בטח לא פיית השיניים
סוזי שכבה במיטתה החמימה, השלג ירד באיטיות מהשמים, הכוכבים נצצו באורם החלש והרחוב היה ריק מאנשים, כצפוי בשעה המאוחרת הזו. סוזי שהייתה אמורה להיות ישנה כבר שעות, לא הצליחה להירדם, היא שכבה ערה, עיניה נעוצות בתקרה ומוחה היה עסוק בחשיבה על יום רביעי הקרוב, על חג המולד. מה היא יכולה לבקש? הימים עוברים כל כך מהר ולה עוד אין רשימה, אפילו לו התחלה של רשימה. "אני מניחה שאני יכולה לבקש סוס פוני יפה" מלמלה לעצמה סוזי, "או אם זה מסובך מדי, סוס פוני שלא כל כך יפה". המחשבות רצו להם במוחה של סוזי, כל כך הרבה רעיונות וכל כך קצת זמן, למה אי אפשר לדחות קצת את חג המולד? היא שאלה את עצמה, למה אי אפשר לחכות עד שהרשימה תהיה מוכנה?. בדיוק אז, כשלרשימה של סוזי נוסף תוכי נדיר בכל צבעי הקשת, נשמעו צעדים בקומה למטה. סוזי ישר התרוממה והזיזה את השמיכה הגדולה והחמימה מגופה הקטן, היא התקדמה לכיוון הדלת, שום סימן של פחד לא היה בילדה הקטנה הזו. המסדרון שנגלה לפניה היה חשוך מאוד, מנורת הלילה הקטנה שהייתה אמורה לספק אור מהומהם נשרפה לפני כמה ימים. אבל עדיין היא התקדמה בצעדים קטנים בחשכה, עד שהגיעה לקצה גרם המדרגות. צעדים כבדים נשמעו למטה, וגם שיעול קטן ומהיר. לאט, לאט סוזי פסעה למטה, עושה כל שביכולתה כדי שמי שנמצא למטה לא ישים לב אליה. גם הקומה למטה הייתה די חשוכה, אבל האורות של הרחוב חדרו דרך החלון שבסלון ואפשרו ראות סבירה בקומה. דמות גדולה נראתה זזה במהירות ודי ברשלנות ליד האח, כאילו איבדה משהו. "סליחה?" לחשה סוזי, לרגע היא נדהמה מהאומץ, או אולי הטיפשות שתקפה אותה. הדמות הגדולה הסתובבה במהירות, יותר מדי במהירות, היא מעדה אחורנית והשמיעה אנחה של כאב. סוזי מיהרה לזירת הנפילה, היא רצתה לעזור למי שהתגלה כאדם שמנמן ומזוקן. "אתה בסדר?" היא שאלה, דאגה בקולה. "אוי כן" ענה הזקן, הוא התיישר ושפשף את ישבנו הכואב, "אין סיבה לדאגה" הוא צחקק. אבל סוזי לא דאגה באותו הרגע, היא הסתכלה על האדם הזקן והמזוקן, לחיו היו סמוקות וחיוך מאושר נראה תחת זקנו, "סנטה, סנטה קלאוס?" שאלה סוזי בכמעט לחישה. "טוב זה בטח לא פיית השיניים" צחק הזקן צחוק מתגלגל ואחז בבטנו, כאילו זו עלולה להישמט בכל רגע. "זה באמת אתה?" שאלה סוזי, חיוך גדול הופיע על פניה הלבנות. הזקן נראה חושב כמה שניות, "מה זאת אומרת?" הוא שאל לבסוף, מבט מבולבל על פניו. "מה זאת אומרת מה זאת אומרת?" שאלה סוזי, מבטה מבולבל כמו מבטו של הזקן, "אתה סנטה קלאוס?" פיו של הזקן נפער, תדהמה נראתה על פניו, "סנטה, סנטה קלאוס פה?" מבטו התחיל לסרוק את הקומה במהירות, "את בטוחה שהוא פה?" הוא שאל אחרי כמה שניות של חיפוש ללא תוצאות. סוזי הרגישה את לחיה מתחממות, "אתה סנטה קלאוס!" היא אמרה בקול חסר סבלנות. פניו