לצחוק או לבכות?
בא לי להתגלגל מצחוק מגודל האבסורד, כשאני קורא מצד אחד את דבריו של מי שמקפיד להסתתר ולכתוב כאן בעילום שם, בלי לקחת מינימום של אחריות אישית על מתקפותיו או השמצותיו על חברי הועד או נושאי תפקיד אחרים בלפיד (לעיתים שקריות. ולא, לא מדובר בביקורת. מדובר בהשמצה לשם פגיעה אישית) - ומצד שני קובל על כך שאנשים כאן "חיים בשקר" - ראו שירשור אחר בעמוד זה. בא לי להתגלגל מצחוק כשאותו מתחזה שחי בשקר, שפוגע במודע בקהילה, ושבגללו ובגלל אחרים שכמותו תושבי הישוב מדירים את רגליהם מהפורום הזה, מדבר כאן באותה נשימה על כך ש "מהות הפורום היא פעילות חברתית בלפיד". אותו "פעיל חברתי" בחר "לפעול חברתית" באמצעות השמצת מי שכן פועלים למען החברה. והוא לא עושה את זה חלילה באופן טבעי, ובאומץ לב, אלא מעדיף לעשות זאת בעילום שם. כך הרי לא צריך לקחת אחריות על הדברים ואפשר לזרוק האשמות כיד הדמיון. והוא עוד מתפלא שבעלי תפקידים בישוב מתעלמים ממנו. העובדה שאני גם יודע במי מדובר, רק מחזקת בי את תחושת האכזבה והבושה. אם זה לא היה עצוב, באמת הייתי מתגלגל מצחוק.