בחמאס לא לחוצים

[CIBR]

בחמאס לא לחוצים

למה? בואו נחשוב, למה לאמא הפלאסטינאית לצאת לרחוב? הרי מכל אלפי האסירים שנמצאים בישראל היא לא יודעת האם דווקא הבן שלה ישוחרר בעיסקה הבאה. מבחינת הפלסטינאים האסירים שלהם חסרי שם וחסרי פנים. המסקנה: על ממשלת ישראל לפרסם שמות ותמונות של אותם אסירים שבטוח כן ישתחררו עם תתקיים עיסקה. וכך תדע כל אם של אסיר שבנה הוא זה שלא יגיע אם העסקה לא תתקיים. צריך לתת להם שמות ופנים כדי שגם בצד השני יתחילו לעבוד.

 

[נגיעוT]

בחמאס לא לחוצים

וגם בחיזבאללה לא,כי מקסימום יהיה הבן עוד שהיד. בטוחה אני כי בתוך ליבה נקרע לב כל אם באשר הלאום או הדת שלה יהיו,אבל בחברה שמקדשת את המוות אף אם לא תצא לתקשורת או לרחוב כדי להפגין למען שחרור בנה. לכן להפעיל לחץ ע"י פרסום רשימת שמות אינו אפקטיבי בעיני.

 

[יונה1]

רק לשם אינפורמציה יבשה...

לדעתי, אם לא ממש בקיאים בתרבות ואורח חיים של עמים אחרים, לפעמים אולי במקום לנחש, מוטב לברר וללמוד. ברשות הפלסטינית יש משרד לענייני איסירים ואפילו שר המופקד על הנושא (לא שמעתי על שר כזה בישראל). בפעם האחרונה שהייתי בעזה, לפני פרוץ אינתפאדת 2000, נקלעתי בדיוק לשביתה מאד גדולה מול בנייני הממשל, של הורי אסירים. הם ישבו באותה שביתה כבר כמה שבועות, כאשר כל הורה מחזיק צילום של בנו הכלוא כאן. בביירות, קיים משרד מיוחד שמטפל במשפחות אסירים הכלואים מחוץ ללבנון (בישראל וסוריה). אם תרצי, אשלח לך את הלינק לאתר שלהם ובו תוכלי גם לראות את צילומי ההפגנות שהם עורכים. אגב, לפני המון שנים, חצתה אמא לבנונית את הגבול לישראל, על מנת לפגוש את בנה הכלוא פה. נכון שפעמים רבות נחשפנו לאמהות שהידים שמהללות את מות בניהן, אבל הרבה יותר פעמים ראינו בתקשורת הורים שכולים ישראלים, שמול המצלמות מספרים גם הם עד כמה הם גאים בבנם שנהרג בקרב. אם החברה הערבית היתה באמת מקדשת את המוות כפי שאחדים מאיתנו נוטים (בהכללה מדי גדולה) ליחס לה, הרי שמכתחילה החיזבאללה והחמאס לא היו חוטפים חיילים ישראלים לצורך מו"מ להחזרת האסירים שלהם.

 

[דן בן תרצה]

הצעתי לעמי איילון להיות השר לנושא השבויים

כאשר הצטרף עמי איילון ('העבודה') לממשלת-ישראל כ"שר בלי תיק" פניתי אליו ישירות בכתב בהצעה לבקש למנותו כשר הישראלי האחראי לעניין השבויים. הצעתי את זה גם לכמה ממקורביו. עד היום לא הגיעה אלי תגובתו או תשובתם. רק אהוד אולמרט "מטפל"-לא מטפל בעניין. לאף אחד אחר הוא לא מרשה להתקרב לענין, ולכן אין כתובת אחרת !

 

[יונה1]

אמא ערבייה...

הנה, בחיפוש מהיר בארכיון, מצאתי קטע העוסק באמא ערבייה "שלא איכפת לה"... כך למשל הנא קייסי חטיב משכם, אשר שלושת בניה - אחמד, מוחמד ומוקדד - כלואים בישראל כאסירים בטחוניים, אמרה ל-ynet כי מדינות העולם מפעילות לחץ על החוטפים לשחרר את שליט ואינן מזכירות כלל את בניה ושאר חבריו. "האם החיים של החייל החטוף שווים יותר מהחיים של הילדים שלנו?", אמרה. "האם לאמא של החייל החטוף יותר כואב מלנו? הילדים שלנו נמצאים כבר שנים בכלא. לי למשל לא נותנים כבר ארבע שנים לפגוש את הילדים שלי ואף אחד לא דואג, אף אחד לא מתערב". הנא אומרת כי "גם ילדינו הם חיילים. האם הם לא לחמו למען המולדת שלהם כפי שהחייל הזה נחטף שעה שלחם למען המדינה שלו? אני קוראת לחוטפים שלא לשחרר אותו לחינם ולאמא של החייל החטוף אני אומרת שאני מאחלת מכל ליבי שבנה ישוחרר כשהוא בריא ושלם. אבל אני מבקשת ממך, תקראי לממשלה שלך שתשחרר את ילדינו. כמו שאת רוצה שהבן שלך יחזור אליך, כך גם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יחזרו אלינו".