של הזקן חזרו להבעה השמחה שלהם, "טוב אני בטח לא פיית השיניים" הוא צחק בצחוק מתגלגל. סוזי שמה את ידיה על פניה, סנטה קלאוס, או פיית השיניים, הזקן הזה לא בדיוק בקו השפיות. לפתע הזקן, שכנראה היה סנטה קלאוס התחיל לדבר, "ומה מעשייך פה ילדה קטנה? פה בביתי?" "מה זאת אומרת הבית שלך?!" שאלה סוזי בכעס, "זה הבית שלי". מבטו של סנטה קלאוס שב להיות מבולבל, "את בטוחה?" הוא שאל. "כן" השיבה סוזי, סבלנותה כמעט ופקעה. "אז אם כך, מה אני עושה פה?" שאל סנטה. "אני לא יודעת" השיבה סוזי בנימה משועממת, "אולי באת בקשר לחג המולד". "חג המולד" מלמל סנטה, אצבעותיו השמנמנות מגרדות בסנטרו המזוקן, באמת יכולה להיות זו הסיבה, באמת". "אבל חג המולד זה ביום רביעי" מיהרה סוזי להגיד, "יש עוד שלושה ימים". "שלושה ימים עד מה?" שאל סנטה. "עד חג המולד!" התפרצה סוזי, המחשבה שהוריה אולי קמו עברה בראשה. "חג המולד?" פניו של סנטה זהרו, "איזה יופי! אני בטח אקבל המון מתנות". סוזי לא ידעה איך להגיב, היא נענעה את ראשה בייאוש, "אתה סנטה" היא אמרה, "אתה בבית שלי" קולה עלה, "ועוד שלושה ימים חג המולד!" קולה הגיע עד לכמעט צעקה. "בסדר, בסדר" אמר סנטה ושם את ידיו על כתפיה של סוזי, "זה בדיוק מה שחשבתי". "אני בטוחה" נאנחה סוזי. "עכשיו" אמר סנטה ושילב את ידיו, "מה את רוצה לקבל לחג המולד?" עכשיו היו אלה פניה של סוזי שנמתחו לחיוך, "לא ממש חשבתי על זה" היא אמרה בזמן שמוחה עבר במהירות על רשימת המתנות. "באמת?" שאל סנטה בתמיהה, "חשבתי שכל הילדים בגילך מתכננים רשימה לחג המולד". "לא כולם" אמרה סוזי ולחייה הסמיקו, "ישנם אלה שמעדיפים לקבל מתנות מבלי לבקש אותם, העיקר הכוונה", של מי המילים האלה? שאלה את עצמה סוזי. "אני מבין" אמר סנטה, חיוך ערמומי על פניו, "אז לא אכפת לך לקבל, נגיד, בובת ברברי ישנה בתור מתנה, נכון?" פיה של סוזי נפער באימה, "ישנה, כלומר לא חדשה?". סנטה הנהן לאישור, "הרי העיקר הכוונה אמרת". "טוב לא צריך להגזים" אמרה סוזי שהצטערה על כך שנולדה עם פה כל כך גדול, "אפשר גם להתכוון לדברים יותר טובים מברבי ישנה". "אני מניח שכן" אמר סנטה עם חיוך משועשע על פניו. "אז יופי" חייכה שוב סוזי בהקלה, "בוא נחזור לרשימה שלי". "רשימה?" "כן, הרשימה". "רשימת מקולת?" שאל סנטה. "לא, רשימת מתנות". "מתנות?" חיוך מאושר הופיע על פניו של סנטה, "למישהו יש יום הולדת?" פניה של סוזי קפאו, ידיה נהפכו לאגרופים ולחייה האדימו מכעס, "בפעם המאה!" היא התפרצה, "עוד שלושה ימים חג המולד, אתה בבית שלי, אנחנו מדברים על רשימת מתנות בשבילי ואתה סנטה קלאוס!" סנטה חייך חיוך משועשע ואמר, "טוב אני בטח לא פיית השיניים". אני יודע שזה לא סיפור מדע בדיוני, אז מי שלא רוצה להגיב זה לא משנה. אבל אני אשמח לביקורת. תודה.
