בחוג למדיטציה עם המדריכה הילה..
בתור אחד שמשתדל לנסות הכל מכל כל כי החיים קצרים וחייבים להספיק, החלטתי לבדוק את מהות החוג. מה זה מדיטציה? רוחניות? טנטרה? נשימות עמוקות? גניחות? אנחות ...שיט אני מתחיל להיסחף חחח לא ידעתי מה החוג טומן בחובו אז החלטתי לצאת למסע של גילויים, לקחתי מקל שמתי תרמיל ויצאתי לדרך, יעני, לקנטרי קלאב, שהרי כתוב: נפש נפש תרדוף. נכנסתי לאולם, בצד דלקה מנורה אינטימית, מסביב ישבו הבנות! יותר נכון הקשישות חחחח חיפשתי כמה מבני עמי, נאדה! זה כבר העלה נורת אזהרה, הבעיה שהנורה הייתה שרופה... הן ישבו על מיזרונים ישיבה מזרחית, עוצמות עיניים ומזמזמות, לרגע חשבתי שהגעתי לכוורת מחפש בעיניי את הדבורה מאיה, התאפסתי. לקחתי מזרן, התישבתי, ניסיתי לקפל את רגליי לישיבה מזרחית, מזכיר לעצמי לשתות חצי ליטר שמן קיק לשמן את המערכות. הילה חייכה אליי חיוך מלא אור, נדה בראשה כמו ראש שבט אפריקני למתנחל הלבן שהגיע ממרחקים, החזרתי בחיוך משלי (למה? רק לה מותר?) הלכתי להביא 5 קלפים מהחפיסה ששכבה על הרצפה מסביבנו (כן, אני גם ממושמע) "מישהו רוצה לספר לנו משהו?" שאלה מסתכלת סביב, במיוחד עליי. אף אחד לא ענה, מה כבר יכול להיות לאנשים לספר? הרי אנחנו חיים במדינה שקטה, מתורבתת, ללא אוייבים, יש לנו מלא נפט כך שכולם עשירים, מאושרים, ממש אידיליה של מדינה ,ממש לא הופתעתי מהשקט! "הבאתי את מנורת המלח הזו" אמרה מצביעה לעבר המנורה שזרחה, מלח סופג עין הרע, מלח סופג אנרגייה שלילית (אמרתי לעצמי לא להמליח את האוכל שלי יותר, לא רוצה לאכול אנרגיות שליליות) הסתכלתי מסביב למנורה מנסה לזהות קצת קרקרים, גבינות, יין אדום, נאדה! פזרו מלח, בבית, במשרד, באוטו, אמרתי לעצמי שמזל שאני לא מעסיק עוזרת, היא הייתה מפטרת אותי. "טוב" אמרה באסרטיביות שהפתיעה אפילו אותי, בואו נשמע מוזיקה, אתם יכולים לשבת או לשכב, תחליטו אתם, היות ואני אוהב לשכב בכל מיני תנוחות, התפרשתי על הסדין שהבאתי שהיה מונח על המזרן, מקלל את עצמי איך לא הבאתי כרית, מנורת לילה, פיז´אמה, נעלי בית. המוזיקה ריחפה באוויר, עצמתי עיניים, מתמכר אליה, שומע אותה: "תכניסו אוויר, תרגישו את השמש עומדת בשמיים, מלטפת אתכם (הצצתי, לא שמש ולא נעליים) כדור שמש גדול עומד יורד לכיוון החזה, חם, מלטף אתכם" רציתי להתהפך על הצד, להתכרבל כמו תינוק ולישוןןןןןןןן אבל לא היה נעים, בכל זאת אנחנו בעיצומה של זריחה חחחח לא יודע כמה זמן שכבתי כך, אבל הרגשתי יד נוגעת לי ברגל, פקחתי את עיני, רואה את כולן כבר עומדות על המזרן, מחייכות בתוכחה איך בגיל שלהם הן לא נשברות ונשארות עירניות ואני, דרדק בן דרדק, עולל בן עוללים...נרדם!!! קמתי נעמדתי על המזרן מחייך חזרה (למה? רק להן מותר? ) אינסטנקטיבית חיפשתי את קומקום המים להעמיד נס קפה, בכל זאת קמתי מהשינה, אבל ראיתי רק מנורת מלח מיותמת, מאירה,סופגת אנרגיות שליליות... התאספנו למעגל גדול, נותנים ידיים, נושמים ומזמזמים, לפחות נקבל שוקו ולחמנייה בסוף, הרגעתי את עצמי. ועוד פעם הכדור הגיע, גדול, נכנס, מטפס, עומד על החזה. "תכניסו אותו פנימה" ציוותה הילה בקול מרגיע. והבנות החלו לדפוק על החזה, עצומות עיניים, החדר מואר קלות, הייתי חייב להציץ! ואל תאשימו אותי, אני גבר! חחחח זה היה מראה סוריאליסטי, הרגשתי שאינ שוב פעם בתיאלנד, בשבט ארוכות הצוואר בריקוד שיבטי מסביב לקורבן תמים ( אני לא תמים אז זה לא הייתי אני ) נשתמע בשבוע הבא, סיימה את השעה הארוכה (שעה זה 60 דקות?) מתקרבת אליי בצעדי איילה "תגיע שבוע הבא!" ביקשה. ראיתי שלא התחברת, "זה יקרה, מבטיחה" "אני אגיד לך את האמת, זה איטי לי מידי" השבתי בחיוך. "לא מעניין אותי! רוצה לראות אותך בשבוע הבא! פסקה" יודעת שאני לא אגיע... שבוע הבא אני הולך לנסות את היוגה...
