עננים כתומים
New member
בחירה לא קלה...
היי לכולם... זו פעם ראשונה שאני כאן בפורום, פשוט הרגשתי שאני חייבת להתייעץ עם אנשים שקרובים למצב שלי... לא משנה כמה שהן ינסו, חברות שלי עם ההורים ה"רגילים" והנשואים באושר ובעושר פשוט לא יוכלו להבין את זה. אז כדי להבין את הבעיה צריך קצת רקע לסיפור: שמי יעל, היום אני בת 19. ההורים שלי התחתנו, הביאו אותי לעולם, ולאחר 5 שנים נולד לי גם אח. שלוש שנים אחר כך, כשאני הייתי בת 8 ואחי היה בן 3, הם החליטו להתגרש. הגירושים לא היו טראומטיים מדי, סה"כ שניהם התנהגו בבגרות וניסו להקל עלינו כמה שאפשר. גרנו אצל אמא ו-3 פעמים בשבוע אבא היה לוקח אותנו אליו הביתה. כשנה אחרי הגרושים אמא התחתנה מחדש. היינו די קטנים, אבל הספקנו לראות שהוא בנאדם מקסים, חם ואוהב. הכל התנהל מצוין וההרגשה בבית חזרה להיות כמו של משפחה. אפילו שנה לאחר מכן נולדה לנו אחות למחצה קטנה ומקסימה. כדי לקצר תהליכים, אני אזכיר בקצרה שלאט לאט אבא שלי התחיל להתדרדר- היו שמועות על הימורים ונשים מפוקפקות, ופתאום הוא גם התחיל לנתק את הקשר כשהייתי בערך בת 14. אני לא לקחתי את זה בצורה קשה במיוחד, אבל אחי שהיה אז בן 9 לקח את זה קשה מאוד. אמא שלי עברה איתו המון משברים, וזה לא היה קל. היו תקופות שפתאום היה מחדש קשר ואז נעלם. זה היה הכי גרוע. הוא גם עבר לגור יותר רחוק, הפסיק לשלם מזונות והתנתק מאיתנו לגמרי. היו תקופות פה ושם שהייתה מין "סולחה" והוא היה חוזר לחיים שלנו, אבל תמיד הייתה איזושהי בעיה איתו (מבריז, לא משלם, כלמיני). לפני כשנה חזרנו להיות בקשר באופן סופי. זה קרה אחרי שהוא עבר התקף לב והבין כנראה שמשפחה זה חשוב. מאז אנחנו בקשר טוב. אוקיי... ארוך, אני יודעת, אבל יש רק עוד דבר אחד... לפני חודשיים המשפחה שלי עברה לחו"ל. כשאני אומרת משפחה אני מתכוונת- אמא, אבא חורג(בעלה), אחי ואחותי למחצה(שאגב, אני רואה בה כאחותי לכל דבר, אני רק מנסה שהסיפור יהיה ברור). כל התא המשפחתי שעד היום הייתי חלק ממנו, החליט שהוא עובר לארץ אחרת. הם כל כך רצו שאני אבוא איתם, ועד היום אמא שלי בוכה על זה בלילות, אבל רציתי להשאר פה ולעשות צבא. היו דיבורים בהתחלה שאני אשכור בעזרתה של אמא דירת סטודיו ואחשב לחיילת בודדה, אבל חזרתי להיות בקשר עם אבא והוא לא היה מוכן לקבל את זה, ואמר שאני אגור איתו ושהוא ידאג לי. בנתיים גם הספקתי להכיר את החברה הרצינית החדשה שלו... נקרא לה ס'. בגלל שבמילא הוא תכנן לעבור איתי לדירה חדשה (הוא התגורר בדירת סטודיו, לא היה לי שם מקום), אז 'על הדרך' ס' עברה לגור איתו ואיתי בדירה קצת יותר גדולה (כמובן לאחר שאישרתי..). בנתיים הכל הלך חלק יחסית. היא הייתה נחמדה, היה לנו את הדיסטנס שלנו, והרגשתי פחות או יותר בסדר. במילא זה רק עד שאני אסיים צבא, ואז אני עוברת למשפחה שאני כל כך אוהבת ומתגעגעת אליה- בחו"ל. כבר חודשיים שאנחנו כולנו גרים ביחד, ולא היו בעיות מהותיות (חוץ מזה שהיא מבשלת מזוויע:/....) אפילו שלשום הוא הכריזו שהם מתחתנים. נתתי להם את ברכתי, ולרגע אפילו הייתי מאושרת שאבא, בגיל 50, סוף סוף הסתדר בחיים ומצא לו מישהי