סוזי שכבה במיטתה החמימה, השלג ירד באיטיות מהשמים, הכוכבים נצצו באורם החלש והרחוב היה ריק מאנשים, כצפוי בשעה המאוחרת הזו. סוזי שהייתה אמורה להיות ישנה כבר שעות, לא הצליחה להירדם, היא שכבה ערה, עיניה נעוצות בתקרה ומוחה היה עסוק בחשיבה על יום רביעי הקרוב, על חג המולד. מה היא יכולה לבקש? הימים עוברים כל כך מהר ולה עוד אין רשימה, אפילו לו התחלה של רשימה. "אני מניחה שאני יכולה לבקש סוס פוני יפה" מלמלה לעצמה סוזי, "או אם זה מסובך מדי, סוס פוני שלא כל כך יפה". המחשבות רצו להם במוחה של סוזי, כל כך הרבה רעיונות וכל כך קצת זמן, למה אי אפשר לדחות קצת את חג המולד? היא שאלה את עצמה, למה אי אפשר לחכות עד שהרשימה תהיה מוכנה?. בדיוק אז, כשלרשימה של סוזי נוסף תוכי נדיר בכל צבעי הקשת, נשמעו צעדים בקומה למטה. סוזי ישר התרוממה והזיזה את השמיכה הגדולה והחמימה מגופה הקטן, היא התקדמה לכיוון הדלת, שום סימן של פחד לא היה בילדה הקטנה הזו. המסדרון שנגלה לפניה היה חשוך מאוד, מנורת הלילה הקטנה שהייתה אמורה לספק אור מהומהם נשרפה לפני כמה ימים. אבל עדיין היא התקדמה בצעדים קטנים בחשכה, עד שהגיעה לקצה גרם המדרגות. צעדים כבדים נשמעו למטה, וגם שיעול קטן ומהיר. לאט, לאט סוזי פסעה למטה, עושה כל שביכולתה כדי שמי שנמצא למטה לא ישים לב אליה. גם הקומה למטה הייתה די חשוכה, אבל האורות של הרחוב חדרו דרך החלון שבסלון ואפשרו ראות סבירה בקומה. דמות גדולה נראתה זזה במהירות ודי ברשלנות ליד האח, כאילו איבדה משהו. "סליחה?" לחשה סוזי, לרגע היא נדהמה מהאומץ, או אולי הטיפשות שתקפה אותה. הדמות הגדולה הסתובבה במהירות, יותר מדי במהירות, היא מעדה אחורנית והשמיעה אנחה של כאב. סוזי מיהרה לזירת הנפילה, היא רצתה לעזור למי שהתגלה כאדם שמנמן ומזוקן. "אתה בסדר?" היא שאלה, דאגה בקולה. "אוי כן" ענה הזקן, הוא התיישר ושפשף את ישבנו הכואב, "אין סיבה לדאגה" הוא צחקק. אבל סוזי לא דאגה באותו הרגע, היא הסתכלה על האדם הזקן והמזוקן, לחיו היו סמוקות וחיוך מאושר נראה תחת זקנו, "סנטה, סנטה קלאוס?" שאלה סוזי בכמעט לחישה. "טוב זה בטח לא פיית השיניים" צחק הזקן צחוק מתגלגל ואחז בבטנו, כאילו זו עלולה להישמט בכל רגע. "זה באמת אתה?" שאלה סוזי, חיוך גדול הופיע על פניה הלבנות. הזקן נראה חושב כמה שניות, "מה זאת אומרת?" הוא שאל לבסוף, מבט מבולבל על פניו. "מה זאת אומרת מה זאת אומרת?" שאלה סוזי, מבטה מבולבל כמו מבטו של הזקן, "אתה סנטה קלאוס?" פיו של הזקן נפער, תדהמה נראתה על פניו, "סנטה, סנטה קלאוס פה?" מבטו התחיל לסרוק את הקומה במהירות, "את בטוחה שהוא פה?" הוא שאל אחרי כמה שניות של חיפוש ללא תוצאות. סוזי הרגישה את לחיה מתחממות, "אתה סנטה קלאוס!" היא אמרה בקול חסר סבלנות. פניו של הזקן חזרו להבעה השמחה שלהם, "טוב אני בטח לא פיית השיניים" הוא צחק בצחוק מתגלגל. סוזי שמה את ידיה על פניה, סנטה קלאוס, או פיית השיניים, הזקן הזה לא בדיוק בקו השפיות. לפתע