 

[CIBR]

אלה שאיכפת מול אלה שלא

יונה1, זו בדיוק הבעיה: קייסי חטיב לא יודעת האם ישראל מוכנה לשחרר את הבנים שלה ולכן ההפגנה שלה מוחלשת. אם היא היתה יודעת שהם אכן ישתחררו וכל מה שמחזיק אותם זה חיילים ישראלים בודדים, היא היתה מפעילה לחץ גדול יותר. אם הרשימה היתה מפורסמת אז האימהות היו יודעות אחת על השניה ויכלו לחבור זו לזו וכך לפעול חזק יותר - כרגע, המשימה של החוטפים היא להשאיר את משפחות האסירים בערפל. נכון שיש כאלה שמקדשות את הילדים שלהן ונכון שיש כאלו שמפגינות נגד -אבל- הלחץ שלהן היה ענייני וממוקד יותר אם רשימת האסירים שישראל כן מוכנה לשחרר היתה חשופה לכל (בניגוד לאינטרס של החוטפים). יש כאן גם את ההיבט ההומני שמציג אותנו כנותני מידע מול החוטפים שמתעללים גם באזרחים שלהם. ודבר נוסף, זה לא עולה כסף כך שהטענה "מה זה יעזור" לא תופסת פה!

 

[יונה1]

cibr

הטענה שלך היתה הגיונית למדי כבר ברגע שעלתה הנה. אבל.... אני למשל לא עניתי על כך, כי א. אני לא מאמינה שראשי השב"כ, מוסד, ממשלה וכל יתר גופי הביצוע יושבים בלילות מול הפורום הזה בכדי "לצוד" רעיונות. כך שכל רעיון שעולה כאן וחורג מיכולת האזרח הפשוט לפעול, ממילא אין טעם לעסוק בו. לחילופין, ניתן תמיד לנסות ולהשפיע עליהם דרך כתיבת מכתב ל"הארץ" למשל. נשאלת כמובן השאלה הנוספת הבאה: נניח שאכן תתעורר מהומת אלוהים בשטחים, ושם כן ישרפו צמיגים, כיצד זה ישפיע על אהוד אולמרט שמצב הקיפאון הזה באשר למו"מ משרת אותו פוליטית.... ב. יש לזכור כי בחברות לא דמוקרטיות, יכולת האזרחים להפגין ולעשות מהומות, לא רק מוגבלת, אלא עלולה גם לעלות למוחים בחייהם. ג. הרי ממשלת ישראל האימפוטנטית, ממילא עוד לא לקחה שום החלטה לגבי שמות האסירים. ככל הידוע לי, עד עכשיו רק נפסלו שמות ומספרים שקיבלנו מהחמאס. הרי בינתיים, הוקמה רק איזו ועדת שרים וירטואלית שעניינה כן או לא דם על הידיים, או משהו כזה.... וזה בדיוק מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, באשר לשאלה מול מי אנו צריכים למחות וכיצד עלינו (האזרחים הפשוטים) לפעול.

 

[CIBR]

למה הכוונה לעשות?

