בחרתי שלא להגיב לדברי יעללה

[דליה ח]

בחרתי שלא להגיב לדברי יעללה

לחסוך מעצמי תוספת של כאב , אני מקווה שפוריה וכל אחת מאיתנו כאן, נשמור על שפיות, בכל הכוחות האפשריים, ומעט עזרה מידידים אף פעם לא מזיקה.

 

[eaz1514]

דלי יקרה, לשמור על שפיות

אני מנסה אבל ישנה עם הרדיו מאז שבת, ב-3 לפנות בקר שמעתי על החללים, הפצוע האנוש והפצועים הקשה וכבר לא ישנתי. הכלבה הרגישה שנאי ערה ובאה לשכב לצידי. ב-6.25 נכנסתי לאוטו בדרך לעבודה ברדיו התנגן לו "עוף גוזל" אחד השירים שאני לא יכולה להם, הדמעות זולגות ואני חושבת רונן כבר הגיעו החברים החדשים? הם בגילך. יום קשה, אחד הימים שהגעתי לעבודה אבל לא ממש מסוגלת לעבוד. מנסה לאסוף כוחות להתחיל לעשות משהו מועיל ולא מסוגלת להתרכז.

יהיה זכרם של הנופלים ברוך .

שמישהו ישמור על החיילים שלנו. אילנה, אמא של רונן

 

[שרון123]

בוקר קשה ועצוב

קמה מוקדם מאד בימים האחרונים ומיד רצה להתעדכן

 

[דליה ח]

לאילנה, משהו בנושא המלחמה על השפיות

אם אני לא טועה, את הקטע הזה הכנסתי בעבר, לחדשות, לוותיקות ולכל מי שנלחם על השפיות, אני חוזרת על זה שוב. מחזיקה אצבעות לכולנו. מבחינתי זה או להתמוטט או להתמודד, עם כל הקושי. במלחמה על השפיות אין שאלות גם אם הכל מטושטש, לא ברור גם אם הכל מרגיז ,לא צודק במלחמה הזו אנחנו נתפרק. את השאלות נפריח לשמיים ולא נקבל תשובות ברורות נרים מבט למעלה, נעצום עיניים עד שלא נראה כלום מבעד למסך הדמעות. במלחמה על השפיות לא כדאי לשאול למה דווקא, מי ,ומתי לנבור במחשבות אין קץ עד שהלב עומד להתפוצץ. ומה שנותר,לשמור על הלב, שנשבר את שארית הכוחות ליום המחר לצעוד בשני נתיבים מקבילים נתיב המוות ונתיב החיים.

 

[בלה ענת]

../images/Emo24.gifדליה את כותב מאד יפה ומרגש

 

[eaz1514]

../images/Emo7.gif דליה כתבת כל כך יפה ומרגש

את יודעת שאני לא בוכה אבל גרמתי לדמוע. בימים טרופים אלה אני מרגישה מערבולת, אין לי משפחה או חיילים בדרום, אני לא דואגת למישהו קרוב אבל כל חייל הוא עבורי ילד שלי. אני מרגישה את עצמי ב"מצב מחלמה" מה שמביא על פני השטח את כל הכאב של המלחמה הפרטית שלנו. אני לא יכולה שלא לחשוב על החברים הצעירים שמצטרפים לילדים שלנו והלב כואב. בתקוה לימים טובים מאלה אילנה, אמא של רונן

 

[דליה ח]

תודה לכן,

היה לי פסיכולוג שאני מאחלת לכל אחד שזקוק. הוא מעולם לא דיבר אלי מגבוה, כדרכם של פסיכולוגים מסויימים. הוא היה מחובר לכאב שלי כאילו הכיר אותי משנים רבות. אני מאמינה לכל מילה שלו, ואימצתי הרבה מהם. ממנו אני יודעת שהגוף שלנו בנוי מכוח פיזי וכוח נפשי. את הכוחות הפיזים אנחנו מפעילים בכל פעולה שמצריכה אותם בלי לחשוב פעמיים. הכוחות הנפשיים חבויים בנו, ואנחנו חייבים לנבור ולחפש אותם בעיתות משבר/אסון. הם קיימים, אסור לנו לוותר עליהם. אני ממש לא גיבורה גדולה, יש לי נפילות, קשות וקלות. בכל פעם אני עושה את העבודה מחדש, חופרת ומחפשת את הכוח, עד לפעם הבאה.

 

[eaz1514]

../images/Emo140.gif