בחירות 1928

[Jflyaway]

בחירות 1928

זה מה שלואיס בונואל וסלבדור דלי בחרו

(נא לראות מן ההתחלה ועד הסוף....)

 

[דונלד מקשיגנעקופ]

לפי האמצע נראה לי

שהם בחרו במשה קצב.

 

[Jflyaway]

בחירות 1943

וזה מה ש MAYA DEREN בחרה לעשות ב 1943

(נא לחזות בתבונה: מן ההתחלה ועד הסוף.)

 

[LadyG]

דרן אהובתי

בוהמיינית אמיתית. מסתורית ומיוחדת במינה.
רשתות של אחר הצהריים הוא קולנוע אקספרימנטלי, לטעמי במיטבו.

 

[the allman brothers]

טוב, זה לשמחתי יש בנמצא ברשת

גם לי הפסקול של SUJI TERYAMA מלמטה הגניב את כל הראש.
אם תהייה צפייה מאורגנת תהייה כניסה לילדים ?
אנחנו מבטיחים לסתום את האוזניים ולרוץ קיבינימאט כל פעם שאתם
תדברו על נושאים של גדולים !!!

 

[Jflyaway]

בחירות 1971

וזה מה שהאדון SUJI TERYAMA בחר לעשות ב 1971

זה רק טריילר. הסרט עצמו ארוך מאוד. מי שרוצה לראות את כולו שיבוא אצלי בבחירות שלו

 

[LadyG]

איך הסרט עצמו?

שווה צפייה?

 

[Jflyaway]

אני ינסה לענות דווקא בקצרה

קודם כל אני חייב להסתייג ממה שכתב פה עמיתי "בלוזו"... ולומר: כשמדובר ב AVANT GARDE, זה צפוי שהתוצר האמנותי יהיה בלתי קוהרנטי, ומוצר כזה עשוי להיות "מעייף" . זה לא הוליווד....
יעני זחוג לא אמור להיות מתוק - הוא אמור להיות חריף כי זה הז'אנר.

איך הסרט? אחלה ! זה קולנוע נסיוני משובח! נקודה.
ולדעתי הטוב שבסרטי הבמאי ויש לי כמעט את כולם כולל הקצרים, ושתי הגירסאות של "קיסר קטשופ" המפורסם

 

[Jflyaway]

אגב אני חייב לציין

שאין בסרט הזה שום דבר מונוטוני ומתמשך (אלו דברים ש"מעייפים" אותי אישית) ומצד שני הוא גם לא היפר טזזיטי. כלומר: אף שהוא אפיזודי, הוא מאפשר עצירה ונשימה. הסרט מאוד מאוד מגוון, הוא משתנה כל הזמן, והשימוש בצבע ופילטרים ממש מדהים.
זה אנדרגראונד אמיתי, וכמו ברוב סרטי הבמאי - החתרנות זה הקטע (הרבה לפני האמנות)

 

[bluesoo child]

אני אהבתי את הסרט בסופו של דבר, כן?

כנראה בגלל שחשבתי שהסרט, עם הזמן, המקום והיישויות שעומדות מאחוריו, מעיד על עצמו מספיק חזק בשביל שנמני המקום יעוטו עליו, אז הרגשתי צורך לתת קצת קונטרה. טראיאמה, לעומת חודורובסקי (אולי הבמאי שמחזיק בקונצנזוס החזק ביותר פה בפורום) הוא יותר מחתרתי ללא ספק, וסוריאליסטי לא לא פחות. ומנקודת המבט של ההגדרות שלי, סוריאליזם+חתרנות, תמיד תדבק ל'פסיכדליה'. כן, ברור שזה לא "נכון" בטח לא ע"פ הגדרת הכשרות של המלנכולי בנוגע לפסיכדליה. אבל ככה זה אצלי.

אז כדי להוציא ספק, אני אמתח שורה סיכום: טראיאמה צריך להיות ב'ESSENTIALS" של פוקדי הפורום. כמובן שלא כולם יאהבו, כמו שלא כולם אוהבים את ה-Red Krayola. ובכל זאת, אה... אני חושב שכבר הבנתם את הכיוון

 

[LadyG]

תודה

קולנוע נסיוני משובח...לי זה מספיק כדי להפעיל את בלוטת הסקרנות.