להתמסד איתה. אפילו אם היא קצת מעצבנת. שמחתי בעיקר בשבילו. אז זה הסיפור עד היום... אבל רגע, איפה הבעיה כאן אתם שואלים? או הו! הנה תקשיבו: מאז שהם עברו לחו"ל, אני ואבא מדברים עם אחי (שהוא אחי הביולוגי לחלוטין- הוא הבן של אבא שלי ולא של בעלה של אמא) בתדירות של פעם ביומיים דרך המחשב. אני מדברת גם עם שאר המשפחה, אבל אבא מן הסתם מדבר בעיקר עם אחי ומדי פעם עם אמא שלי, כדי לדסקס על מצבו של אחי ולדאוג שהוא נקלט שם בסדר. לא יותר מזה. היום, ישבתי עם אבא על המחשב ודיברנו עם אחי. יש לו בעיות עם הבית ספר, אז אמא שלי רצתה לוודא שאבא שלי יהיה מודע לעניין ולדאוג שהוא ישב לדבר איתו ויעזור לה עם זה. אחרי הכל- הוא גם הבן שלו. בזמן שדיברנו עם אמא שלי, ס' במקרה נכנסה לחדר. אמא שלי סה"כ רצתה למסור לה מזל טוב על החתונה הקרבה ולראות מי הולכת להיות האמא החורגת של הבת שלה, אבל ס' לבשה על פניה מבט מרושע, מזלזל ונגעל. היא ענתה לה בצורה הכי מגעילה ומתנשאת שאפשר, וסיננה לאבא שלי "לא בא לי לעשות את זה עכשיו" בטון דוחה ועצבני, כאילו הוא ניסה להכיר לה את השטן. היא מהר ברחה מהחדר אפילו בלי להגיד שלום, ואני נשארתי בשוק. אחרי כמה דקות צוטטתי לשיחה שהתנהלה בינה לבין אבא שלי בו היא אומרת דברים כמו: "לא מקובל עלי שתדבר עם האישה הזאת כל הזמן, זה לא נותן לי הרגשה נעימה ואני לא מסכימה לזה. אתה יכול לדבר עם איל (אחי) אבל לא איתה. מה יש לך לדבר איתה? זה לא לעניין ואני רוצה שזה יפסק." אני לא זוכרת את כל השיחה, אבל ממה שאני הבנתי היא לא מוכנה בשום פנים ואופן שאבא שלי ידבר עם אמא שלי. למה? כנראה כי היא מופרעת קנאית וחולנית, דבר שכבר חשדתי בו מלפני התקרית. מאז שהם ביחד היא התחילה לסרס את אבא שלי- בהתחלה בדברים קטנים כמו אל תשב בצורה הזו או אל תלבש את החולצה הזו, ולאט לאט זה הפך ל- "אל תצא עם חברים היום", "אל תדבר עם אשתך לשעבר". כעקרון יש הגיון במה שהיא אומרת- אף אחת לא אוהבת שבן זוגה נשאר בקשר עם אקסיות, אבל זו האמא של הילדים שלו. הוא מתגעגע לאחי ומנסה לקחת חלק בחיים שלו עד כמה שאפשר. זה גם כולל לדבר עם אמא שלו ולהתייעץ איתה לגבי דרך החינוך והגידול שלו. אין כזה דבר שהוא לא ידבר איתה. מאז שזה קרה (לפני מספר שעות) אני החלטתי שאני לא מסוגלת לחיות באותו בית עם בנאדם שלא סובל את אמא שלי. קשה לי להגיד בוקר טוב למי שהורס לי את ההתנהלות המשפחתית. מצד אחד אני רוצה לדבר עם אבא, לספר לו איך אני מרגישה וכמה שהיא מסרסת אותו והורסת לו את הקשר עם הבן שלו ושיעיף אותה לכל הרוחות, אבל מצד שני אני לא רוצה שהוא יהיה בודד. מי יודע אם ומתי הוא ימצא בת זוג אחרת. הוא כבר בן 50, אני אהיה עסוקה בצבא, והוא ימצא את עצמו בגיל 50 בודד וגלמוד לקראת זקנה. לפחות איתה יש לו קצת נחת שמישהו אוהב אותו ומבשל לו ארוחת ערב חמה. אז השאלה היא: לדבר עם אבא שיעיף אותה, ולקחת ממנו את הסיכוי לחיי זוגיות לעת זקנה, או לא להגיד כלום, להתייחס אל ס' באדישות ובזלזול שמגיעים לה, ולחכות בשקט עד שאני יעוף משם אחרי הצבא? תודה על ההקשבה, גם אם אין לכם פתרון בשבילי, לפחות חלקתי אתכם קצת מהעול שרובץ עלי...אז תודה
