בטח כבר שכחתן את ההריון אבל

[הריונית בארונית]

בטח כבר שכחתן את ההריון אבל

אשמח לעצה. ולמידע. ואני מנסה בעוד פורומים אז סליחה מראש ממי שיראה את ההודעה הזו בעוד מקומות" הסטריית מי שפיר או איך לקרוא לזה... אני קוראת קבועה בפורום ומשתתפת לפעמים בשם אחר. סליחה על האנונימיות . אני בהריון בשבוע 21 ויש לי תור לבדיקת מי שפיר שקבעתי בלב לא שלם (אני בת 35 וחצי וזה הריון שלישי עם שני ילדים מקסימים בבית) עשיתי כבר חיפוש כאן בנושא ואכן מצאתי הרבה תשובות ... אבל ההסטריה שלי לא נותנת לי מנוחה ואני שואלת ליותר פירוט. בשני הריונות הקודמים שלי עשיתי בדיקת מי שפיר - פעם אחת כי בדיקות החבון העוברי לאהיו תקינות (הילד יצא תקין

) ובהריון השני מתוך "זרימה" עם העדר והידיעה שהבדיקה כמעו ללא סיבוכים ושהסיבוכים תלויים במיומנות הרופא (שהיה ליפיץ המדהים והרגשתי בטוחה אצלו) מאז עברו קצת מי שפיר בחדרי הלידה ושמעתי על סיבוכים מהבדיקה (לא רק בתקשורת אלא גם מספר מקרים אצל חברות או בפורומים באינטרנט), על זיהום - שהוא אקראי ועל טיפול נמרץ אחרי זיהום על ידי חיידק אלים שהגיע כמעט למוות ולנזקים עצומים הרחם (אני לא מתכוונת ללדת יותר אחרי השלישי ויש לי כבר שניים - אבל בכל זאת...) שמעתי גם על סיבוכים "קטנים" כמו אשפוז ל-3 ימים או "רק" הפלה בלי נזק לאם - אבל גם זה "לא מתאים לי" במיוחד שיש לי בבית גם תינוק שעדיין יונק והעדרות שלי מהבית היא בפירוש טראומה בשבילו (אולי זה נראה טפשי...

מצטערת אבל אלו השיקולים שלי) מצד שני אני יודעת שהסיבוכים באמת די נדירים ואינני חוששת מהליך הבדיקה עצמו (כאב או צירים וכו´ - אצלי משתרשים חזק החבר´ה) ואני מתארת לעצמי את הטרגדיה שבלידת ילד עם תסמונת דאון (אם כי גם הפלה היא טרגדיה אפילו אם הילד פגוע). אז אחרי שעברתי פעמיים בדיקות מי שפיר והלך קלי קלות ולא פחדתי כמע ולא ידעתי הכל ... פתאום אני בהסטריה (לא הגזמה) ולא ישנה כבר 2 לילות מה דעתכן? (אני מוכנה לדעות נחרצות, זה בסדר ואני לוקח בפרופורציות) מה עשיתן אתן? (ובאיזה גיל) והאם שמעתן (גם אתן) על סיבוכים נ.ב. הסיכוי לפי הגיל לת. דאון : 1:378 הסיכוי לפי שקיפות עורפית משוקללת עם הגיל : 1:2800 תודנ על כל עידוד ועצה

 

[ליאור של חנה]