בתור אחד שמשתדל לנסות הכל מכל כל כי החיים קצרים וחייבים להספיק, החלטתי לבדוק את מהות החוג. מה זה מדיטציה? רוחניות? טנטרה? נשימות עמוקות? גניחות? אנחות ...שיט אני מתחיל להיסחף חחח לא ידעתי מה החוג טומן בחובו אז החלטתי לצאת למסע של גילויים, לקחתי מקל שמתי תרמיל ויצאתי לדרך, יעני, לקנטרי קלאב, שהרי כתוב: נפש נפש תרדוף. נכנסתי לאולם, בצד דלקה מנורה אינטימית, מסביב ישבו הבנות! יותר נכון הקשישות חחחח חיפשתי כמה מבני עמי, נאדה! זה כבר העלה נורת אזהרה, הבעיה שהנורה הייתה שרופה... הן ישבו על מיזרונים ישיבה מזרחית, עוצמות עיניים ומזמזמות, לרגע חשבתי שהגעתי לכוורת מחפש בעיניי את הדבורה מאיה, התאפסתי. לקחתי מזרן, התישבתי, ניסיתי לקפל את רגליי לישיבה מזרחית, מזכיר לעצמי לשתות חצי ליטר שמן קיק לשמן את המערכות. הילה חייכה אליי חיוך מלא אור, נדה בראשה כמו ראש שבט אפריקני למתנחל הלבן שהגיע ממרחקים, החזרתי בחיוך משלי (למה? רק לה מותר?) הלכתי להביא 5 קלפים מהחפיסה ששכבה על הרצפה מסביבנו (כן, אני גם ממושמע) "מישהו רוצה לספר לנו משהו?" שאלה מסתכלת סביב, במיוחד עליי. אף אחד לא ענה, מה כבר יכול להיות לאנשים לספר? הרי אנחנו חיים במדינה שקטה, מתורבתת, ללא אוייבים, יש לנו מלא נפט כך שכולם עשירים, מאושרים, ממש אידיליה של מדינה ,ממש לא הופתעתי מהשקט! "הבאתי את מנורת המלח הזו" אמרה מצביעה לעבר המנורה שזרחה, מלח סופג עין הרע, מלח סופג אנרגייה שלילית (אמרתי לעצמי לא להמליח את האוכל שלי יותר, לא רוצה לאכול אנרגיות שליליות) הסתכלתי מסביב למנורה מנסה לזהות קצת קרקרים, גבינות, יין אדום, נאדה! פזרו מלח, בבית, במשרד, באוטו, אמרתי לעצמי שמזל שאני לא מעסיק עוזרת, היא הייתה מפטרת אותי. "טוב" אמרה באסרטיביות שהפתיעה אפילו אותי, בואו נשמע מוזיקה, אתם יכולים לשבת או לשכב, תחליטו אתם, היות ואני אוהב לשכב בכל מיני תנוחות, התפרשתי על הסדין שהבאתי שהיה מונח על המזרן, מקלל את עצמי איך לא הבאתי כרית, מנורת לילה, פיז´אמה, נעלי בית. המוזיקה ריחפה באוויר, עצמתי עיניים, מתמכר אליה, שומע אותה: "תכניסו אוויר, תרגישו את השמש עומדת בשמיים, מלטפת אתכם (הצצתי, לא שמש ולא נעליים) כדור שמש גדול עומד יורד לכיוון החזה, חם, מלטף אתכם" רציתי להתהפך על הצד, להתכרבל כמו תינוק ולישוןןןןןןןן אבל לא היה נעים, בכל זאת אנחנו בעיצומה של זריחה חחחח לא יודע כמה זמן שכבתי כך, אבל הרגשתי יד נוגעת לי ברגל, פקחתי את עיני, רואה את כולן כבר עומדות על המזרן, מחייכות בתוכחה איך בגיל שלהם הן לא נשברות ונשארות עירניות ואני, דרדק בן דרדק, עולל בן עוללים...נרדם!!! קמתי נעמדתי על המזרן מחייך חזרה (למה? רק להן מותר? ) אינסטנקטיבית חיפשתי את קומקום המים להעמיד נס קפה, בכל זאת קמתי מהשינה, אבל ראיתי רק מנורת מלח מיותמת, מאירה,סופגת אנרגיות שליליות... התאספנו למעגל גדול, נותנים ידיים, נושמים ומזמזמים, לפחות נקבל שוקו ולחמנייה בסוף, הרגעתי את עצמי. ועוד פעם הכדור הגיע, גדול, נכנס, מטפס, עומד על החזה. "תכניסו אותו פנימה" ציוותה הילה בקול מרגיע. והבנות החלו לדפוק על החזה, עצומות עיניים, החדר מואר קלות, הייתי חייב להציץ! ואל תאשימו אותי, אני גבר! חחחח זה היה מראה סוריאליסטי, הרגשתי שאינ שוב פעם בתיאלנד, בשבט ארוכות הצוואר בריקוד שיבטי מסביב לקורבן תמים ( אני לא תמים אז זה לא הייתי אני ) נשתמע בשבוע הבא, סיימה את השעה הארוכה (שעה זה 60 דקות?) מתקרבת אליי בצעדי איילה "תגיע שבוע הבא!" ביקשה. ראיתי שלא התחברת, "זה יקרה, מבטיחה" "אני אגיד לך את האמת, זה איטי לי מידי" השבתי בחיוך. "לא מעניין אותי! רוצה לראות אותך בשבוע הבא! פסקה" יודעת שאני לא אגיע... שבוע הבא אני הולך לנסות את היוגה...