בחוץ או בפנים, זו היא השאלה...
השמש שלחה את קרניה האדומות והמסנוורות קצת לפני שהלכה "להתאבד" בים, כפי שהיא נוהגת בכל ערב... וצבעה את האופק בוורוד בוהק ועז. היא נוהגת להשאיר סימנים בשמיים כעדות לנוכחות אחרונה. כמו משאירה סימני דם להבליט את עוצמתה ומלחמתה באחרונה ביום. היא הלכה להאיר מקומות אחרים. רחוקים. כמה דקות קודם השתמשה במכחוליה על ההרים, צבע אחרון של לפני שקיעה. זה היה הנוף שנשקף מבעד למונית בנסיעה הביתה מהגליל. נו, הטבע בהתגלמותו. נסעתי לגליל לסדר משהו. לא משהו חשוב, אבל הביקור הקצר השאיר בי רושם שאילץ אותי לכתוב פה. ישבנו מספר אנשים במסעדה ידועה. סביבנו היו עוד אנשים זרים ובלתי מוכרים. בעצם, לא כולנו הכרנו את באי שולחננו אנו. לא רחוק ממני ישבה אישה צעירה שמראה פניה לא העיד על גילה, רק מבטה התמים סיפר שהיא נראית כאשה אבל היא עדיין צעירה, יחסית צעירה. דבר אחד בלט לעין, היא לבשה חולצת טי שירט שתחתיה היה זוג שדיים לא קטן.... אפילו גדול... ללא חזיה כפי שהתאמת אחר כך. סביבה היו פזורים שלושה זאטוטים מוזנחים. אף האישה לא היתה לבושה חגיגית, מסורקת או מאופרת. היא נראתה כמי שרק לפני דקה יצאה מהמיטה ולא טרחה על הופעתה. שיער ראשה שכח מסרק מהו. בחלק האחורי של ראשה היתה פחיסות שמספרת שהכרית היתה קודם משענת לראשה ושיערה. הילדים גם לא שמעו על המילה מסרק או ברז.. אבל כולם נראו די מרוצים מהקרבה לאימם. הפרש הגילאים היה כתשעה חודשים, לא יותר הקטן/ה לא נראה אפילו בן/ת שנה. הבוגר יותר לא היה אפילו בן/ת שנתיים ולגדול לא מלאו שלוש..... אני בטוחה..... שלושתם היו פעוטים ממש, תינוקות.....ולא שלישיה... כולנו שוחחנו על דא ועל הא ולא הבטתי בה שוב, לא היה בה משהו שיכול היה לצוד את עיני. לא לבוש יצירתי או חן מיוחד... ורק חשבתי לי איך היא מסתדרת עם כל הילדים הקטנטנים , איך סדר יומה.... מתיי היא מקדישה טיפת זמן לעצמה, לדברים שהיא אוהבת. ואז פתאום, שמתי לב.... שהזאטוט הצעיר ביותר...שוכב על בירכיה ויונק. החולצה הורמה כשלא שמתי לב.. הציץ הוצא לראווה.. והקטן/ה ינק לו בשמחה ושלווה כאילו .. בדיוק כך צריך להתנהל לו העולם שלו. כשרעבים הולכים לפריג'ידר ושולפים משם בקבוק חלב.... והופ ישר לפה המוצץ את החלב המשביע.... כך עשה בדיוק הקטנצ'יק....התחבר אל מקום תנובת החלב שלו ואכל בתיאבון. היא המשיכה בשיחה עם הסובבים אותה כאילו באמת כך ברא אותנו אלוהים. לינוק לאור היום.... להניק לאור היום אולי גם לא צריך להתבייש,בעצם , להזדיין באור היום במקומות ציבוריים? אולי. זה הרי מעשה כל כך טבעי... כמו השמש שקופצת לים בכל ערב. גם השמש בטוחה שטבעי לעשות את זה. עמים קדומים נהגו להתפלל אליה ולהתחנן שתשוב למחרת ותאיר את היקום שבו הם חיים. שתתן מחומה ואורה לברואי האל. למה חייבים להסתתר בחדרים סגורים כשמניקים למה חייבים להסתתר בחדרים סגורים כשעושים אהבה למה להסתובב עם בגדים כשנבראנו עירומים למה לא לזלול עם האצבעות בפראות ולהגיר מיצים ורטבים תוך כדי השמעת גרפץ בריא למה לא לעשות את צרכינו לראווה ברחובות העיר (כן, ענבר, סיפרת לי שבהודו עושים את זה ברחובות) ??????????? אני הנקתי בביתי...... כשעין זרה לא שזפתני כן, גם אני הייתי צעירה שהיה לה מה להראות. אבל בזמני, לא היה נהוג להראות לכולם..... רק לאחד. טוב, שניים .....גג..........