אני בכוונה לא נוקט עמדה

אני רק מנסה לכוון איך לדעתי צריך לשקול חלבון עוברי ושקיפות נותנים מדד סטטיסטי נטו לגבי תסמונת דאון מי שפיר עשוי לעלות על בעיות נוספות שאלה נוספת היא מה עושים במידה ויש אינדיקציה לבעייה בשל תוצאות מי השפיר לגבי רמת הסיכון של בדיקת מי שפיר - המספרים נעים בין 1 ל400 ו 1 ל 500 המספרים הללו הם על פי סקרים שמוסטים בשל העובדה שרוב אלו שעורכים בדיקת מי שפיר הם בגילאים מבוגרים ואלו גילאים שבהם יש סיכון להשלמת ההריון ממילא בשל הגיל לא פחות חשוב לקחת בחשבון היסטוריה גנטית משפחתית לפחות ברמת המשפחה המורחבת בשני הצדדים אנחנו באופן אישי כן עשינו מי שפיר למרות שקיפות מצויינת והיות חנה בת 32 וזאת בשל תהליך ההפרייה שעברנו עשינו זאת עם המון חששות אבל עם ידיעה ברורה שלמרות הקושי להכנס להריון עדיין לא רצינו להיות מטופלים בילד עם מום גנטי שניתן היה לגלות בבדיקת מי שפיר בהצלחה בהחלטה בכל מקרה ואיחולי ילד בריא ליאור

 

[סיגל היי-טק]

שלום אב של שיר, וברוך הבא../images/Emo25.gif

שמחה שאתה כאן! מתי נכנסו באופן רישמי? נשיקות לבלונדה

ולשחרחורת

(אין איקון עם שיער שחור, אז הכנסתי את הבנדנה שמכסה על השיער...) סיגל|

 

[סיגל היי-טק]

עכשיו ראיתי את ההודעה../images/Emo3.gif

 

[ליאור של חנה]

כמקובל במקומותינו - חיכיתי 8 ימים..

היום פעם ראשונה מכיר מעט לא מכיר הרבה אז מה ? אני אכיר !!! נשיקות יינתנו רק בשעה עשר בלילה שמהווה שעת החזרה הביתה שלי לאחרונה

 

[סיגל היי-טק]

ואני אמרתי לך את דעתי על השעה

שאתה חוזר הביתה (אבל מה לעשות, אני יודעת איך זה אצלכם, שם, בעבודה

) ומאחלת לך שתחכה 8 ימים רק לארועים כאלו.

 

[רותי ע]

דעתי בנושא...

בהריון (הראשון והיחיד בינתיים) חלבון עוברי היה 1:9500, גיל 32. קבעתי תור לשקיפות עורפית. יום לפני ביטלתי וקבעתי תור למי שפיר. ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת להתמודד עם ילד מוגבל. רציתי לעשות הכל כדי לצמצם את הסיכונים. במי שפיר מגלים לא רק דאון אלא עוד הרבה בעיות. העדפתי להסתכן בהפלה ולא בילד פגום. והתוצאה החיובית נתנה לי המון שקט נפשי במהלך ההריון. וגם זה חשוב... ובילד הבא? בכלל אין לי ספק. בנוסף לכל השיקולים שהיו לי בהריון הראשון יש שיקול נוסף - יש לי מחוייבות כלפי הילד שלי. לנסות שתהיה לו משפחה כמה שיותר "נורמלית". ילד פגוע משפיע באופן קשה על כל המשפחה. אז אלו השיקולים שלי בנושא.

 

[לאה_מ]

דעתי השונה...

לי היו תוצאות טובות של חלבון עוברי בכל ההריונות, וזה הלך ועלה מהריון להריון, למרות שכל פעם הייתי (מטבע הדברים) מבוגרת יותר. בהריון עם אורי הייתי בת 35 והתוצאה המשוקללת בחלבון העוברי היתה 1:5000. לא עשיתי מי שפיר. היה לי הרושם שעל סמך הנתונים שהיו בפני, זו היתה החלטה מושכלת והגיונית. אבל אני אדם אופטימי מיסודי...

 

[אמא של שחר]

דעת מיעוט

הי הריונית ! (לא צפוף לך שם בארונית?