אכן במישטרים של האלה הפגנות זה משהו מוגבל. אבל הזכרי בימים הראשונים אחרי חטיפת שליט, זו היתה פעם ראשונה שהיו הפגנות בצד השני והיתה גם תקווה לשיחרור של נשים וילדים. מה קרה שה"נשים וילדים" הפך לדיון על "דם על הידיים"? מכך אני לומד שני דברים: א: האפשרות שהם יצאו לרחובות לא דימיונית בכלל! ב. ישראל נרדמה ולא ניצלה את ההזדמנות! ועכשיו לשאלה מה אנו יכולים לעשות: עד עכשיו הפעילות התרכזה בקריאה לממשלה לעשות אך לא אמרנו מה לעשות ויכול להיות שאותם ראשי שבכ ושאר המומחים לא חשבו על משהו - קורה. אני מציע זה שגם אנחנו ננסה לחשוב מחוץ לקופסה. קריאה שוב ושוב לראש הממשלה "קדימה פעל" לא הופכת אותו לחכם יותר גם אם הוא רוצה. צריך לכוון אותו למעשים מסויימים. לסיכום: מארגני ההפגנות הבאות והסטיקרים הבאים יקראו לממשלה לחשוף את רשימת האסירים שיושבים ומחכים לביצוע העיסקה! הגיעה הזמן שגם בצד השני יתחילו להזיעה. וצריך לתדרך עיתונאים שיתחילו לשאול את נציגי ממשל שאלות נכונות: במקום "מה דעתך?" או "האם תהייה מוכן לשחרר את ... שם של רוצח מפורסם ...?" שיתחילו לשאול "האם יש רשימה של מועמדים בטוחים לשחרור?" או "מי הם הממתינים לשחרור?" הגיע הזמן שגם בממשלה יתחילו להזיעה. ---- (וחוץ מזה יונה1 אל תעזבי את הפורום)

 

[דן בן תרצה]

המחליטים ויועציהם אינם מראים נכונות להקשיב

מנסיוני: המחליטים ויועציהם ועוזריהם הקרובים אינם מראים נכונות להקשיב לעצות ולרעיונות שלא באים מתוכם, אלא "מבחוץ". מלכתחילה הם "יודעים" את העבודה יותר טוב מכל אחד אחר, ודוחים כל הצעת-עזרה "מבחוץ". גם אם לפעמים מוכח שדווקא "מבחוץ" ניתן לעשות יותר מאשר "מבנים", קרי - מטעם הממסד הבטחוני והמדיני הרשמי. דוגמה בענייננו: דווקא חבר-כנסת מסיעה קטנה באופוזיציה (יוסי ביילין) הצליח להפעיל את קשריו הכרויותיו האישיים מהעבר, ובעזרת מכריו בשירות החוץ הנורבגי, השיג את קלטת-הקול בה השמיע גלעד שליט את הודעתו למשפחתו ולממשלת-ישראל. ויש עוד דוגמאות שלא כאן המקום לפרטן. לעומת זאת (ורק אתמול ניתנה לזה "עדות" נוספת, שאינני בטוח כמה אזרחים 'מהשורה' שמו אליה לב) בקרב האנשים האמורים לטפל בסוגייה כמו סוגיית השבויים מתעוררים לפעמים ריבים וניגודי 'אגו' (לכאורה מקצועי, אם כי לא תמיד. לא פעם זאת כסות מקצועית ליוקרה אישית או קבוצתית) המסכלים את אפשרות העבודה היעילה. דוגמה: חודשים רבים (!) רבו ביניהם אנשים מ-2 גופי מודיעין, מי קובע את היעדים ונותן את ההוראות, ומי תפקידו לבצע את העבודה המקצועית המובהקת. חודשי-מריבה שבוזבזו עד שנוצר "ואקום" מודיעיני בנושא חיוני הפוגע עד היום בכל הטיפול בענין השבויים.

 

[דן בן תרצה]

תיקון הקלדה שגוייה ותוספת שנשכחה:

התיקון: צריך להיות - לפעמים מוכח שדווקא "מבחוץ" ניתן לעשות יותר מאשר "מבפנים" התוספת: אנשי הממסד הבטחוני והמדיני, ה"מקצוענים" וה"מחליטנים" יטרפדו כל סיוע או קבלת-עצה "מבחוץ", מצד מי שאיננו "משלהם", שהרי אחרת - הצלחה או רעון מוצלח של מישהו "לא מוסמך" עלולים להראות שיש טובים מהם, או אפילו - שהם פשוט לא מועילים !

 

[yuvi55]

ילדיכם רצחו בדם קר ילדים ונשים שלא עשו דבר

ילדיכם רצחו בדם קר, ילדים ונשים שלא עשו להם דבר, הילדים שלכם טבחו במסעדות ובאוטובוס ,במדרחוב,, גלעד שליט כחייל - נלחם נגד ארגון טרור ולא בילדים, זה שהפלשתינאים מאפשרים לילדיהם להסתובב או להיות בקרב המחבלים - כמן חומת מגן - בהשראת החשיבה שישראל לא פוגעת היכן שיש ילדים, הטרור מנצל את הילדים למטרות נילוזות ולא אנושיות.. אתם הפלשתינאים באים להרוג ילדים ונשים ללא מצפון וייסורי אשמה להתנהגותם, מנסים להרוג כמה שיותר ואם לא ! אז שיפגעו כמה שותר, האסירים הפלשתינאי עם דם רב על הידיים - כמפקדים, וכמתאבדים.