היי לכולם... זו פעם ראשונה שאני כאן בפורום, פשוט הרגשתי שאני חייבת להתייעץ עם אנשים שקרובים למצב שלי... לא משנה כמה שהן ינסו, חברות שלי עם ההורים ה"רגילים" והנשואים באושר ובעושר פשוט לא יוכלו להבין את זה. אז כדי להבין את הבעיה צריך קצת רקע לסיפור: שמי יעל, היום אני בת 19. ההורים שלי התחתנו, הביאו אותי לעולם, ולאחר 5 שנים נולד לי גם אח. שלוש שנים אחר כך, כשאני הייתי בת 8 ואחי היה בן 3, הם החליטו להתגרש. הגירושים לא היו טראומטיים מדי, סה"כ שניהם התנהגו בבגרות וניסו להקל עלינו כמה שאפשר. גרנו אצל אמא ו-3 פעמים בשבוע אבא היה לוקח אותנו אליו הביתה. כשנה אחרי הגרושים אמא התחתנה מחדש. היינו די קטנים, אבל הספקנו לראות שהוא בנאדם מקסים, חם ואוהב. הכל התנהל מצוין וההרגשה בבית חזרה להיות כמו של משפחה. אפילו שנה לאחר מכן נולדה לנו אחות למחצה קטנה ומקסימה. כדי לקצר תהליכים, אני אזכיר בקצרה שלאט לאט אבא שלי התחיל להתדרדר- היו שמועות על הימורים ונשים מפוקפקות, ופתאום הוא גם התחיל לנתק את הקשר כשהייתי בערך בת 14. אני לא לקחתי את זה בצורה קשה במיוחד, אבל אחי שהיה אז בן 9 לקח את זה קשה מאוד. אמא שלי עברה איתו המון משברים, וזה לא היה קל. היו תקופות שפתאום היה מחדש קשר ואז נעלם. זה היה הכי גרוע. הוא גם עבר לגור יותר רחוק, הפסיק לשלם מזונות והתנתק מאיתנו לגמרי. היו תקופות פה ושם שהייתה מין "סולחה" והוא היה חוזר לחיים שלנו, אבל תמיד הייתה איזושהי בעיה איתו (מבריז, לא משלם, כלמיני). לפני כשנה חזרנו להיות בקשר באופן סופי. זה קרה אחרי שהוא עבר התקף לב והבין כנראה שמשפחה זה חשוב. מאז אנחנו בקשר טוב. אוקיי... ארוך, אני יודעת, אבל יש רק עוד דבר אחד... לפני חודשיים המשפחה שלי עברה לחו"ל. כשאני אומרת משפחה אני מתכוונת- אמא, אבא חורג(בעלה), אחי ואחותי למחצה(שאגב, אני רואה בה כאחותי לכל דבר, אני רק מנסה שהסיפור יהיה ברור). כל התא המשפחתי שעד היום הייתי חלק ממנו, החליט שהוא עובר לארץ אחרת. הם כל כך רצו שאני אבוא איתם, ועד היום אמא שלי בוכה על זה בלילות, אבל רציתי להשאר פה ולעשות צבא. היו דיבורים בהתחלה שאני אשכור בעזרתה של אמא דירת סטודיו ואחשב לחיילת בודדה, אבל חזרתי להיות בקשר עם אבא והוא לא היה מוכן לקבל את זה, ואמר שאני אגור איתו ושהוא ידאג לי. בנתיים גם הספקתי להכיר את החברה הרצינית החדשה שלו... נקרא לה ס'. בגלל שבמילא הוא תכנן לעבור איתי לדירה חדשה (הוא התגורר בדירת סטודיו, לא היה לי שם מקום), אז 'על הדרך' ס' עברה לגור איתו ואיתי בדירה קצת יותר גדולה (כמובן לאחר שאישרתי..). בנתיים הכל הלך חלק יחסית. היא הייתה נחמדה, היה לנו את הדיסטנס שלנו, והרגשתי פחות או יותר בסדר. במילא זה רק עד שאני אסיים צבא, ואז אני עוברת למשפחה שאני כל כך אוהבת ומתגעגעת אליה- בחו"ל. כבר חודשיים שאנחנו כולנו גרים ביחד, ולא היו בעיות מהותיות (חוץ מזה שהיא מבשלת מזוויע:/....) אפילו שלשום הוא הכריזו שהם מתחתנים. נתתי להם את ברכתי, ולרגע אפילו הייתי מאושרת שאבא, בגיל 50, סוף סוף הסתדר בחיים ומצא לו מישהי להתמסד איתה. אפילו אם