בחזרה לפורום אחרי העדרות

sreuveni

New member
בחזרה לפורום אחרי העדרות

שלום לכולם, נעדרתי מהפורום לכמה חודשים. אבל מדי פעם ביקרתי באופן סמוי. הסיבה: לא היה לי כוח לספר ולשתף. אני מניחה שזה קורה ואני נותנת לעצמי לגיטימציה מלאה. כעת, ביד רועדת, חשבתי לשתף. (נראה אם לא אמחק את ההודעה בסופו של דבר.) אז אמא מאוד הדרדרה. ההידרדרות שלה היא בעיקר גופנית, למרות שאני רואה בפורום מצבים גרועים יותר. היא בעיקר לא ניידת, חלשה, לא מצליחה לקום לבד, נטולת חשק לכל דבר שהוא. הפכה לזומבי, ומה שקשה זה שלא ברור אם זו התפתחות של המחלה או התרופות. העבירו אותה ללפונקס במקום סרוקוול. בתקופה של הסרוקוול היא היתה הרבה יותר עירנית, עד כדי בלתי נסבלת. היתה אגרסיבית, כועסת, מקללת, לא ישנה בלילה. עם הלפונקס היא, כמו שאמרנו, זומבי. האלצהיימר שלה משולב עם פרקינסוניזם. יש אבחון למחלת הלוי בודי, שהוא, אם הבנתי נכון, אלצהיימר עם פרקינסון. התופעות של הפרקינסון הן בעיות תנועה, בעיות של קשיון בגפיים. אמא לא יכולה לעלות לבד למיטה ולא מתיישרת לבד בתנוחת השינה שלה. צריך ליישר לה את הרגליים ולסדר לא את הגוף לשינה. אם לא נשנה לה את התנוחה בלילה היא תישן כל הלילה באותה תנוחה, וזה גורם לכאבי גב. האם למישהוא יש משהו דומה? האם מישהוא אצלכם לוקח או שמעתם על תרופה בשם לפונקס? מדובר בתרופה מאוד קשה ואף מסוכנת. עושים לאימי בדיקת דם פעם בשבוע ורק אחרי התוצאות היא מקבלת מרשם נוסף. זה למשך 18 שבועות. בשביל להגיע למרפאה מורידים אותה במדרגות 3 קומות. חוץ מזה היא כמעט שלא יוצאת מהבית. אנחנו מאוד מבולבלים, כל-כך רוצים את הטוב בשבילה, ולא יודעים אם עשינו נכון. מי שקרא את ההודעה שלי, ומכיר את הנושא - אשמח לתגובה. שיר
 

אסתרס

New member
לחוזרת לפורום

ברוכה השבה ,אני חדשה בפורום, אולם מתמודדת כבר שנים עם מחלת בעלי. לפעמים מרוב עומס ולחץ נדמה לי שגם אני מתחילה לאבד....... לענין הלפונקס עד כמה שידוע לי, אכן זו תרופה מאד רצינית ומשתמשים בה מאוד בזהירות בבריאות הנפש. אם קולעים בול השפעתה מחוללת פלאים, ואכן יש סביב מתן המרשם הרבה טרחה. למה לסחוב את אמא 3 קומות? אם היא רתוקה מגיע לה בקור בית של אחות ללקיחת דם. ומאותה סיבה מגיע ב. בית לש רופא גם בעלי קבל סרוקוול ולאחר תקופה של שנה חזרה התוקפנות, והחלפנו לזיפרקסה וקמנו לתחיה מחדש. נקווה לתקופה ארוכה יותר.הארכתי בדבור כי חשתי את מצוקתך , שבת שלום אסתרס
 

ענתי44

New member
ברוכה החוזרת שיר../images/Emo140.gif

ראשית זה בטח שבסדר שלקחת לך חופש מהפורום. בקשר לתרופה שציינת אין לי מושג. אבל, אמא שלי היא לא במצב שהיתה כשהיית פעילה בפורום. ובבית חולים טענו שכנראה היא סובלת מפרקינסון בנוסף לאלצהיימר. כי עד היום הסבירו את הרעידה ביד כתופעת לוואי של כדור דפלפט כרונו שהוא לאפילפסיה. ואת הקשיי הליכה הסבירו באירוע מוחי. בכל אופן, כיום אמי רתוקה למיטה, וסובלת מאותם דברים שציינת.בלי מתן הלפונקס. אם כי יש ימים שהיא עירנית ואף התחילה לדבר ומשפטים שלמים. אני הפכתי עולמות, וגיסתי הרימה קול וצעקה, ואז אמא הוכנסה ליחידה לטיפול בבית של קופת חולים. וזה אומר ביקור קבוע של אחות ומתן טיפולים. למשל אצל אמא שלי זה מתן פעמיים בשבוע אינפוזיה, השגחה על לחץ דם וסוכר, ומעקרב אחרי אחוז החמצן בדם כדי להחליט אם צריכה בלון חמצן. ובטח שלקיחת בדיקות דם או חבישה. במקרה שיש בעיות הרופאה מגיעה אלינו. אמא שלי גרה בקומת קרקע. לכן בהתחלה ניסו לדרוש מאיתנו להגיע למרפאה הרחוקה ולחכות שעות בתור. אז אם אמא שלך גרה בקומה שלישית בלי מעלית בטח ובטח שהיא זקוקה לביקורי בית. בקשר לזה שהיא לא יכולה לזוז אז הסכנה היא פצעי לחץ. לכן תביאו לה מזרן למניעת פצעי לחץ ( יד שרה) ותהפכו אותה כמה פעמים ביום. כשאתם הופכים אותה על הצד, הניחו בגבה כרית. כך לא יהיו לה לא כאבי גב וחס וחלילה לא פצעי לחץ.
 

