לגבי כרס...
הצורה באה במקרא רק פעם אחת ובסמיכות וממנה הסיקו לצורה הבודדת. "אכלנו (אֲכָלַנִי) הממנו (הֲמָמַנִי), נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הציגנו (הִצִּיגַנִי) כְּלִי רִיק, בלענו (בְּלָעַנִי) כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי; הדיחנו (הֱדִיחָנִי)." (ירמיהו נא לד). אם המילה הייתה כֶּרֶס (=כֶּרֶשׂ), היה צ"ל בסמיכות כַּרְשׂוֹ, כִּרְשׂוֹ, כֶּרְשׂוֹ, אבל מהצורה כְּרֵשׂוֹ ניתן להסיק שהצורה היא כָּרֵס (=כָּרֵשׂ) במלרע (כמו זָקֵן --> זְקֵנוֹ) מה קורה בלשון חז"ל? במשנה המילה כרס באה כמה פעמים בסמיכות, ומכולן משתמע שהמילה היא אכן כָּרֵס (כגון "כְּרֵסָהּ בין שיניה", ראש השנה ב,ט). במשנה גם באה המילה כרס פעמיים בצורתה הבודדת: מסכת חולין ג,א, ומסכת תמיד ד,ב. אם תפתחו את ספרי המשנה המודפסים, בשני המקומות תמצאו את הצורה כָּרֵס. אבל... אם תכנסו למאגר כתבי היד של האונ' העברית תוכלו לראות שבמסכת חולין בכתב יד קאופמן, מופיעה דווקא הצורה כֶּרֶס! (או כֶּרֶיס בכתיב המלא שלהם, מצורפת תמונה). (במסכת תמיד מופיעה הצורה כָּרֶס שלא ברור אם היא במלרע או במלעיל). לדעתי אם ישנה צורה שנפוצה בציבור וקיימת גם בכתבי היד, הדבר צריך בירור, ולא בטוח שעדיפה הצורה "הנכונה".
מלרע ולא מלעיל: כּוֹבַע, אֲפִלּוּ (ראו דיון בקשר למילה זו, כאן בפורום), צֵלָע, כָּרֵס (ולא "כֶּרֶס"), שוֹבָך, עוֹרֵק, הֵנָּה, תִּירָס.