השמש שלחה את קרניה האדומות והמסנוורות קצת לפני שהלכה "להתאבד" בים, כפי שהיא נוהגת בכל ערב... וצבעה את האופק בוורוד בוהק ועז. היא נוהגת להשאיר סימנים בשמיים כעדות לנוכחות אחרונה. כמו משאירה סימני דם להבליט את עוצמתה ומלחמתה באחרונה ביום. היא הלכה להאיר מקומות אחרים. רחוקים. כמה דקות קודם השתמשה במכחוליה על ההרים, צבע אחרון של לפני שקיעה. זה היה הנוף שנשקף מבעד למונית בנסיעה הביתה מהגליל. נו, הטבע בהתגלמותו. נסעתי לגליל לסדר משהו. לא משהו חשוב, אבל הביקור הקצר השאיר בי רושם שאילץ אותי לכתוב פה. ישבנו מספר אנשים במסעדה ידועה. סביבנו היו עוד אנשים זרים ובלתי מוכרים. בעצם, לא כולנו הכרנו את באי שולחננו אנו. לא רחוק ממני ישבה אישה צעירה שמראה פניה לא העיד על גילה, רק מבטה התמים סיפר שהיא נראית כאשה אבל היא עדיין צעירה, יחסית צעירה. דבר אחד בלט לעין, היא לבשה חולצת טי שירט שתחתיה היה זוג שדיים לא קטן.... אפילו גדול... ללא חזיה כפי שהתאמת אחר כך. סביבה היו פזורים שלושה זאטוטים מוזנחים. אף האישה לא היתה לבושה חגיגית, מסורקת או מאופרת. היא נראתה כמי שרק לפני דקה יצאה מהמיטה ולא טרחה על הופעתה. שיער ראשה שכח מסרק מהו. בחלק האחורי של ראשה היתה פחיסות שמספרת שהכרית היתה קודם משענת לראשה ושיערה. הילדים גם לא שמעו על המילה מסרק או ברז.. אבל כולם נראו די מרוצים מהקרבה לאימם. הפרש הגילאים היה כתשעה חודשים, לא יותר הקטן/ה לא נראה אפילו בן/ת שנה. הבוגר יותר לא היה אפילו בן/ת שנתיים ולגדול לא מלאו שלוש..... אני בטוחה..... שלושתם היו פעוטים ממש, תינוקות.....ולא שלישיה... כולנו שוחחנו על דא ועל הא ולא הבטתי בה שוב, לא היה בה משהו שיכול היה לצוד את עיני. לא לבוש יצירתי או חן מיוחד... ורק חשבתי לי איך היא מסתדרת עם כל הילדים הקטנטנים , איך סדר יומה.... מתיי היא מקדישה טיפת זמן לעצמה, לדברים שהיא אוהבת. ואז פתאום, שמתי לב.... שהזאטוט הצעיר ביותר...שוכב על בירכיה ויונק. החולצה הורמה כשלא שמתי לב.. הציץ הוצא לראווה.. והקטן/ה ינק לו בשמחה ושלווה כאילו .. בדיוק כך צריך להתנהל לו העולם שלו. כשרעבים הולכים לפריג'ידר ושולפים משם בקבוק חלב.... והופ ישר לפה המוצץ את החלב המשביע.... כך עשה בדיוק הקטנצ'יק....התחבר אל מקום תנובת החלב שלו ואכל בתיאבון. היא המשיכה בשיחה עם הסובבים אותה כאילו באמת כך ברא אותנו אלוהים. לינוק לאור היום.... להניק לאור היום אולי גם לא צריך להתבייש,בעצם , להזדיין באור היום במקומות ציבוריים? אולי. זה הרי מעשה כל כך טבעי... כמו השמש שקופצת לים בכל ערב. גם השמש בטוחה שטבעי לעשות את זה. עמים קדומים נהגו להתפלל אליה ולהתחנן שתשוב למחרת ותאיר את היקום שבו הם חיים. שתתן מחומה ואורה לברואי האל. למה חייבים להסתתר בחדרים סגורים כשמניקים למה חייבים להסתתר בחדרים סגורים כשעושים אהבה למה להסתובב עם בגדים כשנבראנו עירומים למה לא לזלול עם האצבעות בפראות ולהגיר מיצים ורטבים תוך כדי השמעת גרפץ בריא למה לא לעשות את צרכינו לראווה ברחובות העיר (כן, ענבר, סיפרת לי שבהודו עושים את זה ברחובות) ??????????? אני הנקתי בביתי...... כשעין זרה לא שזפתני כן, גם אני הייתי צעירה שהיה לה מה להראות. אבל בזמני, לא היה נהוג להראות לכולם..... רק לאחד. טוב, שניים .....גג..........