בטיפול על הספה! בואו נפתח קצת

[הטאו של מי]

בטיפול על הספה! בואו נפתח קצת../images/Emo13.gif

בהמשך לדברים שהתחילו לעלות בפורום...ההורים שלנו!שתמיד אשמים בהכל...

(עם המון אהבה) אנחנו על ספת הפסיכולוג אך הפעם ממקום סולח מקבל מבין ולא שופט, בואו נשתף, אחד את השני בחוויות התבגרות , בכעסים, בדברים שאולי הם היו צריכים לעשות אחרת ועוד, כל אחד עם הסיפור שלו.... ובסוף, נשלח להם אהבה גדולה ן

ענק כמו שאנחנו יודעים...וגם לעצמנו. בכלל, אולי מישהו רוצה לספר למה הוא הולך לטיפול.... פתוח לכולם.... צריך רק להפתח קצת...

 

[לילי נמר]

טוב אז אצלי אימא פסיבית ואבא היה

אקטיבי מידי (בעיקר באלימות) ולכן הוא כבר איננו בבית, אלא עצור, ואני לא מאשימה אותם בהרבה חוץ מזה יצאתי לוחמנית, עקשנית על הצדק, העיניים שלי פקוחות כל הזמן ועדיין אני סומכת על אנשים, התחלתי טיפול עקב פלאשבקים מהילדות מעין היפנוזה תוך כדי שינה, של ההתעללות המינית שעברתי בגיל צעיר, והעיניין שאין לי ידע על הילדות שלי התחיל להטריד אותי עד כדי טירוף, אז החלטתי להתחיל שוב טיפול. אם יש התקדמות או לא אני לא יודעת כי אני שם רק חצי שנה ועוד לא הספקנו אפילו להכיר לעומק

לינוי

 

[הטאו של מי]

קבלי../images/Emo24.gif ענק, תודה על השיתוף

גם שלחתי לך מסר אישי

 

[Broken Wings1]

וואו,

ראויה להערצה, הדרך בה את מתמודדת. אין לי מילים.

 

[לילי נמר]

זו עבודה ממושכת וקשה עם המון ../images/Emo23.gif

ועזרה מסביב ובעיקר אומץ... שנרכש עם הזמן... בקרוב אצלך...

 

[קצת דיווה]

../images/Emo140.gifלילי

בכל פעם.. שאת כותבת לומדת עלייך יותר חיבוק חזק אני

 

[לילי נמר]

../images/Emo24.gifבחזרה לכולכם

ודיווה תודה על הריגוש שאני גורמת לך..חחח... הוא מביך ומחמיא כל פעם מחדש... הטאו של מי- תודה על המסר, ולכולם, אני מקווה שתאהבו גם את הספר שאני כותבת כחצי ביוגרפיה אישית וחצי סיפור דמיוני, מן הסתם זהו הפורקן של הכאב, ומממנו הלמידה, והרצון לתקן דברים בעתיד שלי ושל ילדיי

לינוי

 

[זוכמיר מ]

לינוי את משתתפת גם בקבוצת תמיכה ?

 

[לילי נמר]

לא אבל הציעו לי את זה ממשרד הרווחה

השבוע, אני לא יודעת אם יש לי זמן או כח לזה עכשיו בנוסף לטיפול שלי...

 

[שרונסקי]

סליחה על ההתערבות

אבל מהנסיון שלי , כמטפלת ומטופלת, לקבוצה יש כוח מאד חזק. במיוחד אם מדובר בכאלה שעברו דברים דומים לשלך, וההבנה שלהם אחרת. כמו שאמר אתמול ראובןלגבי נסיון אובדני IT TAKES ONE TO KNOW ONE, אז לא הכרחי שהמטפל בעצמו יעבור כל דבר, אבל לקבוצה כזו יש ערך לא קטן, אם יש לך כוח התמודדות. ואני חושבת שאחרי ההתחלה הקשה הקבוצה עצמה נותנת הרבה כוח בעיני, לקבוצה יש לפעמים כוח יותר מאשר לטיפול אינדיבידואלי

 

[הטאו של מי]

שרונסקי במה את מטפלת?

 

[שרונסקי]

התחום הטיפולי שלי

התחלתי כעובדת סוציאלית, כשראיתי שאני פחות מטפלת ויותר עסוקה בפתרון בעיות סוציאליות של אנשים למדתי טיפול באמנויות וכיום אני די וותיקה בתחום. זה באופן מסודר (תעודות וזה). באופן פרטצ'י - עשיתי קורס רייקי, התעסקתי במדיטציות (ועדיין), גשטאלט,קורסי מודעות שונים. עבדתי עם אוכלוסיות שונות, גם חולי נפש, גם ילדים, גם מבוגרים. לאחרונה אני מתחילה לחשוב על עבודה עם משפחות, למרות שפה ושם עשיתי זאת, אבל לא מסודר. בקיצור, אני מספיק 'זקנה' כדי להספיק הרבה לימודים ועבודה בעניינים אלו, שמאד מעניינים אותי. מצד שני, אני יכולה לדווח שכמטופלת מעולם לא מצאתי מישהו שהתאים לי בגישתו. דוקא לראובן היה יכול להיות פוטנציאל כזה עבורי