). דווקא לא שכחתי את ההריון, אני זוכרת אותו היטב למרות שחלפו שנתיים + ואני אפילו מתגעגעת לתקופה המופלאה והמרגשת הזו. אני מעדיפה לא להציע לך מה לעשות כי זו החלטה מאוד אישית ורק את נושאת בתוצאותיה. לכן אספר מה היו השיקולים שלנו כשהחלטנו לא לעשות בדיקת מי שפיר. אז כמו שציינתי, בחרנו לא לבצע בדיקת מי שפיר ומהרגע שההחלטה התקבלה היינו מאוד שלמים עם הבחירה. הייתי בת 30, החלבון העוברי היה תקין אך בסקירה נמצאו שני ממצאים שעשויים להגדיל את הסיכוי לתסמונת דאון. לאחר שחקרנו את הנושא לעומק באינטרנט ונפגשנו פעמיים עם גנטיקאי הגענו למסקנה שהסיכוי לכך שהעובר(ית) אכן לוקה בתסמונת דאון נמוך מהסיכון להפלת עובר בריא כתוצאה מהבדיקה (שהוא סטטיסטית 1:200). גם אני מכירה סיפורים על סיבוכים אבל הייתי מציעה להתיחס לסיפורים כאלה בערבון מוגבל כי את לא יודעת את כל הנתונים של המקרה ויתכן והם לא רלבנטים כלל למקרה שלך. שיקול נוסף הוא שיש הרבה מאוד מומים גנטיים שלא ניתן לזהות בבדיקת מי שפיר. למעשה בדיקת מי שפיר מזהה רק חלק קטן מהמומים הגנטיים האפשריים וזה עוד בלי להתיחס לדברים כמו אוטיזם, חרשות, עוורון או סיבוכים מהלידה שלא ניתן לנבא אף אחד מהם מראש באמצעות בדיקה. לכן הבדיקה לא היתה מקנה לי שקט נפשי או מפחיתה חרדות משום שהייתי יודעת שעדין יכולים להיות בעיות אחרות. אני מניחה שלרוב האנשים זה עושה את ההיפך - מרגיע אותם. גם לא הייתי בטוחה שבמקרה והתוצאה תהיה חיובית אהיה מסוגלת לעבור תהליך של לידה מוקדמת והפסקת הריון עם כל הדילמות המוסריות והמצפוניות שכרוכות בכך בשלב מתקדם. גם במבט לאחור זו היתה ההחלטה הנכונה ביותר עבורנו. יחד עם זאת, אם אהיה שוב בהריון, אנו נשקול את הנושא מחדש בהתאם לנתונים של אותו הריון. אני לא פוסלת שום בדיקה על הסף אך לדעתי לא כולם חייבים לעשות את כל הבדיקות. -- ליאורה

 

[DZILBR]

אני בכלל לא מבינה את ההתלבטות

אני בת 29 בשני ההריונות עברתי מי שפיר כדי להיות שקטה. כמו שאת כבר יודעת, הבדיקה מהירה , פשוטה ומעולם לא שמעתי על כל סיבוך שנגרם בעקבותיה (למרות שבספרות יש כמובן מקרים כאלה). לדעתי הסיכון בהיוולדות ילד עם תסמונת פגם מפחיד הרבה יותר מהבדיקה. בגילך אני בכלל לא מבינה את ההתלבטות בהצלחה.

 

[jole]

גם לנו היה די ברור מה נכון לנו...

וזה המפתח, תבדקי, תחקרי תשאלי ובסוף תחליטי מה נכון לכם. ההריון שלי לא היה כל כך מזמן...הגוזל בן שלושה חודשים

. ההחלטה שלנו הייתה קודם כל בגלל הגיל- 35. ולמרות ששום בדיקה היא לא ערובה לשום דבר רציתי להרגיש שאני מבחינתי בודקת כל מה שאפשר. גם מהבדיקה עצמה לא פחדתי. הרופא שאיתי מלווה אותי דרך ארוכה (עוד מהבן הראשון שעוד מעט בן 6) ואני סומכת עליו בעיניים עצומות שזה חשוב לא פחות. והעיקר שיהיה בהצלחה.

