בחזרה למציאות...

[רונית 294]

בחזרה למציאות...

אז חזרתי היום לעבודה... אחרי 7 חודשים עם התינוקת המדהימה שהחזירה אותי לחיים לאחר האובדן הנורא! האמת? חשבתי שאהיה כבר בעוד הריון עד עכשיו... אבל שיבושים במחזור כנראה לא איפשרו זאת. תחילה קיבלתי וסת כל שבועיים. נבדק בהיסטרוסקופיה שאין שארית וניתנו לי כדורים להסדרת המחזור ועכשיו זה התארך ל 24 ימים ללא הכדורים. מה שעדיין לא הכי תקין. בנובמבר אני אמורה לקבל קידום וככה די מתלבטת מה כדאי לעשות כרגע בנושא הילודה. דעתכן?

 

[מאמארוני]

לעשות לימונדה

והכוונה שלי תזרמי עם מה שיש. כרגע אין הריון ויש קידום - לכי על הקידום. תנסי להזכר איזה עוד מרכיבים יש באישיות של רונית פרט לתואר אמא. אל תתכנני את כל החיים שלך סביב מתי את נקלטת להריון הבא אלא תתכנני לפי מה שקיים כרגע.
עם כל הקושי שהיה לי אישית להמתין להריון, הצלחתי להפיק מהתקופה הזאת גם דברים טובים, כמו כמה נסיעות, ובילויים (שזה פחות עקרוני) ובעיקר זמן עם רוני אחת על אחת, הזדמנות להשקיע בה באופן בלעדי, הזדמנות להשקיע בעצמי קצת, לבנות מחדש את הזוגיות שמתערערת מכל השינויים האלו... וכמובן מאוד מאחלת לך שיחד עם כל זה יבוא גם עוד הריון, אך כרגע ליהנות משילוב של אמהות טרייה וחזרה לעבודה, והעברת הקטנה למישהו אחר לשני שליש מהערות שלה - זה גם המון חוויות, קחי לעצמך את הזמן לעבד אותן ולחיות אותן.

 

[רונית 294]

צודקת...

וזה גם לא שיש לי מה לעשות עם זה. זה או שאקלט בקרוב או שייקח קצת זמן. וקיוויתי שלפחות הפעם זה יבוא ממש ממש בקלות. להזכירך יש לי גם ילדה בת 4 אז אני לא אמא טרייה. אבל זה ממש כמו להתחיל מחדש באיזשהו אופן ורק היום חזרתי לעבודה ואני כבר בעילפון... לקום ב 5 וחצי. ללכת לעבודה. לנסוע לאמא לקחת אותה. ללכת לקחת את הגדולה ואז יומולדת לאחד הילדים בשכונה ולחץ לחץ לחץ. אבל החשש שלי שתהיה בעיה להיכנס להריון בגלל המחזור הקצר ושוב להיכנס ללחץ. מה שלא רוצה שיקרה. אז השאלה אם להתחיל טיפול כלשהו או פשוט לתת לזמן לעשות את שלו. וכל החברות שלי בהריון כרגע אז אני קצת מקנאה. וקצת מתעצבנת כשמגיע המחזור. את הקידום אני לוקחת בכל מקרה.

 

[מאמארוני]

אני זוכרת שלך שתי בנות

דיברנו על זה בהקשר לקושי בהריונות צפופים , כך נדמה לי. אבל אמא לשניים זה לא אמא לאחד, וגם את זה יש לעבד ולחוות כחוויה נפרדת

 

[מאמארוני]

אני פשוט חושבת

שלהבדיל אלפי הבדלות מאחרי אובדן באופן מיידי, אין כזה קרייסיס להיכנס להריון עוד אתמול. טיפולים והתעסקות בפוריות גוזלים מאוד מהאשה, מהמשפחה, הילדים הקיימים (לא התנסיתי, אבל אחרי ארבע וחצי שנים בפורומים הללו ספגתי לא מעט אינפורמציה בנושא, אחרות יעידו יותר). ובמבט שפוי מהצד על הסטטוס המיילדותי שלך, בלי להרגיש את הרצון החד לילד נוסף שאת מרגישה - אז לטיפול של הסדרת המחזור עוד לא היה מספיק זמן כדי באמת להשפיע ולראות תוצאות, זה בעצם חודשים ספורים ואפילו לא חצי שנה של נסיונות, ואין איזה לחץ קיצוני של גיל ותרגיל שיגרום לך עכשיו לאבד עשתונות לגמרי ולהרוס את הגוף והחיים ב IVF חלילה. אז אין לך מה לעשות עם זה, פרט ל - לחיות בלי ולנסות להפיק את המיטב מכל רגע. ולרגע אחד לא אומרת שצריך לשים את החלום להריון בצד, פשוט זה לא העיקר בחיים שלך עכשיו, זה רק עוד פרק לתוכנית העתידית. וכמובן שגם זוכרת היטב כל רגע מארבעת השנים שחיכיתי. זה קשה מנשוא. אבל אם את לא מאפשרת להריון שלא מגיע להשתלט עלייך אז החיים הם טובים יותר. אוף, יצא מבולבל. ללא עריכה.