sreuveni

New member
תודה למגיבות אסתר וענת

הי, זה נותן לי אכן הגרשה טובה לחזור. בזמנו קיבלתי המון מהפורום נתרמתי ותרמתי. הצטערתי לשמוע ענת שאמך גם סובלת מפרקינסון ושהיא רתוקה למיטה עם כל המשתמע מכך. אמי לא רוקה למיטה אלא פחות ופחות ניידת, גם בתוך הדירה, יושבת שעות בכורסה שלה ללא תנועה, אנו דוחים את המעבר לכיסא הגלגלים בדיוק מהסיבה של פצעי הלחץ והניוון. היא חייבת לקום לשרותים, לשולחן האוכל, מדי פעם סתם הליכה וכן למיטה (רק בלילה). במיטה היא כבר לא זזה מעצמה, ולכן אנחנו משנים לה את התנוחה מדי פעם, לא חשבנו על פצעי לחץ אלא על הרגשה אישית נעימה יותר לשנות תנוחה בלילה. תודה על העצה הכבירה בקשר לביקורי בית. לא היתי מודעת למרות שזה נראה לי באמת מוגזם שצריך להוריד אותה ולנייד אותה מהבית למרפאה פעם בשבוע ללקיחת דם. אאזור את כוחותי ואהפוך עולמות כדי שנקבל ביקורי בית לצורך זה. אז כבר נתרמתי מהפורום, מקווה להמשיך להיות בקשר, שיר.
 

שריוש2

New member
שלום שיר!../images/Emo140.gif

רוב התופעות שכתבת מוכרות לי. גם סבתי קיבלה (ועדיין מקבלת) את הסרקוול. אני זוכרת שהיו שבועות בהם היתה מאוד אגרסיבי, אלימה תוקפנית (גם פיזית וגם מילולית) ולא היה לה כל רגע של מנוחה. כל הזמן רצה ממקום למקום. צלצלנו לפסיכגריאטרית, שאמרה לנו להעלות את המינון אבל לא הרבה בגלל תופעות לוואי, וכשהמצב משתפר להוריד בחזרה לכמות הרגילה. ואם גם זה לא יעזור, אז בלית ברירה נצטרך להחליף תרופה שתהפוך אותה ממש לזומבי. למזלנו זה עזר. לפי מה שאת מתארת בהודעתך, נראה לי שהתרופה היא זו שהופכת את אמך לזומבי. גם סבתי כבר במצב שבקושי הולכת, וממש לא יציבה. לא יוצאת לשום מקום חוץ מלרופאים ובדיקות או פעם ב.. לחברה בשכונה (על כסא גלגלילם) בגלל קשיי הליכתה. יושבת כל היום על הספה, וכתוצאה מכך, שוכחת איך ללכת, וכשקמה מהספא לשירותים או למטבח, או מהמיטה למקלחת/שירותים/מטבח, צריכה לעמוד כמה דק' כדי להתרגל, לקבל יציבות ולהיזכר איך ללכת. בלילה היא גם לא נשכבת בכוחות עצמה (כבר לא עושה שומדבר בכוחות עצמנה, אפילו לא שולטת על צרכיה). ואנחנו לוקחים אותה עד למיטה, מושיבים אותה, אחד מחזיק את אותה ואחר את רגליה וביחד מרימים אותה למצב של שכיבה כדי שיהיה לה נוח. מקווה שעזרתי, וגם לשיפור במצבה של אמך
לילה טוב!
 

sreuveni

New member
חשוב לדעת שיש עוד אנשים במצב הזה

לא שזה טוב, אך זה מנחם איכשהוא, וזה גם טוב לדעת שהמצב מוכר, וקורה. היום שמעתי שבדיקות הדם של אימי לא בסדר, וצריך להסיק מיד עם התרופה לפונקס, ולחזור לסרוקוול. ננסה להמעיט במינון אם תהיה תוקפנות. גם כל העניין של ההשכבה במיטה, כל-כך כואב שאין לאימי עצמאות על הגוף שלה...
 

שריוש2

New member
עשו כך.. סבתי מקבלת סרקוול כמעט....

שנתיים ומשו [פלוס, מינוס] והתרופה מאוד עוזרת לה. אמנם יש ימים ספורים בהם תוקפנית, אבל לרב היא שמחה ואינה תוקפנית. לפני די הרבה זמן, היו לנו כמה מקרים של תוקרפנות עם סבתא, ואז בהמלצת הפסיכוגריאטרית הגדלנו לה את הממון [לא בהרבה כי זה גורם לירידה בלחץ הדם משהו כזה, ובגלל עוד מה סיבות] ואיך שמצבה השתפר והפסיקה עם התוקפנות, חזרנו חזרה למינון הרגיל.... אכן כואב... גמאנחנו נאלצים להשכיב את סבתא במיטה כל ערב... לרב זה עובד חלק.. אולם לפעמים קורה שהיא צועקת ולא מוכנה... אבל יותר קשה זה להקים אותה מהמיטה. בייחוד כשהיא מקבלת את התה המשלשל, ואז בורח לה בלילה. כך קרה לנו לפני כמה זמן.. היא קיבלה את התה, ובבוקר הפיליפינית שמה לב שברח לה, ומהרנו להקים אותה. היא רק כעסה וצעקה: די! די! כואב לי הגב, כואבות לי הרגליים! לא הצליחה לקום.. והתחילה להתפלש בתוך צרכיה.. עד שלבסוף אחרי מאמצים רבים הצלחנו איכשהוא להקים אותה ולהוביל אותה ישר אל המקלחת...
 
למעלה