 

[חגית של אורן]

דעתי האישית מאוד

אני בחרתי לעבור בדיקת מי שפיר ללא קשר לתוצאות החלבון העוברי ולקחתי בחשבון שאולי אאבד את העובר כתוצאה מזיהומים וכו´ (טפו טפו). כשמישהו/מישהי מתייעץ אתית האם לעבור את הבדיקה, אני תמיד אומרת - להקשיב ולקראו מה שאפשר על הבדיקה, לקחת בחשבון את כל הסיכונים, להמנע מהלחצים הסביבתיים ולקחת החלטה שתעמדו בתוצאותיה. הבדיקה לא נטולת סיכונים לגמרי, אבל אנחנו החלטנו שעדיף לנו לאבד חס וחלילה עובר, מאשר ללדת ילד פגום שייסבול כל חייו. עדיף לבכות חודש חודשיים מאשר לבכות כל החיים. אני הייתי בת 32 עם הריון תקין וחלבון עוברי תקין לחלוטין. בהצלחה בכל מקרה

 

[mor4]

מי שפיר../images/Emo45.gif

אני מסכימה עם חגית של אורן - גם אני עברתי בדיקת מי שפיר (הריון ראשון - גיל 28) ולא היתה שום ",סיבה" לעשות זאת על סמך הנתונים של החלבון העוברי והשקיפות העורפית. אבל אני בדיעה שגם ככה יש כ"כ הרבה מחלות ודברים (לא עלינו) שאין דרך לגלות אותם מראש ולכן, אז אם אפילו רק בקצת אני יכולה להיות בטוחה במשהו - אני אעשה זאת.שוב, מצטרפת לדיעה שעדיף לבכות חצי שנה מאשר לבכות כל החיים! אבל זו רק דעתי.

 

[limori]

שלום הריונית

גם אני היתי בדיוק במצב שלך לפני כמה חודשים. הגיע בדיקת חלבון עוברי שלי והרופא אמר שאין צורך לעשות בדיקת מי שפיר אני בת 29. הלכתי להתיעצות עם רופא נוסף שכן המליץ שבוע ימים בכיתי לא ישנתי בלילות שיגעתי את כל מי שסבב אותי וכולם אמרו לי לעשות מי שפיר ולבסוף החלטתי שלא. האמת היא שאני די מצטערת היום אני בחודש שביעי ויש לי המון חששות למרות שהאופטימיות גם כ מחלחלת בתוכי.... אני לא זוכרת את התוצאה אך היא היתה גבולית. אני אישית מציעה לך כן לעשות. המון המון חברות שלי עברו את הבדיקה ושום תסבוכת לא היתה להן. בשביל השקט הנפשי כדי לך לעשות. שיהיה לך בהצלחה.... והריון קל. לימור

 

[ציפי ג]

לא שכחתי איך זה להיות בהריון

ודיעה מאוד לא קונבנציונלית שלי בנושא, היא שכל הבדיקות הן מסחרה גדולה של הרופאים. אני לא עברתי בדיקת חלבון עוברי באף אחד מההריונות (חמישה ב"ה) ולא מי שפיר. חלבון עוברי היא בדיקה די לא אינדיקטיבית, ובגלל זה יש כל כך הרבה בדיקות מי שפיר. כל רופא שמבצע בדיקת מי שפיר מקבל עליה תשלום ראוי מקופ"ח, משתלם לו שתעשי את הבדיקה, משתלם לו, כי הוא יכול לסמן וי על יד עוד בדיקה שהוא ביצע, ויקטין את הסיכון לתביעה על רשלנות רפואית. בהיותי אדם פאטליסטי, אמרתי שאם הקב"ה גזר עלי ילד פגום, זה גם יכול לקרות בלידה, או בכל שלב אחר, ואני לא ראיתי את עצמי מפילה ילד בגלל תסמונת דאון. מה שכן, גם לא הייתי בקבוצת סיכון לילד עם תסמונת דאון. יכול להיות שעכשיו כשאני מבוגרת יותר, אני אעשה שקיפות עורפית, רק כדי לדעת. הקפדתי על אולטראסאונד, ותמיד על הכי מתקדם, כי באולטרסאונד אפשר לאתר פגמים בעובר שניתן לתקנם בעודו ברחם. זו דעתי.