 

[Barmelai]

את קיסר הקטשופ כבר ראיתי

לגבי הסרט הזה, הסקרנות שלי נובעת קודם כל מהפסקול. ההקלטה על התקליט היא לא ה score (שזה המוזיקה שהולחנה, לא תמיד ולא כולה באמת קיימת בסרט) אלא ה soundtrack (שזה אשכרה הפסקול, עם דיאלוגים ורעשים אחרים ביחד עם המוזיקה). אפשר לדמיין סצנות שלמות רק מהקשבה לאלבום... הדברים שאמרת, הם רק בונוס מבחינתי.

 

[Jflyaway]

אני מאוד נילהב מהמוסיקה, ומהרעשים

ליפנים היה משהו מיוחד. קרוס-ז'אנרים שחצה את הגבולות בין ג'אז לבין רוק לבין אואנט-גארד. הם גם הבינו את החשיבות של הרעשים. אפשר לומר שהם היו חלוצי המוסיקה התעשייתית שאחר כך ניכנסה די חזק דווקא בשילוב עם NEW WAVE בריטי

 

[Barmelai]

יש לך את הסרט? אני מחפש אותו כבר שנה

איזה חמור אתה, אני בא אליך לראות, צפה פגיעה. ולשאלת נורית, לא זו השאלה, השאלה היא איך הפסקול?
טוב, ברור שהשאלה היא גם איך הסרט עצמו. אני מצטרף אלייך לשאלה ויש מצב להחיות את מועדון הסרט הביזארי או איך שקראנו לו

אגב יואל, ממה שקראתי ברשת, הסרט והפסקול, של Tokyo Kid Brothers נעשו ב 1967. מה שהופך את שניהם לדי פורצי דרך, אם זה נכון. הסרט אושר להקרנה והפסקול יצא בתקליט ב 1970-71. אם כי יכול להיות שאני, כלומר האינטרנט, בכל זאת טועה.
בקיצור תכין פיצוחים ליום הבוחר.

 

[LadyG]

השרטיה

למה אתה הורס שם טוב?

 

[Barmelai]

זה כי בדיוק עמדתי לצאת

טוב שם טוב מסרט טוב

 

[bluesoo child]

מיט גדולד אונד שפוקה פענגט מאן איינה שוקה

נמסר מצוות הלוגיסטיקה שלצערנו נאלץ לחכות עד יוני. כל גילוי של עבירה על המסורת ילווה בהעלאת זוועתונים ללא טעם טוב בעליל(ולהזכירכם, ללא יכולת מחיקה), שלקרוא להם בעלי שריטה, יהיה כמו לקרוא לדנובה 'נחל אלכסנדר'.

לגבי הסרט. כמכלול קוהרנטי, או לא קוהרנטי; כמכלול, בכל מקרה, הוא השאיר אותי טיפה עייף. אבל היו חלקים נצחיים לתרבות האנגדרגראונד והפסיכדליה. ואלה הנמנים עליו, ללא ספק יעריכונו. יש סיכוי שהעייפות גם הייתה מהזווית המחללת-כבוד-הגוף שצפיתי בה. אני מאמין שכיום, כשהעינים שלי כבר לא צפופות יתר על המידה מצפייה רצופה בסרטים, אני אצליח לאהוב ולהנות ממנו אפילו יותר. קצת כמו יין טוב שצריך לתת לו את הזמן להתרוווח באוויר.

אבל כשאני חושב על כך שוב, וכדי לא לערוך מחדש את מה שכתבתי, אני מוצא עצמי דווקא בטוח למדי בדעה שלי: זה סרט של אפיזודות בסופו של דבר, ואפיזודות לא רצופות למשך שעתיים ועשרים, או אולי קצת פחות, יכולות להתיש. (ופתאום אני חושב על קוואידאן (masaki kobayashi 1964) שהוא ההפך המוחלט מהבחינה הזו של "סרטי אפיזודות ארוכים הם דבר מתיש" אם כי שם מדובר באפיזודות של 40-50 דקות, ואפשר לשייך אותו לסוגת המתח... אההה! אני עדיין לא נפתרתי מההנאה הפלצנית של לזיין את השכל לריק כנראה. אבל זה סרט מדהים, והפלוץ מהול בארומת שושנים של האהבה שלי לשתף בדברים שאני אוהב וחושב שאתם תאהבו גם)

 

[Jflyaway]

לגבי שאלת הברמלאי

וואלה לא יודע מתי עשו...מתי יצא... זה חומר אינפורמטיבי שאני בטוח שאפשר למצוא ברשת. אני בדרך כלל לא מחפש הרבה מידע ....אני מחפש עוד יצירות