 

[רונית 294]

הבנתי כל מילה וזה נכון...

אני אתן כנראה לזמן לעשות את שלו. עדיין שונאת לראות את המחזור מגיע! אבל אין מה להשוות את הלחץ שלי להיריון אחרי האובדן. אז כל יום היה כמו סכין בלב. כל מחזור כמו מיני גיהנום עליי אדמות. ב"ה אני במקום אחר לגמרי. ורק אבדוק עם הרופא אם כדאי להמשיך בכדורים להסדרת המחזור לעוד תקופה.

 

[מאמארוני]

מוכרת הרגשת המחזור.

דרך אגב, גם כשלא מנסים בפועל להכנס להריון (אלא סתם זה יושב כמו אבן על הלב) החיים מתנהלים סביב המחזור. כתבתי על זה פעם פוסט שלם, על איך נראה חודש בחיים כשלא מנסים להרות, אם מעניין אותך
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/4922579

 

[רונית 294]

אקרא בבית

בחודשים שלא ניסיתי בכלל לא עניין אותי איפה אני במחזור ולמה ואיך וכמה ימים. גם הייתי על גלולות ואני שומרת נידה אז הכל היה קבוע כזה.

 

[רונית 294]

אה. ועוד משהו...

ההריונות שלי ב"ה היו ספונטניים אבל היו חודשים שהלכתי למעקבי זקיקים ובדיקות דם וכאלה. וזה לא קל עם 2 ילדים בבית. כמעט כל החברות שלי בהזרעות ו ivf ולכן אני מכירה את הפרוצדורות וזה לא פשוט בכלל ואני לא חושבת כרגע על דברים כאלה בכלל.

 

[אם הבנות2]

אז אולי פשוט אל תמנעי?

בכל מקרה כל הגלולות האלה זבל.
תחליטי שאת בלי אמצעי מניעה ובכיף מה שיבוא יבוא. זה באמת סיוט לעבוד בלהיכנס להריון

 

[רונית 294]

אני לא מונעת אבל לא חושבת שאפשר להיקלט

כך... מחזור של 24 ימים מרמז שמשהו לא תקין. ואם הביוץ הוא 14 יום לפני במחזור אז יוצא שאני מבייצת ביום ה 10 כביכול שאני בנידה. כלומר לדעתי אם לא אטפל אז יכול להיות שתהיה בעיה להיקלט.

 

[ויקטור החתול]

מחזור של 24 ימים

יכול להיות תקין ויש נשים שעבורן זה קבוע.
הביוץ צריך להיות בין 14 יום לפני מחזור או פחות מזה ואז זה ביוץ מאוחר וזה תקין לחלוטין.
ממליצה לך ללמוד את השיטה הטבעית שבודקת לפי הפרשות וחום גוף, מתי מתרחש הביוץ אצלך ובכלל ללמוד להכיר טוב את גופך.

 

[רונית 294]

שיטות טבעיות זה פחות אני...

יש את המקלונים וככה נכנסתי להריון של התינוקת. הם עובדים אצלי מעולה. אבל לא בא לי בכלל להיכנס לזה. את מבינה. אני חוששת מזה שיש לי שלב לוטאלי קצר. יכול להיות שבגלל זה קשה להיקלט.

 

[שירהד1]

אני כל כך מסכימה עם דברי מאמרוני, שפשוט אין לי מה להוסיף

 

[ספרקית]

דעתי היא שכדאי להקשיב למאמארוני

חכמה האישה הזו

או במילים אחרות, מסכימה עם כל מה שהיא כתבה.
אני לא חושבת שתוכנית ילודה היא משהו שצריך לחיות לפיו. תחיי את החיים, תיהני מהתינוקת המדהימה שלך, קבלי בברכה את הקידום וההריון הבא יגיע בזמן המתאים והנכון

 

[TheWindCriesMary]