הזקן, שכנראה היה סנטה קלאוס התחיל לדבר, "ומה מעשייך פה ילדה קטנה? פה בביתי?" "מה זאת אומרת הבית שלך?!" שאלה סוזי בכעס, "זה הבית שלי". מבטו של סנטה קלאוס שב להיות מבולבל, "את בטוחה?" הוא שאל. "כן" השיבה סוזי, סבלנותה כמעט ופקעה. "אז אם כך, מה אני עושה פה?" שאל סנטה. "אני לא יודעת" השיבה סוזי בנימה משועממת, "אולי באת בקשר לחג המולד". "חג המולד" מלמל סנטה, אצבעותיו השמנמנות מגרדות בסנטרו המזוקן, באמת יכולה להיות זו הסיבה, באמת". "אבל חג המולד זה ביום רביעי" מיהרה סוזי להגיד, "יש עוד שלושה ימים". "שלושה ימים עד מה?" שאל סנטה. "עד חג המולד!" התפרצה סוזי, המחשבה שהוריה אולי קמו עברה בראשה. "חג המולד?" פניו של סנטה זהרו, "איזה יופי! אני בטח אקבל המון מתנות". סוזי לא ידעה איך להגיב, היא נענעה את ראשה בייאוש, "אתה סנטה" היא אמרה, "אתה בבית שלי" קולה עלה, "ועוד שלושה ימים חג המולד!" קולה הגיע עד לכמעט צעקה. "בסדר, בסדר" אמר סנטה ושם את ידיו על כתפיה של סוזי, "זה בדיוק מה שחשבתי". "אני בטוחה" נאנחה סוזי. "עכשיו" אמר סנטה ושילב את ידיו, "מה את רוצה לקבל לחג המולד?" עכשיו היו אלה פניה של סוזי שנמתחו לחיוך, "לא ממש חשבתי על זה" היא אמרה בזמן שמוחה עבר במהירות על רשימת המתנות. "באמת?" שאל סנטה בתמיהה, "חשבתי שכל הילדים בגילך מתכננים רשימה לחג המולד". "לא כולם" אמרה סוזי ולחייה הסמיקו, "ישנם אלה שמעדיפים לקבל מתנות מבלי לבקש אותם, העיקר הכוונה", של מי המילים האלה? שאלה את עצמה סוזי. "אני מבין" אמר סנטה, חיוך ערמומי על פניו, "אז לא אכפת לך לקבל, נגיד, בובת ברברי ישנה בתור מתנה, נכון?" פיה של סוזי נפער באימה, "ישנה, כלומר לא חדשה?". סנטה הנהן לאישור, "הרי העיקר הכוונה אמרת". "טוב לא צריך להגזים" אמרה סוזי שהצטערה על כך שנולדה עם פה כל כך גדול, "אפשר גם להתכוון לדברים יותר טובים מברבי ישנה". "אני מניח שכן" אמר סנטה עם חיוך משועשע על פניו. "אז יופי" חייכה שוב סוזי בהקלה, "בוא נחזור לרשימה שלי". "רשימה?" "כן, הרשימה". "רשימת מקולת?" שאל סנטה. "לא, רשימת מתנות". "מתנות?" חיוך מאושר הופיע על פניו של סנטה, "למישהו יש יום הולדת?" פניה של סוזי קפאו, ידיה נהפכו לאגרופים ולחייה האדימו מכעס, "בפעם המאה!" היא התפרצה, "עוד שלושה ימים חג המולד, אתה בבית שלי, אנחנו מדברים על רשימת מתנות בשבילי ואתה סנטה קלאוס!" סנטה חייך חיוך משועשע ואמר, "טוב אני בטח לא פיית השיניים". אני יודע שזה לא סיפור מדע בדיוני, אז מי שלא רוצה להגיב זה לא משנה. אבל אני אשמח לביקורת. תודה.
גם לי הוא הזכיר את התוכנה ההיא. ובקשר של יהודים, או לא יהודים. יש חג מולד, ויש שנה חדשה. בשניהם יש עץ אשוך, ובשניהם יש איש שמן שמביא מתנות. למה שלא תשנה את ה "סנטה קלאוס" ל"סבא כפור"...בעצם אולי עדיף שלא. בשביל זה צריך יהיה לשנות את כל האווירה של הסיפור. זה יהיה יפה, אבל אז תצטרך להוסיף תוכן ועלילה. וגם לעשות קצת בירורים על שאר הרקע לחג.