 

[הטאו של מי]

../images/Emo140.gifמעניין אותי

למה מעולם לא מצאת מטפל מתאים בגישתו אליך, אני שואלת את זה מכיוון שהיום, אחרי שעברתי תהליכים ואני בעצמי מטפלת גם לי קשה למצא מטפל מתאים, לכן, הטיפול שאני מקבלת בחודשים האחרונים הוא דיקור המשולב עם שיאצו כדי לשמור על ערוצי אנרגיה פתוחים, את ההקשרים והעבודה מבחינה נפשית אני עושה בעזרת הידע שצברתי ומדיטציות.

 

[שרונסקי]

בשחצנות אגיד שהייתי צריכה לעצמי

מישהו כמוני. אני חושבת שבזמנו, כשהלכתי לכל הטיפולים, פחות הייתי חד משמעית בגישתי, פחות ברורה, ועברתי כמה טראומות, עם מטפלים ממש לא מתאימים. ולמדתי את התחום הטיפולי מספיק כדי לעשות לעצמי, ובעזרת מקורביי, טיפולים. לא שאין לי מקומות שאני לא ערה אליהם, אבל יש לי שני אנשים קרובים, שבחיים לא יעשו לי הנחות, וגם אני לא אליהם, אולי גם כי אני יודעת להפתח רק כשאני מרגישה שיש קרקע מספקת של חום וקשר, כמו עם האנשים האלה שלי.

 

[שרונסקי]

ולא התכוונתי כמובן שאני כל כך טובה

אלא שאני מטפלת באחרים כמו שהייתי רוצה שיטפלו בי

 

[טארה מקליי]

חשבתי שתגידי שאת עובדת סוציאלית

אני מגלה שרוב האנשים שאני מסכימה לגישתם ומתחברת אליה באים במקור מהתחום הזה ולא מפסיכולוגיה. ואם את ירושלמית, אוכל להמליץ לך על מישהי שאולי היא כמוך (ניחוש לפי המעט שאני יודעת).

 

[שרונסקי]

יופי

לא שאני רוצה ללכת עכשיו לטיפול, אבל אשמח לקבל הפנייה טובה, כי המון פונים אלי להפניות והתייעצויות, מכל מיני איזורים בארץ. אז בשמחה. ואגב, הטיפול באמנויות גם הוסיף המון, את כל הקטע היצירתי ואפילו הרוחני קצת בשרשור השני שאלתי אותך לתחום שלך ואגב, הפסיכולוגים שהכרתי, והם הרבה מאד, לא רק כמטופלת אלא כקולגות, אופיינו פעמים רבות במשהו יותר קר ומרוחק, שלא מאפיין עוס"ים, או מטפלים באמנויות באמת, אם נכליל לרגע. צריך יותר קשר לאדם ופחות לתיאוריה.הבעיה בתחום העו"ס/טיפול באמנויות, שהרבה פעמים הרקע התיאורטי לא מספק. ואם אתה מספיק אוטודידאקט, אין בעיה להשלים ידע זה, בניגוד לחיבור האנושי, שיותר קשה להשלימו, או שיש או שאין. ויש כאלה שדווקא צריכים את זה ממקום מרוחק יותר, צריך לזכור גם את זה.

 

[הטאו של מי]

אני מזדהה עם זה

אני גם חשה בזה הרבה פעמים. כשאני מטפלת אני נותנת את כל כולי ומעבר, ומעצם היותי אדם רגיש במיוחד אני רגישה גם לצרכי המטופלים שלי . כשאני בוחרת מטפל הוא צריך להיות דומה לי בגישה , אני חשה מיד עם יהיה חיבור או לא.

 

[שרונסקי]

אני בכלל מאמינה גדולה באינטואיציה

שחלקה קשורה לנסיון כמו שאני רואה את זה.רק חשוב שזה לא יבוא במקום ידע. יוצא לי לראיין הרבה אנשים ואני פיתחתי כלים לזהות אפילו בטלפון איך הבן-אדם, איך יהיה איתו הטיפול/הדרכה/לימוד, האם יש מה לבנות על יחד או לא. וגם מאיך שהאדם נראה לומדים המון. כמובן, בזהירות. הגיעה אלינו מטפלת שהייתי צריכה לראיין אותה וישר הרגשתי 'לא' חזק מאד. ובאמת יצא ממנה משהו מעורער כשהיא פתחה את הפה. הרבה פעמים זה הפוך. אבל קרה גם שטעיתי, אני לא יכולה להגיד שאני צודקת במאה אחוזים. בטח גם אצלך זה ככה. איך אתה עם זה, אל-דן?

 

[Broken Wings1]

../images/Emo20.gif

קצת קשה לי להפתח, לכן אני אוותר. אבל בכללי.. היחסים ביני לבין ההורים שלי מרוחקים למדיי. ולא, זה לא קשור לעובדה שאני בגיל ההתבגרות. לא בטיפול