בחזרה לארץ כלום
הירח נראה יפה כל כך מהמקום הזה, כל כך שליו, כל כך טבעי, כל כך ביתי. המראה היה מרשים הרבה יותר מהמראה מכדור הארץ. הלבן של הירח מכדור הארץ היה עכשיו אפור, אבל לא סתם אפור, אפור זוהר שנותן הרגשה מוזרה, כאילו מישהו מסתכל לך עמוק בעיניים ואומר, "הכול יהיה בסדר, תסמוך עליי". יכולתי להסתכל על הירח שעות על גבי שעות, משום מה המראה לא נמאס עליי. הנביחות של הכלב שלי הסיטו את מבטי מהפלא הזה, "מה אתה רוצה?" שאלתי את הכלב הקטן והחום שלי, הוא נבח בחוזקה ונראה היה שהוא מנסה במכוון להפריע לי, "אשמתי שרציתי כלב" נאנחתי לעצמי. "כבר נתתי לך לאכול" אמרתי בכעס, "אתה לא כלבה בהריון אז למה אתה צריך כל כך הרבה דברים?" הכלב פשוט המשיך לנבוח, נראה אפילו היה שהוא מסמן לי עם הראש ללכת אחריו, "בסדר, בסדר, אני בא" הלכתי אחריו, מה עוד יש לעשות בספינת חלל באמצע שום מקום?. עקבתי אחריו במסדרון הראשי, עברנו את החדר שלי ואת חדרה של אחותי המעצבנת, מה שעושה אותה ואת הכלב שלי לזוג משמים. "לאן אתם הולכים?" שאלה אמי כשהיא מוציאה את ראשה מדלת המטבח. "הכלב המעצבן רוצה שאני אבוא אחריו או משהו" אמרתי בפנים לא מרוצות. "אה" אמרה אמי, נראה היה שהיא חושבת על משהו, "שמעת את הרעש שהיה לפני חמש דקות?". "איזה רעש?" "לא יודעת, מין בום קטן כזה". "אולי משהו במנועים?" שאלתי בידיעה שאם באמת מדובר בבעיה הזו אז תהיה לי הרבה עבודה בשעות הקרובות. "לא נראה לי, זה נשמע כמו משהו אחר, אבל לא משנה, זה בטח היה סתם משהו". הכלב התחיל לנבוח שוב, "כדאי שתראה מה הוא רוצה, אם הוא יחרבן לי שוב על השטיח החדש אני נשבעת שאני אשאיר אותו על האסטרואיד הקרוב ביותר". המשכנו ללכת, "תחרבן, תחרבן" לחשתי לו. "היי אתה" אמר לי לפתע אבי שבדיוק יצא מחד העבודה שלו. "היי" השבתי. "אתה משחק עם הכלב אני רואה" הוא אמר וחייך אל הכלב שקשקש בזנבו במהירות. "או כן, אנחנו משחקים לנו בהנאה" אמרתי בציניות, למרות שלפי החיוך על פניו של אבי המעופף אני חושב שהוא האמין שדיברתי ברצינות. "תגיד" אמר לי אבי בקול רציני, "שמעת את הרעש הזה מלפני כמה דקות?". "קול של פיצוץ קטן?" "כן...". "זה לא נשמע כמו משהו שבא מחדר המנועים" "כן..." "לא שמעתי". "אה, טוב בסדר, אז זה כנראה היה סתם משהו" אבי גירד בראשו כשהוא נראה מבולבל, הוא נכנס אז בחזרה לחדר העבודה הקטן שלו. הכלב הקטן והמעצבן שלי התחיל עכשיו ממש להשתולל, הוא נבח בחוזקה וקפץ על רגלי. "אני בא, אני בא, בסדר" אמרתי בקוצר רוח. הכלב הוביל אותי עוד כדקה, עד שהגענו לקצה הספינה. "אוי לא!" אמרתי בכעס, "אתה לא הבאת אותי עד לפה בשביל לראות איתך את הבית". הכלב נעמד על רגליו האחוריות ושם את ידיו הקדמיות על הקיר, ראשו הסתכל דרך חלון קטן שנבנה במיוחד בשביל גובהו, הוא היה נוהג לעמוד שעות ולהסתכל על כדור הארץ. "ראיתי את זה כבר אלף פעם, שום דבר לא השתנה מאז" התקרבתי אל החלון ליד הכלב. "זה כולה עוד כדור פשוט שיש עליו הרבה מאוד אנ..." לא יכולתי לסיים את המשפט. כשהסתכלתי החוצה נעלמו לי המילים מהפה, בכלל הרגשתי שהפה שלי התייבש בתוך שניה. "איך?... מה?" היו הדברים היחידים שהצלחתי להגיד. לקח לי עוד כמה שניות לחזור לעצמי ולהבין בדיוק על מה אני מסתכל, לפניי היו שאריות של מה שפעם היה הבית שלי, מה שפעם היה כדור הארץ. שברים עצומים ריחפו ללא כיוון בחלל, וענן אבק גדול כיסה את רוב האזור. הסתכלתי למטה אל הכלב שלי, הוא החזיר לי מבט וקשקש בזנב. "טוב טוטו" אמרתי לו, "נראה לי שכבר לא נחזור לקנזס". אוקיי... זה סיפור קצר והעדפתי לא להכנס יותר מדי לעומק, כלומר מה קרה לכדור הארץ. הייתי מעונין לשמוע את דעתכם על הכתיבה בעיקר. אבל כל תגובה תתקבל בברכה.
