים) להתקרב מדי בטעות למקום עם פוטנציאל מסוכן עד שהסכנה תעבור: בשימוש בחומרים רעילים, רצפה/מדרגות/מעקה רטובים וחלקלקים, חלונות פתוחים בקומות גבוהות, שימוש באש גלויה או כל מקור כוויה אחר. אם הם נכנסים לזה – לפחות שיהיה במודע כדי שיוכלו להיזהר בדרך.

תמה החפירה, עכשיו תורכם

חופן חיוכים וכמעט-חג שמח!
סיגל

 

[ויויאן טאץווד]

זו הודעה כך כך חשובה

היא טריגרה אותי מאד, יש לי המון מה להגיד ואני רוצה להפיץ את המסר הזה לכל כיוון.
צריכה למצוא את הזמן הנכון להתייחס. כי זה מפעיל אצלי הרבה דברים קשים.

כמה אנשים חסרי מודעות, ברגיל (ואם אתה מתעכב על הפרטים הקטנים אומרים לך שאתה לא בסדר), ואני חושבת שיש איזו קדחת שתוקפת את מי שנכנס לעניין הזה של פסח ביי דה בוק. אנשים באיזה טראנס שהם מאבדים את הצפון ואת אמת המידה ואת ההיגיון הבריא וגם את זה שלא.

 

[Sigal H]

היי

לא התכוונתי לעורר שדים מרבצם. היית מעדיפה שהודעות טריגריות יסומנו ככאלה? אם כן, תני קריטריון.
תודה וחיוך.

 

[ויויאן טאץווד]

תודה על הרגישות. לא יודעת מה הקריטריון לסימון טריגריזציה

אולי כל דבר שקשור לטפשות האנושית?

זה דווקא טוב לפעמים לעורר את השדים. בעיקר לאנשים שאין להם מודעות לנוכחותו של השד.
צריכה לחשוב ולמצוא את הדרך הכי נכונה להעביר את המסר הלאה.

כל הנושא של תאונות בסביבת הבית זה נושא שהתעסקתי איתו וגם חשבתי להתעסק איתו בצורה יותר מקצועית. בעיקר בהקשר של ילדים, זה מטריף הפגיעות שלהם מצד אחד לעומת הטמטום וחוסר המחשבה שיש להורים או מבוגרים אחרים.

וזה חג שאיכשהו יש לי מטענים עליו בכל מיני רבדים. וזה שהזכרת כמה הוא מסוכן מבחינת תאונות ביתיות זה כל כך חשוב ופתאום כל כך ברור לעין. וחייבים איכהשו לעורר מודעות, כי אנשים באמת מאבדים את הצפון.

ועם רצפה רטובה יש לי בטן מלאה על זה. אנשים שלא דואגים לייבש את הרצפה (בעיקר בחדר מדרגות, היו לי עם זה עניינים) צריכים לעמוד לדין ממש. עד שאתה לא מוודא שהרצפה יבשה לחלוטין אסור לתת לאף אחד לעבור שם. ולא גמרת את תפקידך עד שהיא לא יבשה.
לא זו לא חוכמה לשפוך מים בחדר מדרגות להשאיר שלוליות ולהגיד: שטפתי את הרצפה.

וכמה לא מקפידים אצלנו על דברים כאלה, למינהם. הכל בשיטת "סמוך". וזה מטריף אותי כי כל החיים אני חיה בקונפליקט הזה של לראות את המקומות שכדאי להיות מניעתי בהם, לעומת ההתייחסות הכללית אלי כאילו אני מטורפת, כי "מה זה משנה הפרטים הקטנים", "תהיי בסבבה".

והנה, הפרטים הקטנים האלה כמו שכתבת שינו את חייך ואת חיי הילדה השנייה ואת של כל קרוביהם.

עדיף להזהר מאשר להצטער אחרי זה.
זה המוטו שלי, אבל זה לא בא בכפיפה אחת במיוחד עם המנטליות של המקום שאני חיה בו.

וזה משהו שיש לו חלק גדול בתיאוריה שחזרתי איתה מסין. אחד ההבדלים התהומיים בין התרבות המערבית לבין המזרחית היא שבאחרונה אין: pre planning ו -precaution. זה היה לי מאד מודגש כשביקרתי בהונג קונג באמצע סין, שם יש פריקושן ברמה של מדינה מערבית מתקדמת.

ומכיון שאנחנו מדינת פיוז'ון, מזרח-מערב אז אצלנו הכל מעורבב.
כן, זה נורא אשכנזי לתכנן משהו מראש ולחשוב איזה בעיות עלולות לצוץ ולמנוע אותן מראש! (בעיקר נגיד אם באחריתך ילדים)
סליחה באמת שאני בנאדם מערבי

ולא "סבבה".