 

[zimes]

מצטרפת להתנגדות לדיקור

זו דעתי, לגבַי, נכון להריון הקודם. אבל לגבייך - החלטה שלך. את תצטרכי, חו"ח, לחיות עם הפלה או עם דאון.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

מי שפיר

לפני יובל מאוד התלבטתי אם לעשות או לא. שמעתי על 0.5% סיכון, על 3% סיבוכים וכו´. והתלבטתי. ואז גיסתי אמרה לי "כמה דברים בחיים את עושה שבטוחים ב- 99.5% ? אפילו לחצות את הכביש זה לא עד כדי כך בטוח מבחינה סטטיסטית". ובעלי אמר, שהוא מוכן שניקח את הסיכון של סיבוך ולא את הסיכון של ילד פגוע, חס וחלילה, וזה נכון שבעתיים כשיש ילדים נוספים בבית. אז אני לא אומרת לך מה לעשות, רק נקודה למחשבה.

 

[אמא של שחר]

הבעיה עם סטטיסטיקה

אני מסכימה מאוד עם מה שכתבת למרות שבעזרת אותו טיעון בדיוק הגעתי למסקנה הפוכה

. כשהתוצאות הן סטטיסטיות ולא חד משמעיות כל אחד מסיק מסקנה בהתאם למידת ה"שנאת סיכון" ושאר השיקולים שהם ספציפיים לאותה משפחה. אני חושבת שלעובדה ששחר היא בתנו הראשונה בהחלט היה משקל בהחלטה לא לבצע דיקור. גם לפי הנתונים שההריונית הציגה סטטיסטית הסיכוי שלה לתינוק בריא הוא 99.97% והסיכוי לתינוק עם תסמונת דאון הוא 0.03%. אבל המספר בפני עצמו לא עונה על השאלה אם לעשות דיקור או לא. כי 0.03% זה הרבה או מעט? בעיניי משפחה אחת זה לא יצדיק בדיקת מי שפיר. בעיני משפחה אחרת ה- 0.03 % האלו יכולים להפוך את שאר ההריון לחרדה מתמשכת והבדיקה תעניק להם שקט נפשי. -- ליאורה

 

[אירית של מורן ומתן]

טבעי שאת פוחדת...

לי יש שני ילדים. מורני בת 9.5 ומתן בן שנתיים. כשהייתי בערך בגילך ילדתי את מתן ולא עשיתי מי שפיר מהסיבה הפשוטה שאצלי הסיכון להפלה מהבדיקה היה גבוה יותר בגלל הפלות קודמות. עברתי את כל הבדיקות ש"מסביב" כמו שקיפות עורפית, סריקת מערכות מוקדמת פרטית אצל פרופסור. א ב ל הייתי במתח במהלך כל ההריון לגבי בריאות העובר. אין לי ספק שאם הסיכון להפלה מבדיקת מי השפיר היה כמו לאחרות (בערך 0.5 אחוזים) הייתי עוברת את הבדיקה ואצל ליפיץ המומחה. כל אישה חרדה לבריאות עוברה וככל שאנחנו מתבגרות ונסיוננו והידע גדל, גדלים איתו גם החששות. אין ברירה. את צריכה להתמודד עם החלטותייך כאדם בוגר שיודע את כל הסיכונים (ואת כבר יודעת). אז או שתחליטי לעשות את הבדיקה ולקחת את הסיכון לסיבוך (שהוא ממש קרוב לאפסי) או שתחליטי לקחת את הסיכון לחס וחלילה פגם בעובר ובבריאותו.את צריכה להחליט וללכת עם זה עד הסוף ולהתמודד עם הפחד בשני המקרים אבל לפחות להיות שלמה עם ההחלטה. שיהיה בהצלחה!