הירח נראה יפה כל כך מהמקום הזה, כל כך שליו, כל כך טבעי, כל כך ביתי. המראה היה מרשים הרבה יותר מהמראה מכדור הארץ. הלבן של הירח מכדור הארץ היה עכשיו אפור, אבל לא סתם אפור, אפור זוהר שנותן הרגשה מוזרה, כאילו מישהו מסתכל לך עמוק בעיניים ואומר, "הכול יהיה בסדר, תסמוך עליי". יכולתי להסתכל על הירח שעות על גבי שעות, משום מה המראה לא נמאס עליי. הנביחות של הכלב שלי הסיטו את מבטי מהפלא הזה, "מה אתה רוצה?" שאלתי את הכלב הקטן והחום שלי, הוא נבח בחוזקה ונראה היה שהוא מנסה במכוון להפריע לי, "אשמתי שרציתי כלב" נאנחתי לעצמי. "כבר נתתי לך לאכול" אמרתי בכעס, "אתה לא כלבה בהריון אז למה אתה צריך כל כך הרבה דברים?" הכלב פשוט המשיך לנבוח, נראה אפילו היה שהוא מסמן לי עם הראש ללכת אחריו, "בסדר, בסדר, אני בא" הלכתי אחריו, מה עוד יש לעשות בספינת חלל באמצע שום מקום?. עקבתי אחריו במסדרון הראשי, עברנו את החדר שלי ואת חדרה של אחותי המעצבנת, מה שעושה אותה ואת הכלב שלי לזוג משמים. "לאן אתם הולכים?" שאלה אמי כשהיא מוציאה את ראשה מדלת המטבח. "הכלב המעצבן רוצה שאני אבוא אחריו או משהו" אמרתי בפנים לא מרוצות. "אה" אמרה אמי, נראה היה שהיא חושבת על משהו, "שמעת את הרעש שהיה לפני חמש דקות?". "איזה רעש?" "לא יודעת, מין בום קטן כזה". "אולי משהו במנועים?" שאלתי בידיעה שאם באמת מדובר בבעיה הזו אז תהיה לי הרבה עבודה בשעות הקרובות. "לא נראה לי, זה נשמע כמו משהו אחר, אבל לא משנה, זה בטח היה סתם משהו". הכלב התחיל לנבוח שוב, "כדאי שתראה מה הוא רוצה, אם הוא יחרבן לי שוב על השטיח החדש אני נשבעת שאני אשאיר אותו על האסטרואיד הקרוב ביותר". המשכנו ללכת, "תחרבן, תחרבן" לחשתי לו. "היי אתה" אמר לי לפתע אבי שבדיוק יצא מחד העבודה שלו. "היי" השבתי. "אתה משחק עם הכלב אני רואה" הוא אמר וחייך אל הכלב שקשקש בזנבו במהירות. "או כן, אנחנו משחקים לנו בהנאה" אמרתי בציניות, למרות שלפי החיוך על פניו של אבי המעופף אני חושב שהוא האמין שדיברתי ברצינות. "תגיד" אמר לי אבי בקול רציני, "שמעת את הרעש הזה מלפני כמה דקות?". "קול של פיצוץ קטן?" "כן...". "זה לא נשמע כמו משהו שבא מחדר המנועים" "כן..." "לא שמעתי". "אה, טוב בסדר, אז זה כנראה היה סתם משהו" אבי גירד בראשו כשהוא נראה מבולבל, הוא נכנס אז בחזרה לחדר העבודה הקטן שלו. הכלב הקטן והמעצבן שלי התחיל עכשיו ממש להשתולל, הוא נבח בחוזקה וקפץ על רגלי. "אני בא, אני בא, בסדר" אמרתי בקוצר רוח. הכלב הוביל אותי עוד כדקה, עד שהגענו לקצה הספינה. "אוי לא!" אמרתי בכעס, "אתה לא הבאת אותי עד לפה בשביל לראות איתך את הבית". הכלב נעמד על רגליו האחוריות ושם את ידיו הקדמיות על הקיר, ראשו הסתכל דרך חלון קטן שנבנה במיוחד בשביל גובהו, הוא היה נוהג לעמוד שעות ולהסתכל על כדור הארץ. "ראיתי את זה כבר אלף פעם, שום דבר לא השתנה מאז" התקרבתי אל החלון ליד הכלב. "זה כולה עוד כדור פשוט שיש עליו הרבה מאוד אנ..." לא יכולתי לסיים את המשפט. כשהסתכלתי החוצה נעלמו לי המילים מהפה, בכלל הרגשתי שהפה שלי התייבש בתוך שניה. "איך?... מה?" היו הדברים היחידים שהצלחתי להגיד. לקח לי עוד כמה שניות לחזור לעצמי ולהבין בדיוק על מה אני מסתכל, לפניי היו שאריות של מה שפעם היה הבית שלי, מה שפעם היה כדור הארץ. שברים עצומים ריחפו ללא כיוון בחלל, וענן אבק גדול כיסה את רוב האזור. הסתכלתי למטה אל הכלב שלי, הוא החזיר לי מבט וקשקש בזנב. "טוב טוטו" אמרתי לו, "נראה לי שכבר לא נחזור לקנזס". אוקיי... זה סיפור קצר והעדפתי לא להכנס יותר מדי לעומק, כלומר מה קרה לכדור הארץ. הייתי מעונין לשמוע את דעתכם על הכתיבה בעיקר. אבל כל תגובה תתקבל בברכה.