יכולה לומר שאני קצת קצת קצת מזדהה איתך

עם כל הקושי (והבחילה), נחמד לי להיות בהריון. אני נהנית מהבעיטות, מהרגעים בהם האופטימיות דוחקת את החרדה, מהציפייה. אני לא מצליחה לעכל את זה שזה קורה, שאני בשבוע 38 והכל בסדר, שכל הבדיקות מאחורי, שהטוב עדיין לפני. אני לא מרשה לעצמי להתפלש באושר הזה יותר מדי, אבל אני בהחלט אתגעגע להרגשה הזו אחרי הלידה.
&nbsp
מצד שני, אני יודעת שהכניסה להורות לא תהיה קלה - כלכלית, רגשית, זוגית - ושלמען הבריאות הנפשית של כל בני המשפחה בהווה ובעתיד, יהיה נכון לחכות עם עוד ילד. מכיוון שאני לא מתכננת יותר מ-3 (וייתכן שגם לא יותר מ-2), גם הגיל פחות מלחיץ אותי. את צעירה ממני, אז את יכולה להרגע אפילו יותר

 

[רונית 294]

נכון????

ואני רוצה להזכיר שהאובדן שלי היה בשבוע 23 ובערך אחרי חצי שנה נכנסתי להריון של התינוקת. ובגלל שזו גם הייתה בת זה פשוט מרגיש כמו הריון ממש ממש ארוך. וזה כל כך כיף וממכר הציפייה הזו למשהו וגם אחרי שתלדי את תראי כמה חסרות הבעיטות בבטן וכמה זה כיף כל תקופת הלידה וגם ההריון. אני מאלה שלא סובלים מכלום חוץ מקצת כאבי גב וחרדות... וכזה כיף להכיר את האוצר הזה... ולקבל מלא מתנות לבית החולים וביקורים. זה כזה אושר. וגם חופשת הלידה זו תקופה מדהימה. ומצד שני לא הכי נעים להיעלם דקה אחרי שקיבלתי קידום.

 

[אם הבנות2]

אם אני אגיד את דעתי זה יהיה לא פייר

הי רוניתוש ממוש
כמה שאגיד את דעתי זה יישאר מתוך התחושות שלי.
אני מרגישה שלילד מגיע את הזמן שלו להיות הכי קטן.
ושלך מגיע לצאת טיפה מהמעגל הזה.
כמו שמאמארוני כתבה (זה היה הכינוי הראשון שלי בתפוז!)
יש בך עוד צדדים ומותר לך לטפח אותם.
את צעירה מאוד, בת 30, וגם אני, אומנם אני ברוך ה, עם 3 ילדים, אבל בכל זאת לדעתי מגיע לנו הפסקה קטנה...

 

[רונית 294]

יש צדק בדברייך...

ומניחה שלא סתם הקב"ה מסדר לי ככה את הקלפים. אבל יש לי רצון עז להפרש קטן הפעם. מכל כך הרבה סיבות. הראשונה היא שהגדולה שלי מאוד בודדה. כלומר היא גדלה בבית מעין לבד והיא זקוקה לחברה היא ממש צמאה לזה. אין לה אחים שקרובים אליה בגיל וכל הזמן צריכה למצוא לה חברות ותעסוקה. בעוד אני רואה שילדים עם הפרשים קטנים גדלים ממש ביחד ולה נורא משעמם. בעיקר בשבתות. העניין השני הוא שמאוד לא בא לי שוב לצאת מכל הבקבוקים, טיטולים וכו ואז לחזור לזה שוב אחרי תקופה ארוכה.... והסיבה האחרונה היא שאני באיזשהו מקום רוצה לסיים עם גיל הינקות וההתנהלות סביב הריונות ולידות ולסיים עם הילודה שלי ולגדל בגיל 36 כבר ילדים גדולים ומבינים ולא תינוקות שבוכים המון. ולהתחיל להשקיע בעצמי. במראה שלי... בקריירה שלי... ולהיות אחרי זה ורגועה שיש לי את כל מה שרציתי.

 

[ירוק מנטה]

מרגישה כמוך רונית,

הבכור שלי בודד ומשועמם ועם הבת השניה הוא הכי לא מסתדר
יש את החלום להביא צפוף עוד אח בשבילו...
ובכלל לסים עם זה לפני גיל 35(אני חולמת על 5...)
אבל אחרי כל מה שהגוף שלי עבר בשנתיים האחרונות
נראה לי שמגיע לו לנוח...
לכן אני אחכה לפחות שנתיים עד הניסיון הבא.
חשוב שתקשיבי לגוף שלך ותרגישי מה נכון לך עכשיו
העבודה היא פחות שיקול בעיני
אני התבאסתי כשתיכננתי לימודים ועבודה בשתי הריונות הקודמים ולבסוף הם לא נגמרו בילד...