 

[ויויאן טאץווד]

סליחה אם האמוציות שיצאו ממני שיפוטיות ופגעו במישהו

יש תאונות שקורות גם בלי סיבה ומסובב ואי אפשר למנוע אותן.
אולי בשתי התאונות פסח שתיארת לא היה מישהו שנשא באחריות וזה היה פשוט מקרה ביש.
אז סליחה שגיניתי את כל האנושות

העצבים שלי יוצאים על זה שבחלקים גדולים מהזמן אין מספיק מחשבה. והרבה דברים יכולים להמנע.
אם קורית תאונה אבל לפחות אתה יודע שעשית כל מה שאפשר היה כדי למנוע אותה, זו בעיני נחמה מאד גדולה.

 

[Sigal H]

היה מישהו

מכירה את המשפט "רטוב - זה נקי, צבוע - זה חדש"?...

יש לי עוד כל כך הרבה לומר בנושא זהירות מונעת, רשלנות פושעת, פגיעות ותאונות בילדים, תרבות ה"סמוך", מוסכמות חברתיות להתנהגות בעייתית, מוטב-להיזהר-ולא-להצטער, אנשים שמתנהגים בטמטום, רשעות או סתם בורות מסוכנת, ועד כמה חיים ומוות בידי הפרטים הקטנים - אבל אם נתחיל לא נסיים לעולם...

(כמה המוני אנשים כמעט זוכים בפרס דרווין, ואין להם אפילו מושג למה

)

נשימה עמוקה, או הכי קרוב שאפשר, וחיוך.
החיים ממשיכים גם בגבס

חופן חיוכים

 

[ויויאן טאץווד]

לא הכרתי את פרס דרווין

אז תודה שגילית לי אותו.
והבעיה היא באמת עם ה"כמעט" זוכים בפרס. חבל שטמטום לא הורג יותר בקלות (את המטומטם הכוונה לא אנשים אחרים, שזה יותר שכיח לדאבוננו)

רטוב זה מחליק ומביא יתושים וצבוע זה או נדבק ומלכלך או גורם לנשום כימיכלים רעילים.

(זה המקום להזכיר שיש צבעים לא רעילים שעדיף להשתמש בהם בסביבת ילדים או אנשים חולים ורגישים).
ובאופן כללי לא לקנות מייד אין צ'יינה. הם שיאני העולם בפרס דרווין, יש להם מיליארד ויותר מרבע איש אז לחיי אדם אין שום ערך.

 

[ויויאן טאץווד]

והנה נתונים על פגיעות בילדים באסונות ביתיים מחומרי ניקוי

וזה רק מתייחס לחומרי ניקוי:

בתקופת ניקיון הפסח המסורתי, מתפרסם מחקר ישראלי החושף את הסכנה בחומרי ניקוי ביתיים. המחקר החדש כולל נתונים על מקרי פגיעה של ילדים בגילאי 0-17 מחומרי ניקוי בין השנים 2008-2014. הנתונים שנלקחו מ-12 בתי חולים שונים ברחבי הארץ איתרו 93 מקרים של אשפוז ילדים עקב פגיעה מחומרי ניקוי בשנים האלה. התוצאות מראות כי מרבית הילדים סבלו מהרעלה לאחר ששתו את חומרי הניקוי שהיו בהישג ידם. לרוב במטבח או בחדר האמבטיה.
המערך הלאומי לנתוני היפגעות ובטיחות ילדים (NAPIS) שערך את המחקר, בשיתוף ארגון בטרם לבטיחות ילדים, איתר נתונים מבתי החולים סורוקה, העמק, רמב"ם, הצרפתי, הלל יפה, זיו, וולפסון, נהריה, ברזילי, פוריה, קפלן, הדסה עין כרם, ורמב"ם.

http://healthy.walla.co.il/item/2842396

---

וכל המרבה לעסוק בנושא הזה הרי זה משובח.
לכן אימרו: פסח בטוח ושמח

 

[Sigal H]

 

[ויויאן טאץווד]

היו לי שניים, אחד כבר שכחתי....

1. מגבוני חיטוי לניקיון.
נזכרתי

: 2. לעבור על ארון / שק / מגירת התרופות ולראות כל מה שפג תוקף. לא לזרוק לבד לפח, זה חומרים רעילים, למסור לבית מרקחת להשמדה.
(אתה נזכר בהמון דברים כשאתה עובר על ארון התרופות שלך אחורה...

) ויש איזו חוויה מזככת גם, וגם אתה מבין פתאום יותר מה אתה צריך וכאלה.

 

[Sigal H]

בהחלט

מכירה את ההרגשה...
אני נוהגת לעבור אחת לכמה חודשים על כל המגירה, מסלקת את אלה שלא בתוקף ואם נשארו הרבה תרופות שבתוקף אך לא בשימוש - תורמת ל'חברים לרפואה'.

 

[ויויאן טאץווד]

באופן מביך, בפעמים האחרונות שאני תכננתי לתרום תרופות

לארגונים שמסיעים למי שאין ידו משגת, זה היה בשקית ליד הדלת. והיה והיה עד שגם הן פג תוקפן