בחירה בלידה
אתמול הייתי במפגש משוחחים_על_הריון_ולידה (_בצפון) בנושא "בחירה". (המפגשים פורסמו גם כאן, אבל בשתי מילים - זהו מפגש שמארגנות אורנה שפרון ושרהלה שפס-וינקלר, למי שמעוניין לדבר בנושא, ומדברים בו על הנושא באופן חופשי, לא הרצאה או משהו). זה היה המפגש הראשון של הקבוצה הצפונית, וזה היה מורגש - בניגוד לקבוצה הנפגשת בעין איילה, שכבר התגבשה למרות שאין קביעות מלאה (תמיד יש חדשות, לא כולן באות תמיד). יחד עם זה, עלו כמה דברים מאד מעניינים. רוצה לשתף בכמה תובנות, שעלו לי במהלך המפגש - בלי להתיימר לסכם או לכלול הכל (אם יש כאן עוד מישהי שהשתתפה, היא מוזמנת לשתף מנקודת מבטה). תובנה אחת: הלידה בבית, בסביבה המוגנת, איפשרה לי לא לבחור בלידה. הבחירות שלי התבצעו לפני הלידה, ולאחריה. בזמן הלידה - לא בחרתי כלום. לא התערבתי בבחירת המוסיקה - בנזוגי שם, ללא תיאום מוקדם, את המוסיקה עליה חשבתי מראש (וזו לא מוסיקה שאנחנו שומעים הרבה). אח"כ החליפו לי אותה, למשהו שפחות התאים לי, אבל לא הייתי ב-MODE אפילו להגיד משהו. לא עשיתי החלטות כלשהן. אפילו את התנוחה בה שהיתי, המים אפשרו לי לא לבחור - כי פשוט צפתי בתנוחות לא מוגדרות, לפי איך שיצא. לבחור אם אני בבריכה/במקלחת בחוץ/כאן/שם - לא הצלחתי, ועד שנכנסתי לבריכה (כשהיתה כמעט מוכנה) עברתי ממקום למקום בחוסר החלטיות. הייתי כולי בתוכי. לא יכולתי לחשוב, לשקול, להחליט, לבחור. הייתי עסוקה בללדת. והתובנה העצובה הנלווית לכך, היא שרק במקום מוגן כמו הבית (וחלק ממרכזי הלידה) זה אפשרי. התובנה השניה, היתה, שגם כשה"מציאות" נתונה לבחירתנו באופן מוגבל, תמיד נתונה בידינו הבחירה איך להתייחס לאותה מציאות - האם לקבל אותה, האם לשנות אותה, האם לראות בה את הטוב, או שמא רק את הרע והקשה. הסובייקטיבי הוא זה שעושה את החוויה, וגם לידה שהיא לכאורה "קשה" יכולה להיות חוויה נפלאה, אם זה מה שאנחנו בוחרות.
אתמול הייתי במפגש משוחחים_על_הריון_ולידה (_בצפון) בנושא "בחירה". (המפגשים פורסמו גם כאן, אבל בשתי מילים - זהו מפגש שמארגנות אורנה שפרון ושרהלה שפס-וינקלר, למי שמעוניין לדבר בנושא, ומדברים בו על הנושא באופן חופשי, לא הרצאה או משהו). זה היה המפגש הראשון של הקבוצה הצפונית, וזה היה מורגש - בניגוד לקבוצה הנפגשת בעין איילה, שכבר התגבשה למרות שאין קביעות מלאה (תמיד יש חדשות, לא כולן באות תמיד). יחד עם זה, עלו כמה דברים מאד מעניינים. רוצה לשתף בכמה תובנות, שעלו לי במהלך המפגש - בלי להתיימר לסכם או לכלול הכל (אם יש כאן עוד מישהי שהשתתפה, היא מוזמנת לשתף מנקודת מבטה). תובנה אחת: הלידה בבית, בסביבה המוגנת, איפשרה לי לא לבחור בלידה. הבחירות שלי התבצעו לפני הלידה, ולאחריה. בזמן הלידה - לא בחרתי כלום. לא התערבתי בבחירת המוסיקה - בנזוגי שם, ללא תיאום מוקדם, את המוסיקה עליה חשבתי מראש (וזו לא מוסיקה שאנחנו שומעים הרבה). אח"כ החליפו לי אותה, למשהו שפחות התאים לי, אבל לא הייתי ב-MODE אפילו להגיד משהו. לא עשיתי החלטות כלשהן. אפילו את התנוחה בה שהיתי, המים אפשרו לי לא לבחור - כי פשוט צפתי בתנוחות לא מוגדרות, לפי איך שיצא. לבחור אם אני בבריכה/במקלחת בחוץ/כאן/שם - לא הצלחתי, ועד שנכנסתי לבריכה (כשהיתה כמעט מוכנה) עברתי ממקום למקום בחוסר החלטיות. הייתי כולי בתוכי. לא יכולתי לחשוב, לשקול, להחליט, לבחור. הייתי עסוקה בללדת. והתובנה העצובה הנלווית לכך, היא שרק במקום מוגן כמו הבית (וחלק ממרכזי הלידה) זה אפשרי. התובנה השניה, היתה, שגם כשה"מציאות" נתונה לבחירתנו באופן מוגבל, תמיד נתונה בידינו הבחירה איך להתייחס לאותה מציאות - האם לקבל אותה, האם לשנות אותה, האם לראות בה את הטוב, או שמא רק את הרע והקשה. הסובייקטיבי הוא זה שעושה את החוויה, וגם לידה שהיא לכאורה "קשה" יכולה להיות חוויה נפלאה, אם זה מה שאנחנו בוחרות.