בחירת אופן הסיפור
שלום חברים
ממש לפני כמה דקות סיימתי לקרוא את הספר הראשון בסדרה (גמעתי אותו תוך יום... מרתק במיוחד), וממש נהניתי.
אני לא אכנס לקטנות, אבל היה משהו אחד במיוחד שדי הפריע לי בהחלטה של קולינס לגבי אופן סיפור העלילה.
אחד המאפיינים המרכזיים בסיפור הוא הרעיון שבכל רגע נתון כל אחת מהדמויות יכולה למות. בכל רגע מישהו יכול לקפוץ מאחוריה, בין אם מיועד או מוטציה, ולשסף לה את הצוואר. בכל רגע הם יכולים ליפול למלכודת, בכל רגע הם יכולים לאכול גרגר רעיל. קטניס, בכל רגע ורגע בעלילה, ובחלקים מסויימים מפורשות, מספרת שהיא מאמינה שבעוד כמה רגעים יבוא עליה המוות.
אם ככה, נראה לי תמוה למדי לכתוב את הסיפור בגוף ראשון. אמנם זה מקרב אותנו יותר לדמות מאשר אם היינו מקבלים את הסיפור דרך "מספר חיצוני יודע-כל", אבל אופן הסיפור הזה למעשה מחריב לחלוטין את המאפיין הכל-כך מרכזי הזה בסיפור. הרי לא יעלה על הדעת שבאמצע, או אפילו לקראת סוף המשחק, תכתוב קולינס בשמה של קטניס משהו בסגנון של: "לאחר כמה רגעים קם קייטו, שמסתבר שלא היה פצוע עד כדי כך, והחדיר לי סכין לגרון. מתתי, נשמע התותח, והרחפת הרימה אותי לאוויר". זה לא מתקבל על הדעת שקטניס תכתוב את הכל מבעד לקבר.
בגלל זה גם נוצר מצב מבאס למדי, שבו מהרגע בתחילת הסיפור שבו קטניס התנדבה להחליף את פרים לא היה לי צל של ספק שהיא תשרוד, ואם היא תשרוד - משמע שתנצח במשחקי הרעב.
רוב-רובו של המתח בסיפור אבד לי, בגלל ההחלטה של קולינס לכתוב את הסיפור בגוף ראשון.
היה עוד משהו שהיה נראה לי תמוה מעט, והוא להסביר ולתת פרשנות לדברים שונים שקורים. הייתי מצפה שכל אחד מתושבי המחוזות, למעשה תושבי העולם במסגרת הסיפור, יכיר היטב את המנהגים השונים וחוקי המשחק השונים. היא לא תצטרך להסביר שקניבליזם נחשב לטאבו במשחקי הרעב, שהרי זה ברור לכולם. היא לא תצטרך להסביר שצריך לחכות שישים שניות לפני שמסתערים על קרן השפע בתחילת המשחקים, הרי זה ברור לכולם. היא לא תצטרך להסביר שבשלב הריאיון נהוג להרים אותם לבמה על משטח, היא פשוט תספר שזה קורה והנמען צריך להכיר את זה למפרע - מכיוון שזה ברור וידוע ומובן לכולם. זה שקול לכך שגיבור ספר בן-תקופתנו יגיד "לאחר שצחצחתי שיניים הלכתי לאכול דגני בוקר. זה נהוג ומקובל שהדגנים שאוכלים בבוקר, שלרוב עשויים מתירס או קקאו בתוספת דגנים וסוכר, טובלים בחלב ואוכלים אותם כאילו אוכלים מרק, אבל קר". הרי כולנו יודעים איך אוכלים דגני בוקר!
מכל זה משתמע בעצם שהמוענת - מספרת הסיפור, קטניס - כותבת את הספר לא כדי שאחרים בני-זמנה יקראו אותו, אלא כותבת אותו בהתאמה אלינו, קוראי העשור השני של המאה ה-21, האמריקאים (ושאר המדינות שתרבות אמריקה ניכרת בהם), שלפני האפוקליפסה המסופרת. היא, למעשה, כותבת את הסיפור שלה כדי שיקראו אותו אנשים שכבר מתו? נשמע מוזר, ואפילו מוזר מאוד.
אלו שני הדברים שהפריעו לי במיוחד. איכשהו גם הציק לי שת'רש נתן לקטניס להמלט, אבל כמו שהיא אמרה, אנחנו - שכל חיינו שבענו מלחם, לא נבין את זה.
דבר נוסף שאיכשהו ניכר עם מרוצת העלילה הוא שקולינס כנראה בעצמה לא עשתה טירונות, ובעיקר לא שבועות שטח או שבוע מלחמה
להגיד "הזעתי" זה לשון המעטה, היא לא מתארת את הגירוד, השפשוף, העקצוצים במקומות המלוכלכים ביותר... את עצם זה שלהוריד ממך בגד אחרי יומיים (שלא לדבר על שבועות) של שחייה במיצים של צמך - דם יזע ודמעות פשוטו כמשמעו, זה לא פחות תענוג מלתת ביס במנה פלאפל באמצע היער.
זה נראה כאילו אני בעיקר מתלונן, אבל ממש לא - עובדה שיממה אחת עברה והספר מאחורי, ואני כבר מחפש להשיג לי את הספר השני
פשוט העדפתי שלא להתעמק במה שאהבתי בספר, אני יוצא מנקודת הנחה שכולכם יודעים את האיכויות החיוביות שלו.
