כן
איך מתמודדים? זה אינדיווידואלי לחלוטין. מן הסתם אצל כל אחד זה ברמה אחרת, אצל כל אחד זה נובע מדברים אחרים. יש הרבה דרכים להתמודד עם זה. אני חושבת שהשלב הראשון הוא לקבל את עצמך כמו שאת.
עד סוף התיכון הייתי ביישנית ברמות של אחת שלא מוציאה מילה מהפה, יושבת בסוף הכיתה וגם בהפסקות נשארת בכיתה עם מעט החברות שיש לה. כשהגעתי לצבא השתניתי. הייתי יותר פתוחה, חייכנית, קיבלו אותי בחום ופתיחות, היו לי הרבה חברים מהבסיס (אבל בסיס קטן זה לא חוכמה גדולה במיוחד..) שגם היום, אחרי שנתיים וחצי ואפילו יותר, אני שומרת איתם על קשר. עכשיו אני סטודנטית, אפשר לומר שהשתניתי מאוד, אני כבר לא בחורה ביישנית כל כך-אני יותר אסרטיבית, מוכנה להילחם למען הזכויות שלי, לא שותקת כשמשהו מציק לי. למדתי לקבל את עצמי כמו שאני ולהבין שאני שווה כמו כל אחד\ת אחר\ת-ועם כל הצניעות-אולי אפילו יותר.
אם את רוצה-שלחי לי מסר. שאלי אותי שם מה שבא לך.
שוב אני אומרת-ההכרה בערך של עצמך היא השלב הראשון. ההתמודדות היא אינדיווידואלית. מה שלא יהיה-בהצלחה
סופשבוע נעים ובהצלחה