היא קצת מעצבנת. שמחתי בעיקר בשבילו. אז זה הסיפור עד היום... אבל רגע, איפה הבעיה כאן אתם שואלים? או הו! הנה תקשיבו: מאז שהם עברו לחו"ל, אני ואבא מדברים עם אחי (שהוא אחי הביולוגי לחלוטין- הוא הבן של אבא שלי ולא של בעלה של אמא) בתדירות של פעם ביומיים דרך המחשב. אני מדברת גם עם שאר המשפחה, אבל אבא מן הסתם מדבר בעיקר עם אחי ומדי פעם עם אמא שלי, כדי לדסקס על מצבו של אחי ולדאוג שהוא נקלט שם בסדר. לא יותר מזה. היום, ישבתי עם אבא על המחשב ודיברנו עם אחי. יש לו בעיות עם הבית ספר, אז אמא שלי רצתה לוודא שאבא שלי יהיה מודע לעניין ולדאוג שהוא ישב לדבר איתו ויעזור לה עם זה. אחרי הכל- הוא גם הבן שלו. בזמן שדיברנו עם אמא שלי, ס' במקרה נכנסה לחדר. אמא שלי סה"כ רצתה למסור לה מזל טוב על החתונה הקרבה ולראות מי הולכת להיות האמא החורגת של הבת שלה, אבל ס' לבשה על פניה מבט מרושע, מזלזל ונגעל. היא ענתה לה בצורה הכי מגעילה ומתנשאת שאפשר, וסיננה לאבא שלי "לא בא לי לעשות את זה עכשיו" בטון דוחה ועצבני, כאילו הוא ניסה להכיר לה את השטן. היא מהר ברחה מהחדר אפילו בלי להגיד שלום, ואני נשארתי בשוק. אחרי כמה דקות צוטטתי לשיחה שהתנהלה בינה לבין אבא שלי בו היא אומרת דברים כמו: "לא מקובל עלי שתדבר עם האישה הזאת כל הזמן, זה לא נותן לי הרגשה נעימה ואני לא מסכימה לזה. אתה יכול לדבר עם איל (אחי) אבל לא איתה. מה יש לך לדבר איתה? זה לא לעניין ואני רוצה שזה יפסק." אני לא זוכרת את כל השיחה, אבל ממה שאני הבנתי היא לא מוכנה בשום פנים ואופן שאבא שלי ידבר עם אמא שלי. למה? כנראה כי היא מופרעת קנאית וחולנית, דבר שכבר חשדתי בו מלפני התקרית. מאז שהם ביחד היא התחילה לסרס את אבא שלי- בהתחלה בדברים קטנים כמו אל תשב בצורה הזו או אל תלבש את החולצה הזו, ולאט לאט זה הפך ל- "אל תצא עם חברים היום", "אל תדבר עם אשתך לשעבר". כעקרון יש הגיון במה שהיא אומרת- אף אחת לא אוהבת שבן זוגה נשאר בקשר עם אקסיות, אבל זו האמא של הילדים שלו. הוא מתגעגע לאחי ומנסה לקחת חלק בחיים שלו עד כמה שאפשר. זה גם כולל לדבר עם אמא שלו ולהתייעץ איתה לגבי דרך החינוך והגידול שלו. אין כזה דבר שהוא לא ידבר איתה. מאז שזה קרה (לפני מספר שעות) אני החלטתי שאני לא מסוגלת לחיות באותו בית עם בנאדם שלא סובל את אמא שלי. קשה לי להגיד בוקר טוב למי שהורס לי את ההתנהלות המשפחתית. מצד אחד אני רוצה לדבר עם אבא, לספר לו איך אני מרגישה וכמה שהיא מסרסת אותו והורסת לו את הקשר עם הבן שלו ושיעיף אותה לכל הרוחות, אבל מצד שני אני לא רוצה שהוא יהיה בודד. מי יודע אם ומתי הוא ימצא בת זוג אחרת. הוא כבר בן 50, אני אהיה עסוקה בצבא, והוא ימצא את עצמו בגיל 50 בודד וגלמוד לקראת זקנה. לפחות איתה יש לו קצת נחת שמישהו אוהב אותו ומבשל לו ארוחת ערב חמה. אז השאלה היא: לדבר עם אבא שיעיף אותה, ולקחת ממנו את הסיכוי לחיי זוגיות לעת זקנה, או לא להגיד כלום, להתייחס אל ס' באדישות ובזלזול שמגיעים לה, ולחכות בשקט עד שאני יעוף משם אחרי הצבא? תודה על ההקשבה, גם אם אין לכם פתרון בשבילי, לפחות חלקתי אתכם קצת מהעול שרובץ עלי...אז תודה