אז מה דעתכם? יש למישהו דעה אחרת, אולי הסבר שיאיר לי מדוע היא בחרה דווקא בסגנון כתיבה זה? משהו שפספסתי לגמרי, שיכול לתת סיבה למה שכתבתי?
ורק בקשה קטנה - בלי ספויילרים לספר השני והשלישי, תודה
שלום חברים
ממש לפני כמה דקות סיימתי לקרוא את הספר הראשון בסדרה (גמעתי אותו תוך יום... מרתק במיוחד), וממש נהניתי.
אני לא אכנס לקטנות, אבל היה משהו אחד במיוחד שדי הפריע לי בהחלטה של קולינס לגבי אופן סיפור העלילה.
אחד המאפיינים המרכזיים בסיפור הוא הרעיון שבכל רגע נתון כל אחת מהדמויות יכולה למות. בכל רגע מישהו יכול לקפוץ מאחוריה, בין אם מיועד או מוטציה, ולשסף לה את הצוואר. בכל רגע הם יכולים ליפול למלכודת, בכל רגע הם יכולים לאכול גרגר רעיל. קטניס, בכל רגע ורגע בעלילה, ובחלקים מסויימים מפורשות, מספרת שהיא מאמינה שבעוד כמה רגעים יבוא עליה המוות.
אם ככה, נראה לי תמוה למדי לכתוב את הסיפור בגוף ראשון. אמנם זה מקרב אותנו יותר לדמות מאשר אם היינו מקבלים את הסיפור דרך "מספר חיצוני יודע-כל", אבל אופן הסיפור הזה למעשה מחריב לחלוטין את המאפיין הכל-כך מרכזי הזה בסיפור. הרי לא יעלה על הדעת שבאמצע, או אפילו לקראת סוף המשחק, תכתוב קולינס בשמה של קטניס משהו בסגנון של: "לאחר כמה רגעים קם קייטו, שמסתבר שלא היה פצוע עד כדי כך, והחדיר לי סכין לגרון. מתתי, נשמע התותח, והרחפת הרימה אותי לאוויר". זה לא מתקבל על הדעת שקטניס תכתוב את הכל מבעד לקבר.
בגלל זה גם נוצר מצב מבאס למדי, שבו מהרגע בתחילת הסיפור שבו קטניס התנדבה להחליף את פרים לא היה לי צל של ספק שהיא תשרוד, ואם היא תשרוד - משמע שתנצח במשחקי הרעב.
רוב-רובו של המתח בסיפור אבד לי, בגלל ההחלטה של קולינס לכתוב את הסיפור בגוף ראשון.
היה עוד משהו שהיה נראה לי תמוה מעט, והוא להסביר ולתת פרשנות לדברים שונים שקורים. הייתי מצפה שכל אחד מתושבי המחוזות, למעשה תושבי העולם במסגרת הסיפור, יכיר היטב את המנהגים השונים וחוקי המשחק השונים. היא לא תצטרך להסביר שקניבליזם נחשב לטאבו במשחקי הרעב, שהרי זה ברור לכולם. היא לא תצטרך להסביר שצריך לחכות שישים שניות לפני שמסתערים על קרן השפע בתחילת המשחקים, הרי זה ברור לכולם. היא לא תצטרך להסביר שבשלב הריאיון נהוג להרים אותם לבמה על משטח, היא פשוט תספר שזה קורה והנמען צריך להכיר את זה למפרע - מכיוון שזה ברור וידוע ומובן לכולם. זה שקול לכך שגיבור ספר בן-תקופתנו יגיד "לאחר שצחצחתי שיניים הלכתי לאכול דגני בוקר. זה נהוג ומקובל שהדגנים שאוכלים בבוקר, שלרוב עשויים מתירס או קקאו בתוספת דגנים וסוכר, טובלים בחלב ואוכלים אותם כאילו אוכלים מרק, אבל קר". הרי כולנו יודעים איך אוכלים דגני בוקר!
מכל זה משתמע בעצם שהמוענת - מספרת הסיפור, קטניס - כותבת את הספר לא כדי שאחרים בני-זמנה יקראו אותו, אלא כותבת אותו בהתאמה אלינו, קוראי העשור השני של המאה ה-21, האמריקאים (ושאר המדינות שתרבות אמריקה ניכרת בהם), שלפני האפוקליפסה המסופרת. היא, למעשה, כותבת את הסיפור שלה כדי שיקראו אותו אנשים שכבר מתו? נשמע מוזר, ואפילו מוזר מאוד.
אלו שני הדברים שהפריעו לי במיוחד. איכשהו גם הציק לי שת'רש נתן לקטניס להמלט, אבל כמו שהיא אמרה, אנחנו - שכל חיינו שבענו מלחם, לא נבין את זה.
דבר נוסף שאיכשהו ניכר עם מרוצת העלילה הוא שקולינס כנראה בעצמה לא עשתה טירונות, ובעיקר לא שבועות שטח או שבוע מלחמה
זה נראה כאילו אני בעיקר מתלונן, אבל ממש לא - עובדה שיממה אחת עברה והספר מאחורי, ואני כבר מחפש להשיג לי את הספר השני
אז מה דעתכם? יש למישהו דעה אחרת, אולי הסבר שיאיר לי מדוע היא בחרה דווקא בסגנון כתיבה זה? משהו שפספסתי לגמרי, שיכול לתת סיבה למה שכתבתי?
ורק בקשה קטנה - בלי ספויילרים לספר השני והשלישי, תודה
)
